מיתה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| (2 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''בחילוק בין מיתה בידי שמיים לכרת''' יש כמה שיטות בראשונים ובאחרונים: | '''בחילוק בין מיתה בידי שמיים לכרת''' יש כמה שיטות בראשונים ובאחרונים: | ||
@ בכרת בניו נכרתים ובמיתה בידי שמיים רק ימיו מתקצרים {{מקור| | @ בכרת בניו נכרתים ובמיתה בידי שמיים רק ימיו מתקצרים {{מקור|רש"י שבת כה. ד"ה וכרת|כן}}. | ||
@ בכרת מת בן חמישים ובמיתה בידי שמיים מת בן שישים {{מקור| | @ בכרת מת בן חמישים ובמיתה בידי שמיים מת בן שישים {{מקור|ירושלמי המובא בתוס' שבת כה. ד"ה כרת|כן}}. | ||
@ בכרת מת בן שישים ובמיתה בידי שמיים אין קצבה מתי ימות {{מקור| | @ בכרת מת בן שישים ובמיתה בידי שמיים אין קצבה מתי ימות {{מקור|תוס' שבת כה. ד"ה כרת|כן}}. | ||
@ בכרת נענש גם לאחר מיתה (אם לא עשה תשובה) ובמיתה בידי שמיים אינו נענש לאחר מיתה {{מקור| | @ בכרת נענש גם לאחר מיתה (אם לא עשה תשובה) ובמיתה בידי שמיים אינו נענש לאחר מיתה {{מקור|רמב"ם בפירוש המשנה וברטנורא סוף פרק הנשרפין|כן}}. | ||
@ השדי חמד {{מקור| | @ השדי חמד {{מקור|ח"ג כ-צו עמוד 189 ד"ה ומזה|כן}} הביא דעה מחודשת שאין שום חילוק בין כרת למיתה בידי שמיים, והביא דעה נוספת שמיתה בידי שמיים אפילו חמורה יותר מכרת. אך נשאר עליהם בצ"ע שמהגמרא {{מקור|בבלי:שבת כה.|כן}} מוכח שכרת חמור יותר. | ||
{{מקור|(והרמב"ן (סוף פרשת אחרי מות) כתב שיש שלושה סוגי כרת: מת בן שישים, נכרת מהעולם הבא, מת בנערותו ואין לו לא עולם הבא ולא תחיית המתים)}}. | {{מקור|(והרמב"ן (סוף פרשת אחרי מות) כתב שיש שלושה סוגי כרת: מת בן שישים, נכרת מהעולם הבא, מת בנערותו ואין לו לא עולם הבא ולא תחיית המתים)}}. | ||
==בדינים שונים== | ==בדינים שונים== | ||
'''אין עונשין מן הדין''' {{מקור| | '''אין עונשין מן הדין''' {{מקור|בבלי:מכות ה:|כן}}. ובכרת ומיתה בידי שמיים נחלקו הראשונים האם עונשים בהם מן הדין: | ||
א) תוס' הרא"ש כתב שכן עונשים עונשי שמיים מן הדין {{מקור| | א) תוס' הרא"ש כתב שכן עונשים עונשי שמיים מן הדין {{מקור|קידושין נז: ד"ה אי, וכן כתב ספר המקנה ד-ב אות ג. וכן כתב שער המלך שחיטה פרק ב לגבי כרת|כן}}. | ||
@ הרשב"ם {{מקור| | @ הרשב"ם {{מקור|בבא בתרא פח: ד"ה למעוטי|כן}} ותוס' {{מקור|חולין קטו: ד"ה מה|כן}} כתבו שאין עונשים כרת מן הדין, והוסיף האתוון דאורייתא {{מקור|כה בתחילתו ד"ה הן אמת|כן}} שדין מיתה בידי שמיים כדין כרת {{מקור|(וכן כתב כללי התלמוד כללי הקל וחומר ג (מודפסים בסוף מסכת ברכות עמוד 98) שאין עונשים בכרת ומיתה בידי שמיים)}}. | ||
