הפקר בית דין: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (טיפול בתבנית מקור) |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| (2 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''בית דין מפקיעים ממונו של אדם''' {{מקור| | '''בית דין מפקיעים ממונו של אדם''' {{מקור|הסוגיא בגיטין לז:, בסוגיא זו האריך ספר המקנה לג-יד|כן}}'''.''' | ||
'''לדוגמא''', לדעה ששביעית בזמן הזה דרבנן, היא מועילה מדין הפקר בית דין, שבית דין הפקירו את ממונו של הבעלים {{מקור| | '''לדוגמא''', לדעה ששביעית בזמן הזה דרבנן, היא מועילה מדין הפקר בית דין, שבית דין הפקירו את ממונו של הבעלים {{מקור|בבלי:גיטין לו:|כן}}. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''במקורו''' הביאה הגמרא {{מקור| | '''במקורו''' הביאה הגמרא {{מקור|בבלי:גיטין לו:|כן}} שני פסוקים: "וכל אשר לא יבוא לשלושת הימים כעצת השרים והזקנים יחורם כל רכושו" {{מקור|עזרא י-ח|כן}}, "אלה הנחלות אשר ניחלו אלעזר הכהן ויהושע בין נון וראשי האבות" {{מקור|יהושע יט-נא|כן}}. והוא מדאורייתא {{מקור|שו"ת הרשב"א תשעה, התשובות המיוחסות לרשב"א רנו, חתם סופר או"ח קיז בסופו, מקור חיים תמח-ט ד"ה וגם יש תקנה|כן}}. על פי מה שכתב הרמב"ן (ספר המצוות שורש ב) שכל דין שנלמד מהנ"ך הוא דאורייתא כי הוא הלכה למשה מסיני, גם דין זה הוא בעצם הלכה למשה מסיני. | ||
'''טעמו''' משום שיש לבית דין שררה וממשלה, ולא בתור בית דין {{מקור|(דבר אברהם ח"א א-ב (ד"ה והנ"ל) בדעת רבנו יונה. והוסיף שם (בד"ה אח"ז) טעם אחר, שמועיל מדין כיבוש, אך למסקנתו כתב שלא נראה לו)}}. | '''טעמו''' משום שיש לבית דין שררה וממשלה, ולא בתור בית דין {{מקור|(דבר אברהם ח"א א-ב (ד"ה והנ"ל) בדעת רבנו יונה. והוסיף שם (בד"ה אח"ז) טעם אחר, שמועיל מדין כיבוש, אך למסקנתו כתב שלא נראה לו)}}. | ||
'''במהותו''' הוא קניין שיוצא מרשות האדם לכו"ע, אע"פ שבהפקר שהבעלים עצמו הפקירו, נחלקו האם הוא קניין או נדר {{מקור| | '''במהותו''' הוא קניין שיוצא מרשות האדם לכו"ע, אע"פ שבהפקר שהבעלים עצמו הפקירו, נחלקו האם הוא קניין או נדר {{מקור|קצוה"ח רעג-א|כן}}. | ||
==הנכס== | ==הנכס== | ||
'''הנכסים הנקנים הם''': | '''הנכסים הנקנים הם''': | ||
'''ממונות וחובות''' (דהיינו שבית דין מפקיעים את החוב) {{מקור| | '''ממונות וחובות''' (דהיינו שבית דין מפקיעים את החוב) {{מקור|בבלי:גיטין לו:|כן}}. | ||
'''עבד עברי''' בית דין לא יכולים להפקירו, משום שאינו שייך ממש לאדון כשאר חפצים {{מקור| | '''עבד עברי''' בית דין לא יכולים להפקירו, משום שאינו שייך ממש לאדון כשאר חפצים {{מקור|קונטרסי שיעורים טו-ב|כן}}<ref>בחילוק בין קנייני עבד עברי לשאר הקניינים הארכנו בערך מוכר עצמו בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במהותו.</ref>. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''בהקנאה''' - נחלקו הראשונים האם רק מפקיע מהבעלים הקודם, או גם מקנה לבעלים החדש. ובטעם הדעות שמועיל רק להפקיע אך לא להקנות, כתב הרעק"א שהפקעה יותר קלה מהקנאה<ref>ביסוד שהוצאה קלה מהכנסה הארכנו בערך הפקר בסעיף "חוזק".</ref> {{מקור| | '''בהקנאה''' - נחלקו הראשונים האם רק מפקיע מהבעלים הקודם, או גם מקנה לבעלים החדש. ובטעם הדעות שמועיל רק להפקיע אך לא להקנות, כתב הרעק"א שהפקעה יותר קלה מהקנאה<ref>ביסוד שהוצאה קלה מהכנסה הארכנו בערך הפקר בסעיף "חוזק".</ref> {{מקור|שו"ת רעק"א מהדורא קמא רכא-ו: תוס' ורא"ש - רק להפקיע, ר"ן - גם להקנות. וכן דן בזה מחנה אפרים מכירה ב|כן}}. | ||
