ויקישיבה:מיזמים/תורנית/קריאת שמע: הבדלים בין גרסאות בדף

חובת קריאת שלוש פרשיות: פרשת "שמע ישראל" (דברים ו, ד-ט), פרשת "והיה אם שמוע" (דברים יא, יג-כא), ופרשת ציצית (במדבר טו, לז-מא), פעמיים בכל יום, בערב ובבוקר.

בפרשת "שמע" (דברים ו, ז) נאמר: "ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". מכאן דרשו חכמים, שמצוה לקרוא את קריאת שמע פעמיים בכל יום: "בשכבך" - בזמן שכיבה, "ובקומך" - בזמן קימה, כלומר: בערב ובבוקר.

על האדם לקרוא את קריאת שמע בכוונה, באימה וביראה. מובא בספרי הפוסקים, שבשעה שהאדם קורא את קריאת שמע, עליו לכוון לקבל עליו עול מלכות שמים ולהיות מוכן לההרג על קידוש ה', כפירוש המילים: "בכל נפשך" - "אפילו נוטל את נפשך".

מובא בטור שולחן ערוך בשם רב עמרם, שאדם יקרא את קריאת שמע כפי שקוראים כתב ציווי חדש של המלך לבני מדינתו. עליו לחשוב בלבו שאילו מלך בשר ודם היה שולח כתב ציווי חדש, בודאי שכל בני המדינה היו קוראים אותו באימה וביראה, ברתת ובזיע. קל וחומר לקריאת שמע שהיא כתב ציווי של מלך מלכי המלכים.

על האדם לכוון בלבו שהוא קורא את קריאת שמע כדי לצאת ידי חובת המצוה.

עליו להבין את פירוש המילים ולכוון בהן היטב. במיוחד יש לכוון בפסוק הראשון של קריאת שמע. אם לא כיוון בפסוק זה, לא יצא ידי חובתו. נציין כאן את הכוונה בקצרה: "שמע ישראל" [האמן ישראל] ש"ה'" [אדון כל, היה, הווה ויהיה] שהוא "אלקינו" [תקיף, בעל היכולת ובעל הכוחות כולם], הוא "ה'" [אדון כל, היה, הווה ויהיה] "אחד" [יחיד בעולמו ומושל בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם]. בקריאת פסוק זה, הביעו היהודים בכל הדורות את אמונתם ודביקותם בה', בתורתו ובמצוותיו.

נוהגים לקרוא את הפסוק הראשון של קריאת שמע בקול רם, כדי לעורר את הכוונה. כמו כן, נהוג לכסות את העיניים בכף יד ימין, כדי להסיח את הדעת מהסובב אותנו ולהתרכז במלוא תשומת הלב בתוכן הפסוק.

לאחר מכן אומרים בלחש את הפסוק: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". גם בפסוק זה יש לכוון היטב את פירוש המילים.

אחת הסיבות העיקריות לאמירת פסוק זה נעוצה בסיפורם של חכמינו ז"ל: כאשר שכב יעקב אבינו על ערש דווי ונטה למות, נתכנסו שנים עשר בניו סביב מיטתו. הוא סקר את פני הניצבים עליו תוך כדי חשד המנקר בלבו: "מי משנים עשר בני אין לבו שלם עם אמונתי בבורא עולם ועם דבקותי בעבודתו? הרי לא יתכן שאזכה אני לאשר לא זכו אבי וסבי. לאבי - יצחק - היה בן בשם עשו; ולסבי - אברהם - היה בן בשם ישמעאל. כלום יתכן שכל שנים עשר בני מוכנים להלך בדרכי, דרך עבודת ה'?".

בני יעקב העריכו נכונה את חששו של אביהם, וכדי להסיר את חששותיו, הכריזו כולם פה אחד: "שמע ישראל, ה' אלקינו ה' אחד". כלומר, אין בינינו אף לא אחד אשר סוטה מדרך האמונה התמימה באלקינו.

