ויקישיבה:מיזמים/תורנית/ציצית: הבדלים בין גרסאות בדף

ארבעה גדילים בארבע כנפות הבגד.

בספר במדבר (פרק טו) נצטווינו: "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם, ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת". פסוק נוסף בספר דברים (פרק כב) אומר: "גדילים תעשה לך, על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה".

מצות ציצית מהווה תזכורת יום יומית לחובתו של כל אדם מישראל לקיים את מצוות ה': "והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם".

מניין המצוות הוא "תרי"ג" (613). המלה "ציצית" היא בגימטריה 600 (צ-90, י-10, צ-90, י-10, ת-400). בכל אחת מהכנפות יש שמונה חוטים, המורכבים בחמשה קשרים כפולים. סך הכל של הערך המספרי של המלה ציצית, בתוספת מספר החוטים והקשרים - 613, כלומר: תרי"ג, כמניין מצוות התורה.

החותם הקבוע של מצות ציצית בלבושנו, מזכיר ומחדיר ללבנו באופן תמידי את אהבת התורה ומצוותיה. קיומן של המצוות מביא לטהרת הלב ולמסגרת של חיי קדושה. חיים הגדושים בערכי נצח וקירבה לה'. הדברים מובאים בהמשכה של פרשת ציצית בתורה: "וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם... למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוקיכם" (במדבר טו, לט-מ).

את מצות ציצית אנו יכולים לקיים במשך כל היום, בהיותנו לבושים ב"טלית קטן" וכך כותב הרמב"ם בסיום הלכות ציצית (פרק ג הלכה יב): "לעולם יהא אדם זהיר במצות ציצית, שהרי הכתוב שקלה, ותלה בה כל המצוות כולן, שנאמר: וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'". במשנה ברורה מובא, שאילו היה לאנשים דורון ממלך בשר ודם, שחקוק עליו שם המלך, בודאי שהיו מתקשטים בו ומראים אותו תמיד. קל וחומר לציצית שהיא רומזת לשמו של מלך מלכי המלכים, בודאי שעל הלובש אותה להתכבד בה תמיד.

בשולחן ערוך (סוף הלכות ציצית) מובא: "גדול עונש המבטל מצות ציצית וכו'. הזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני שכינה".

מצוה לעשות טלית נאה וציצית נאה, שנאמר (שמות טו, ב): "זה אלי ואנוהו" - התנאה לפניו במצוות.

במצות ציצית חייבים האנשים בלבד, כי היא מצות עשה התלויה בזמן, שכן החיוב חל על בגד המיוחד ללבישה ביום (מצויים בענין זה פרטים נוספים), וכלל הוא ש"כל מצוות עשה שהזמן גרמן (מצוות עשה התלויות בזמן) נשים פטורות".

אופן תליית הציצית בבגד הוא כדלהלן:

בנקב שבכל אחת מארבע כנפות הבגד תולים ארבעה חוטים וכופלים אותם באמצעם. לאחר התליה נראים בכנף שמונה חוטים.

צריך לתלות את החוטים בבגד, לקשור אותם ולעשות בהם את הכריכות בכוונה לשם מצות ציצית. לפני תלית חוטי הציצית בבגד יאמר בפיו שהוא תולה אותם לשם ציצית.

מספר הכריכות של חוטי הציצית תלוי במנהגים שונים. נתאר את פרטי עשיית הציצית לפי שני מנהגים עיקריים:

לאחר תליית החוטים בבגד, לוקחים את ארבעת החוטים שמצד זה של הנקב ואת ארבעת החוטים שמהצד השני וקושרים אותם בשני קשרים זה על גב זה. אחר כך כורכים בחוט ארוך הנקרא "שמש" שבע כריכות סביב שבעת החוטים הנותרים. את שמונת החוטים קושרים שוב בשני קשרים זה על גב זה וחוזרים וכורכים בחוט ה"שמש" שמונה כריכות סביב שבעת החוטים. קושרים שוב שני קשרים וכורכים בחוט השמש אחת עשרה כריכות. קושרים שני קשרים, כורכים בשמש שלוש עשרה כריכות ובסוף קושרים שוב שני קשרים. בסוף העשיה יהיו שמונת החוטים קשורים בחמישה קשרים כפולים, וביניהם ארבעה רווחים (חוליות) שיש בהם כריכות.