וביאר האתוון דאורייתא {{מקור| | וביאר האתוון דאורייתא {{מקור|שם|כן}} ששורש מחלוקתם בטעם שאין עונשים מן הדין: אם הטעם הוא שחוששים לפירכא על הק"ו - בידי שמיים אין חשש פירכא, שהקב"ה יודע אם יש פירכא או לא, ואם הטעם שהעונש לא מספיק לעבירה זו - גם בידי שמיים לא יענש {{מקור|במחלוקתם דן גם בבית האוצר ח"א כלל נט|כן}}<ref>ביארנו את טעמים אלו, עוד טעם שלישי ונפק"מ נוספות ביניהם, בערך [[אין עונשים ומזהירין מן הדין#מקור_וטעם]] ד"ה בטעמו.</ref>. | ||
'''אין מזהירין מן הדין''' {{מקור| | '''אין מזהירין מן הדין''' {{מקור|בבלי:מכות ה:|כן}}. אך אזהרת מיתה כן מזהירין מן הדין, ורק אזהרת מלקות אין מזהירין {{מקור|ספר המקנה ד-ב אות י|כן}}. | ||
'''כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני''' {{מקור| | '''כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני''' {{מקור|בבלי:תמורה ד:|כן}}. אך בחיוב מיתה וכרת לכו"ע מהני, שחיוב כרת ומיתה שייך רק בגלל שעשה את המעשה האסור, ואם לא היה מועיל לא היה אפשר להענישו במיתה וכרת {{מקור|זכר יצחק ח"א מו ד"ה ועל|כן}}. | ||
'''קים ליה בדרבה מיניה''' - הרעק"א כתב שספק חיוב מיתה (שבית דין לא ממיתים אותו מספק) לא פטור מתשלומין {{מקור| | '''קים ליה בדרבה מיניה''' - הרעק"א כתב שספק חיוב מיתה (שבית דין לא ממיתים אותו מספק) לא פטור מתשלומין {{מקור|הביאו ודן בדבריו קובץ שיעורים כתובות פד|כן}}, אך הגרש"ש {{מקור|בבא קמא ל|כן}} כתב שכן פטור, כמו שחייבי מיתות שוגגים פטורים אע"פ שאינו חייב בפועל. | ||
'''הודאת בעל דין כמאה עדים דמי'''. אך במיתה ומלקות לא מועילה הודאה, ובטעם לזה נחלקו המפרשים: | '''הודאת בעל דין כמאה עדים דמי'''. אך במיתה ומלקות לא מועילה הודאה, ובטעם לזה נחלקו המפרשים: | ||
@ הרמב"ם {{מקור| | @ הרמב"ם {{מקור|סנהדרין סוף פרק יח|כן}} כתב שזו גזירת הכתוב לסמוך במיתה ומלקות רק על עדים. | ||
@ עוד כתב הרמב"ם שאין לסמוך על הודאתו של האדם בזה שמא נטרפה דעתו {{מקור| | @ עוד כתב הרמב"ם שאין לסמוך על הודאתו של האדם בזה שמא נטרפה דעתו {{מקור|בסתירה ברמב"ם דן הקונטרסי שיעורים בבא קמא כא-ט|כן}}. | ||
@ הר"י מיגאש {{מקור| | @ הר"י מיגאש {{מקור|בשו"ת קפו|כן}} ביאר שלא שייכת הודאה על גוף האדם, כיוון שגופו אינו שלו, ולכן אינו בעל הדין {{מקור|וכן כתב הרדב"ז, דן בדבריו הקונטרסי שיעורים בבא קמא כא-ט|כן}}<ref>בשאלה האם גוף האדם וחייו שייכים לאדם דנו בערך [[בעלות#הנכס]] ד"ה גוף האדם וד"ה החיים.</ref>.ד) למאן דאמר שכל הטעם של הודאה הוא מדין מתנה, שנחשב כאילו המודה נותן מתנה לבעל הדין<ref>בערך [[הודאת בעל דין#מקור_וטעם]] (ד"ה בטעמו) הבאנו מחלוקת בזה.</ref>, פשוט שמתנה שייכת רק בדיני ממונות. | ||