למשמע תשובה חד משמעית זו של הבנים, נגולה אבן כבדה מלבו של יעקב, ומתוך הרווחה הודה על כך לאלקים ואמר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

על האדם לקרוא את קריאת שמע בדיוק רב ובדקדוק גדול, ולהגות את כל האותיות במדויק. עליו להקפיד שלא תבלע הברה אחת בשניה. יש להפסיק מעט לפני מילה שתחילתה דומה לסוף המילה שלפניה, כגון: "בכל לבבך", "עשב בשדך", "ואבדתם מהרה", "הכנף פתיל", "אתכם מארץ" ועוד. כמו כן, יש להקפיד לקרוא לפי כללי הדיוק וההגיה, לדייק באותיות דגושות ורפויות ועוד.

הקורא את קריאת שמע, צריך להשמיע לאוזניו את המילים שהוא מבטא בשפתיו.

בשלושת הפרשיות של קריאת שמע יש רמ"ה (245) מילים. כדי להשלימן לרמ"ח (248) מילים, כמנין איבריו של האדם, יסיים את שלושת פרשיות קריאת שמע במילים: "ה' אלקיכם אמת", ושליח הציבור חוזר ואומר בקול רם: "ה' אלקיכם אמת".

בני העדה האשכנזית נוהגים, שיחיד הקורא את קריאת שמע, אומר לפני הפסוק הראשון את שלושת המילים: "אל מלך נאמן". בני עדות המזרח אינם אומרים לפני "שמע ישראל" את המילים: "אל מלך נאמן". הם נוהגים לחזור על המילים: "ה' אלקיכם אמת", גם כאשר הם מתפללים ביחידות.

בעת אמירת הפרשה הראשונה של קריאת שמע, לא ירמוז לאחרים בעיניו או בידיו וכדומה. אסור לרמוז אפילו לצורך דבר מצוה. בפרשה השניה של קריאת שמע מותר לרמוז לצורך מצוה.

מי שקרא כבר את קריאת שמע, כאשר הוא שומע את הציבור קוראים את קריאת שמע, צריך לקרוא עמהם את הפסוק הראשון, כדי לא להיראות כמי שאינו רוצה לקבל עול מלכות שמים עם חבריו.

הזמן שבו אפשר לקיים את מצות קריאת שמע של שחרית, מתחיל בשעה שהאדם יכול לראות את חברו במרחק ארבע אמות ולהכיר אותו.

מצוה מן המובחר לקרוא את קריאת שמע של שחרית כ"ותיקין", מעט לפני הנץ החמה, ובהנץ החמה להתחיל להתפלל את תפילת שמונה עשרה.

אם האדם נאלץ להתפלל מוקדם מאוד, כגון שהוא חייב לצאת לדרך ולא יהיה באפשרותו לקרוא בדרך את קריאת שמע, יכול הוא לקרותה לאחר שעלה עמוד השחר.

זמן קריאת שמע של שחרית נמשך עד סוף השעה הזמנית השלישית, שהוא רבע היום. היום נחלק לשתים עשרה שעות זמניות. אורכן של שעות אלו משתנה בהתאם לאורכו של היום. בחורף כאשר היום קצר, גם השעה הזמנית קצרה, ואילו בקיץ השעה הזמנית ארוכה. זמני קריאת שמע בקיץ מסתיימים מוקדם יותר מאשר בחורף, כי עלות השחר והזריחה בקיץ מוקדמים יותר.

לדעת ה"מגן אברהם", מודדים את אורכו של היום מעלות השחר ועד לצאת הכוכבים, ואילו לדעת הגאון רבי אליהו מוילנה, נמדד הזמן מהנץ החמה ועד לשקיעת החמה. זמנו של הגאון רבי אליהו מוילנה, לענין סוף זמן קריאת שמע של שחרית, מאוחר יותר מזמן ה"מגן אברהם".

זמן קריאת שמע של ערבית מתחיל מצאת הכוכבים. זמנה נמשך עד חצות לילה. אם האדם עבר וקרא את קריאת שמע לאחר חצות, לפני שעלה עמוד השחר, יצא ידי חובת המצוה.