ויקישיבה:מיזמים/תורנית/עבד עברי: הבדלים בין גרסאות בדף

א. אדם מישראל שגנב ואין בידו לשלם את הגניבה, שבית דין מוכרים אותו כדי לשלם בכך את הגניבה.@ אדם מישראל שמכר את עצמו לישראל אחר מחמת עניותו.@ אדם מישראל שמכר את עצמו לגוי מחמת עניותו.

"מה בין מוכר עצמו למכרוהו בית דין (בגניבתו)? מוכר עצמו - אינו נרצע, ומכרוהו בית דין - נרצע; מוכר עצמו - אסור בשפחה כנענית, ומכרוהו בית דין - רבו מוסר לו שפחה כנענית; מוכר עצמו - נמכר גם לגוי, ומכרוהו בית דין - אינו נמכר אלא לישראל; מוכר עצמו - נמכר לשש (שנים) ויתר על שש, מכרוהו בית דין - אינו נמכר אלא לשש; מוכר עצמו - אין מעניקים לו, מכרוהו בית דין - מעניקים לו" (רמב"ם הלכות עבדים ג, יב).

עבד עברי נקנה בשני דברים: א. בכסף שהאדון משלם לו - אם מכר את עצמו, ואם מכרוהו בית דין - בכסף שהאדון משלם לבית הדין לשם תשלומי הגניבה; ב. בשטר שכותב העבד לאדון: "הריני מכור לך" - אם מכר את עצמו, ואם מכרוהו בית דין - בשטר שכותב בית הדין לאדון.

עבד עברי יוצא לחרות בארבעה דברים: א. כעבור שש שנים מיום המכירה - אם מכרוהו בית דין, ואם מכר את עצמו - כעבור זמן המכירה; ב. בשנת היובל; ג. אם השיגה ידו לפדות את עצמו, מחלקים את סכום דמי ממכרו למניין השנים שנמכר, וגורע מן הכסף את דמי השנים שעבד, ומחזיר לאדונו את השאר ויוצא לחרות; ד. בשטר שחרור שהאדון כותב לו ונותנו בידו.

האדון חייב לפרנס את אשתו ואת כל בני ביתו של עבדו העברי.

אסור לשעבד עבד עברי יותר מדי, אסור לתת לו לעשות עבודות משפילות, ואסור לתת לו לעשות עבודה שאין בה צורך רק כדי שלא יתבטל.