'''יהרג ואל יעבור''' - באיסורים משלוש העבירות (עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים) שאין בהם שום מציאות של מיתה או כרת, כגון אלמנה לכהן גדול, שהיא עריות אך אין בה מיתה, נחלקו הפוסקים האם יהרג או יעבור {{מקור| | '''יהרג ואל יעבור''' - באיסורים משלוש העבירות (עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים) שאין בהם שום מציאות של מיתה או כרת, כגון אלמנה לכהן גדול, שהיא עריות אך אין בה מיתה, נחלקו הפוסקים האם יהרג או יעבור {{מקור|שדי חמד ח"ג עמוד 50 אות י|כן}}. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
| שורה 58: | שורה 58: | ||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:עונשים]] | ||
גרסה אחרונה מ־11:49, 5 בספטמבר 2012
|
|
הגדרה[עריכה]
על עבירות מסוימות במזיד נענש במיתה בידי אדם או בידי שמיים.
דוגמא לעבירות שחייב עליהן מיתה בידי אדם: חילול שבת.
דוגמא לעבירות שחייב עליהן מיתה בידי שמיים: זר שאכל תרומה.
סוגי מיתות[עריכה]
"ארבע מיתות נמסרו לבית דין סקילה שרפה הרג וחנק" [1]. נחלקו חכמים ורבי שמעון בדרגת חומרתן, שלכו"ע סקילה ושריפה חמורות מהרג וחנק אלא שלת"ק סקילה חמורה משריפה והרג חמור מחנק, ולרבי שמעון שריפה חמורה מסקילה וחנק חמור מהרג.
מקור וטעם[עריכה]
בחילוק בין מיתה בידי שמיים לכרת יש כמה שיטות בראשונים ובאחרונים:
- בכרת בניו נכרתים ובמיתה בידי שמיים רק ימיו מתקצרים (רש"י שבת כה. ד"ה וכרת).
- בכרת מת בן חמישים ובמיתה בידי שמיים מת בן שישים (ירושלמי המובא בתוס' שבת כה. ד"ה כרת).
- בכרת מת בן שישים ובמיתה בידי שמיים אין קצבה מתי ימות (תוס' שבת כה. ד"ה כרת).
- בכרת נענש גם לאחר מיתה (אם לא עשה תשובה) ובמיתה בידי שמיים אינו נענש לאחר מיתה (רמב"ם בפירוש המשנה וברטנורא סוף פרק הנשרפין).
- השדי חמד (ח"ג כ-צו עמוד 189 ד"ה ומזה) הביא דעה מחודשת שאין שום חילוק בין כרת למיתה בידי שמיים, והביא דעה נוספת שמיתה בידי שמיים אפילו חמורה יותר מכרת. אך נשאר עליהם בצ"ע שמהגמרא (שבת כה.) מוכח שכרת חמור יותר.
(והרמב"ן (סוף פרשת אחרי מות) כתב שיש שלושה סוגי כרת: מת בן שישים, נכרת מהעולם הבא, מת בנערותו ואין לו לא עולם הבא ולא תחיית המתים).
בדינים שונים[עריכה]
אין עונשין מן הדין (מכות ה:). ובכרת ומיתה בידי שמיים נחלקו הראשונים האם עונשים בהם מן הדין:
א) תוס' הרא"ש כתב שכן עונשים עונשי שמיים מן הדין (קידושין נז: ד"ה אי, וכן כתב ספר המקנה ד-ב אות ג. וכן כתב שער המלך שחיטה פרק ב לגבי כרת).