יש הכורכים: עשר, חמש, שש וחמש כריכות. מספר זה רומז לשם ה' (הוי"ה).

נוי הציצית הוא שהחוליות תהיינה שוות באורכן. לכן - לפי המנהג הראשון שהזכרנו - בחוליה הראשונה, שהכריכות בה מועטות, ירחיק את הכריכות זו מזו. בחוליה השניה יקרב מעט את הכריכות, בחוליה השלישית יקרבן יותר וכן ברביעית.

אורך חוטי הציצית, מהקשר העליון ועד לקצה החוטים צריך להיות לפחות 12 אגודלים. לפי שיעור החזון איש האורך הוא 30 ס"מ (ולכל הפחות 29 ס"מ) ולפי שיעור הרב חיים נאה 24.5 ס"מ.

נוי הציצית הוא שאורך כל החוליות יחד עם הקשרים, יהיה שליש מאורך הציצית (כלומר, 4 אגודלים) ואורך החוטים הנפרדים - שני שלישים (8 אגודלים). אם חוטי הציצית ארוכים יותר מ-12 אגודלים, תהיינה גם החוליות ארוכות יותר.

דעת מרן המחבר, שבגד העשוי מצמר רחלים (כבשים) חייב בציצית מן התורה, אבל בגדים העשויים משאר המינים (כגון כותנה) חייבים בציצית רק מדרבנן.

הנוהגים לפי דעה זו, מקפידים שגם הטלית קטן וגם הטלית גדול תהיינה מצמר, כדי לקיים את המצוה מן התורה.

דעת הרמ"א, שכל מיני הבגדים חייבים בציצית מן התורה.

חוטי ציצית של צמר פוטרים את כל מיני הבגדים, בין שהבגדים עשויים מצמר ובין שהם עשויים משאר המינים. לכן, ניתן לתלות חוטי ציצית מצמר בכל סוגי הטליתות (מלבד פשתן. דיניהם של בגד פשתן וחוטי ציצית העשויים מצמר הינם מיוחדים).

חוטי ציצית העשויים משאר המינים, אינם פוטרים אלא את מינם בלבד, כגון חוטי כותנה לבגד כותנה וכיוצא בזה. לכן, אם חוטי הציצית אינם עשויים מצמר, יש להזהר שלא לתלות אותם בטלית שאינה עשויה מאותו מין שממנו עשויים חוטי הציצית.

חיוב מצות ציצית קיים בכל בגד שיש לו ארבע כנפות מרובעות ולא רק בטלית גדול או קטן. לכן, בגד או מעיל וכדומה הפתוחים מצדיהם או מאחריהם ויש להם ארבע כנפות, אם הם פתוחים ברוב אורכם, הם חייבים בציצית. במקרה זה, אם לא רוצים להטיל בבגד ציציות, חייבים לחתוך את אחת הקרנות ולעגל אותה. אם רק כופלים את הבד ותופרים אותו בצורה עגולה מבלי לחתכו, לדעת רבים, עדיין הבגד חייב בציצית.

מרחק הנקב, שבו תולים את חוטי הציצית, משפת הבגד צריך להיות לפי שיעור החזון איש בין 4-7 ס"מ וראוי שהמרחק יהיה 4.5 ס"מ. לפי הרב חיים נאה המרחק הוא בין 3.5-6 ס"מ וראוי שהמרחק יהיה בין 4-5 ס"מ.

אם בשעת קשירת חוטי הציצית בבגד, היה הנקב רחוק משפת הטלית כשיעור הנדרש בהלכה, ואחר כך נקרע הבגד, עד שחוטי הציצית תלויים במרחק קטן יותר, הטלית כשרה. נוהגים לתפור אימרה סביב הנקב, וכן מסביב לשפת הבגד, כדי שהבד לא יקרע. את האימרה תופרים בחוט שאינו ממין הבגד או בחוט צבוע.

החוטים צריכים להיות טוויים ושזורים לשם ציצית. דין זה נלמד מהפסוק (דברים כב, יב): "גדילים תעשה לך" שממנו למדו חז"ל: "תעשה לך - לשם חובך".