'''המחיל את הקניין''' - חקרו האם הבעלים הקודם הוא המקנה, או בית דין {{מקור| | '''המחיל את הקניין''' - חקרו האם הבעלים הקודם הוא המקנה, או בית דין {{מקור|שיעורי ר' שמואל גיטין עמוד קנג|כן}}. | ||
==המקנה== | ==המקנה== | ||
'''גוי''' - יש בזה שלוש דעות: | '''גוי''' - יש בזה שלוש דעות: | ||
@ בית דין יכולים להפקיר את ממונו {{מקור| | @ בית דין יכולים להפקיר את ממונו {{מקור|שדי חמד ח"ב עמוד 180 ד"ה והיה|כן}}. | ||
@ אינם יכולים להפקירו {{מקור| | @ אינם יכולים להפקירו {{מקור|שואל ומשיב ח"א קכד, הובא בשדי חמד שם, דברי ירמיה הלכות עכו"ם פרק ז, הובא בספר המקנה ח-ה ד"ה סנהדרין|כן}}. | ||
@ אינם יכולים להפקירו בזמן שאין יד ישראל תקיפה בארץ ישראל, כי כל טעם דין הפקר בית דין הוא רק משום שלבית דין יש שררה וממשלה, ועל גוי אינם מושלים {{מקור| | @ אינם יכולים להפקירו בזמן שאין יד ישראל תקיפה בארץ ישראל, כי כל טעם דין הפקר בית דין הוא רק משום שלבית דין יש שררה וממשלה, ועל גוי אינם מושלים {{מקור|דבר אברהם ח"א א-ב ד"ה ולפמ"ש|כן}}. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
גרסה אחרונה מ־11:45, 5 בספטמבר 2012
|
|
הגדרה[עריכה]
בית דין מפקיעים ממונו של אדם (הסוגיא בגיטין לז:, בסוגיא זו האריך ספר המקנה לג-יד).
לדוגמא, לדעה ששביעית בזמן הזה דרבנן, היא מועילה מדין הפקר בית דין, שבית דין הפקירו את ממונו של הבעלים (גיטין לו:).
מקור וטעם[עריכה]
במקורו הביאה הגמרא (גיטין לו:) שני פסוקים: "וכל אשר לא יבוא לשלושת הימים כעצת השרים והזקנים יחורם כל רכושו" (עזרא י-ח), "אלה הנחלות אשר ניחלו אלעזר הכהן ויהושע בין נון וראשי האבות" (יהושע יט-נא). והוא מדאורייתא (שו"ת הרשב"א תשעה, התשובות המיוחסות לרשב"א רנו, חתם סופר או"ח קיז בסופו, מקור חיים תמח-ט ד"ה וגם יש תקנה). על פי מה שכתב הרמב"ן (ספר המצוות שורש ב) שכל דין שנלמד מהנ"ך הוא דאורייתא כי הוא הלכה למשה מסיני, גם דין זה הוא בעצם הלכה למשה מסיני.
טעמו משום שיש לבית דין שררה וממשלה, ולא בתור בית דין (דבר אברהם ח"א א-ב (ד"ה והנ"ל) בדעת רבנו יונה. והוסיף שם (בד"ה אח"ז) טעם אחר, שמועיל מדין כיבוש, אך למסקנתו כתב שלא נראה לו).
במהותו הוא קניין שיוצא מרשות האדם לכו"ע, אע"פ שבהפקר שהבעלים עצמו הפקירו, נחלקו האם הוא קניין או נדר (קצוה"ח רעג-א).
הנכס[עריכה]
הנכסים הנקנים הם:
ממונות וחובות (דהיינו שבית דין מפקיעים את החוב) (גיטין לו:).
עבד עברי בית דין לא יכולים להפקירו, משום שאינו שייך ממש לאדון כשאר חפצים (קונטרסי שיעורים טו-ב)[1].
פרטי הדין[עריכה]
בהקנאה - נחלקו הראשונים האם רק מפקיע מהבעלים הקודם, או גם מקנה לבעלים החדש. ובטעם הדעות שמועיל רק להפקיע אך לא להקנות, כתב הרעק"א שהפקעה יותר קלה מהקנאה[2] (שו"ת רעק"א מהדורא קמא רכא-ו: תוס' ורא"ש - רק להפקיע, ר"ן - גם להקנות. וכן דן בזה מחנה אפרים מכירה ב).
המחיל את הקניין - חקרו האם הבעלים הקודם הוא המקנה, או בית דין (שיעורי ר' שמואל גיטין עמוד קנג).
המקנה[עריכה]
גוי - יש בזה שלוש דעות:
- בית דין יכולים להפקיר את ממונו (שדי חמד ח"ב עמוד 180 ד"ה והיה).
- אינם יכולים להפקירו (שואל ומשיב ח"א קכד, הובא בשדי חמד שם, דברי ירמיה הלכות עכו"ם פרק ז, הובא בספר המקנה ח-ה ד"ה סנהדרין).
- אינם יכולים להפקירו בזמן שאין יד ישראל תקיפה בארץ ישראל, כי כל טעם דין הפקר בית דין הוא רק משום שלבית דין יש שררה וממשלה, ועל גוי אינם מושלים (דבר אברהם ח"א א-ב ד"ה ולפמ"ש).
ראה גם[עריכה]