- הרשב"ם (בבא בתרא פח: ד"ה למעוטי) ותוס' (חולין קטו: ד"ה מה) כתבו שאין עונשים כרת מן הדין, והוסיף האתוון דאורייתא (כה בתחילתו ד"ה הן אמת) שדין מיתה בידי שמיים כדין כרת (וכן כתב כללי התלמוד כללי הקל וחומר ג (מודפסים בסוף מסכת ברכות עמוד 98) שאין עונשים בכרת ומיתה בידי שמיים).
וביאר האתוון דאורייתא (שם) ששורש מחלוקתם בטעם שאין עונשים מן הדין: אם הטעם הוא שחוששים לפירכא על הק"ו - בידי שמיים אין חשש פירכא, שהקב"ה יודע אם יש פירכא או לא, ואם הטעם שהעונש לא מספיק לעבירה זו - גם בידי שמיים לא יענש (במחלוקתם דן גם בבית האוצר ח"א כלל נט)[2].
אין מזהירין מן הדין (מכות ה:). אך אזהרת מיתה כן מזהירין מן הדין, ורק אזהרת מלקות אין מזהירין (ספר המקנה ד-ב אות י).
כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני (תמורה ד:). אך בחיוב מיתה וכרת לכו"ע מהני, שחיוב כרת ומיתה שייך רק בגלל שעשה את המעשה האסור, ואם לא היה מועיל לא היה אפשר להענישו במיתה וכרת (זכר יצחק ח"א מו ד"ה ועל).
קים ליה בדרבה מיניה - הרעק"א כתב שספק חיוב מיתה (שבית דין לא ממיתים אותו מספק) לא פטור מתשלומין (הביאו ודן בדבריו קובץ שיעורים כתובות פד), אך הגרש"ש (בבא קמא ל) כתב שכן פטור, כמו שחייבי מיתות שוגגים פטורים אע"פ שאינו חייב בפועל.
הודאת בעל דין כמאה עדים דמי. אך במיתה ומלקות לא מועילה הודאה, ובטעם לזה נחלקו המפרשים:
- הרמב"ם (סנהדרין סוף פרק יח) כתב שזו גזירת הכתוב לסמוך במיתה ומלקות רק על עדים.
- עוד כתב הרמב"ם שאין לסמוך על הודאתו של האדם בזה שמא נטרפה דעתו (בסתירה ברמב"ם דן הקונטרסי שיעורים בבא קמא כא-ט).
- הר"י מיגאש (בשו"ת קפו) ביאר שלא שייכת הודאה על גוף האדם, כיוון שגופו אינו שלו, ולכן אינו בעל הדין (וכן כתב הרדב"ז, דן בדבריו הקונטרסי שיעורים בבא קמא כא-ט)[3].ד) למאן דאמר שכל הטעם של הודאה הוא מדין מתנה, שנחשב כאילו המודה נותן מתנה לבעל הדין[4], פשוט שמתנה שייכת רק בדיני ממונות.
יהרג ואל יעבור - באיסורים משלוש העבירות (עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים) שאין בהם שום מציאות של מיתה או כרת, כגון אלמנה לכהן גדול, שהיא עריות אך אין בה מיתה, נחלקו הפוסקים האם יהרג או יעבור (שדי חמד ח"ג עמוד 50 אות י).
ראה גם[עריכה]
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ בבלי סנהדרין פרק ז משנה א
- ↑ ביארנו את טעמים אלו, עוד טעם שלישי ונפק"מ נוספות ביניהם, בערך אין עונשים ומזהירין מן הדין#מקור_וטעם ד"ה בטעמו.
- ↑ בשאלה האם גוף האדם וחייו שייכים לאדם דנו בערך בעלות#הנכס ד"ה גוף האדם וד"ה החיים.
- ↑ בערך הודאת בעל דין#מקור_וטעם (ד"ה בטעמו) הבאנו מחלוקת בזה.