מכירי כהונה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (טיפול בתבנית מקור) |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''כאשר ישראל רגיל לתת את מתנות הכהונה לכהן מסוים, הכהן נחשב מוחזק במתנות אלו עוד קודם שבאו לידו''' {{מקור| | '''כאשר ישראל רגיל לתת את מתנות הכהונה לכהן מסוים, הכהן נחשב מוחזק במתנות אלו עוד קודם שבאו לידו''' {{מקור|הסוגיות בבבא בתרא קכג: וגיטין ל.|כן}}. | ||
'''לדוגמא''', ישראל היה רגיל לתת לכהן מסוים את הזרוע הלחיים והקיבה, ומת הכהן קודם שהמתנות הגיעו לידו - בנו הבכור של הכהן יורש בהן פי שניים, שנחשב שהכהן היה מוחזק בהן עוד קודם שבאו לידו (שהרי בכור יורש פי שניים רק בנכסים שהאב היה מוחזק בהם) {{מקור| | '''לדוגמא''', ישראל היה רגיל לתת לכהן מסוים את הזרוע הלחיים והקיבה, ומת הכהן קודם שהמתנות הגיעו לידו - בנו הבכור של הכהן יורש בהן פי שניים, שנחשב שהכהן היה מוחזק בהן עוד קודם שבאו לידו (שהרי בכור יורש פי שניים רק בנכסים שהאב היה מוחזק בהם) {{מקור|בבלי:בבא בתרא קכג:|כן}}. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
@ מדין מתנה מועטת, שכיוון שהישראל רגיל לתת לכהן - אסור לו לחזור בו ולתת לאחר {{מקור|(בבא בתרא קכג: תד"ה הכא. ומשנת יעבץ כ-ג דן בזה. והדבר אברהם (ח"א א-ו בהגהה ד"ה אולם) חידש שתוס' סוברים את שני הטעמים יחד - גם יאוש וגם מתנה מועטת)}}. | @ מדין מתנה מועטת, שכיוון שהישראל רגיל לתת לכהן - אסור לו לחזור בו ולתת לאחר {{מקור|(בבא בתרא קכג: תד"ה הכא. ומשנת יעבץ כ-ג דן בזה. והדבר אברהם (ח"א א-ו בהגהה ד"ה אולם) חידש שתוס' סוברים את שני הטעמים יחד - גם יאוש וגם מתנה מועטת)}}. | ||
'''דינו''' הוא שהכהן נחשב מוחזק בהן {{מקור| | '''דינו''' הוא שהכהן נחשב מוחזק בהן {{מקור|בבלי:בבא בתרא קכג:|כן}}. ולגבי הקניין נחלקו האחרונים, ויש בזה ארבע דעות {{מקור|שתי הדעות הראשונות הן הידועות יותר|כן}}: | ||
@ הכהן לא קנאן {{מקור| | @ הכהן לא קנאן {{מקור|קצוה"ח רעח-טו|כן}}. | ||
@ הכהן קנאן {{מקור| | @ הכהן קנאן {{מקור|קהילות יעקב גיטין כ ד"ה ב"ב. ובקהילות יעקב בבא בתרא לז חקר האם הכהן רק מוחזק ואסור לישראל לחזור בו אך אינו קניין, או שהכהן כבר קנאם|כן}}, ובביאור דעה זו הסביר הקהילות יעקב {{מקור|גיטין כ ד"ה ונראה וד"ה והנה מה|כן}} שמתנות הכהונה לפני נתינתן לכהן הן ממון שבט הכהונה כולו (קניין ציבורי<ref>ע"ע [[קניין ציבורי]].</ref>), וכיוון שהוא מכירי כהונה ועתיד לתת אותן לכהן מסוים (בין לטעם של יאוש ובין לטעם של מתנה מועטת<ref>ביארנו את שני הטעמים הללו לעיל בסמוך ד"ה בטעמו. </ref>) - ממילא שאר הכהנים דחויים ממתנות אלו, והכהן הזה נשאר הבעלים היחיד, כאילו הוא הכהן היחיד בעולם. והדגיש שלפי זה בעלותו של הכהן על המתנות אינה מדין קניינו הפרטי (בלשונו: שמו הפרטי) אלא מדין השבט כולו. | ||
@ הכהן קנאן על תנאי שהישראל לא יחזור בו עד שיבואו לידי הכהן {{מקור| | @ הכהן קנאן על תנאי שהישראל לא יחזור בו עד שיבואו לידי הכהן {{מקור|קובץ שיעורים בבא בתרא שעד בדעת התוס'|כן}}. | ||
@ הכהן עדיין לא קנאן, אך אם יתקוף את הישראל ויחטוף ממנו את המתנות - יקנה אותן {{מקור| | @ הכהן עדיין לא קנאן, אך אם יתקוף את הישראל ויחטוף ממנו את המתנות - יקנה אותן {{מקור|נתיבות המשפט רעח-יא|כן}}. | ||
'''אם הישראל חוזר בו''' קודם שבאו לידי הכהן, ואינו רוצה לתת אותם לכהן הזה - נחלקו הראשונים: תוס' סוברים שיכול לחזור בו אע"פ שאסור לעשות זאת {{מקור| | '''אם הישראל חוזר בו''' קודם שבאו לידי הכהן, ואינו רוצה לתת אותם לכהן הזה - נחלקו הראשונים: תוס' סוברים שיכול לחזור בו אע"פ שאסור לעשות זאת {{מקור|בבא בתרא קכג: ד"ה הכא|כן}}, ורבנו יונה סובר שאינו יכול לחזור בו {{מקור|דן בדבריהם קובץ שיעורים בבא בתרא שעד. וכן חקר בזה משנת יעבץ כ-ג. ומעין זה דן הקצוה"ח רעח-טו מה הטעם שנחשב שהכהן מוחזק בהן: משום שאסור לישראל לחזור בו, או משום שהישראל אינו יכול לחזור בו|כן}}. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
גרסה אחרונה מ־11:49, 5 בספטמבר 2012
|
|
הגדרה[עריכה]
כאשר ישראל רגיל לתת את מתנות הכהונה לכהן מסוים, הכהן נחשב מוחזק במתנות אלו עוד קודם שבאו לידו (הסוגיות בבבא בתרא קכג: וגיטין ל.).
לדוגמא, ישראל היה רגיל לתת לכהן מסוים את הזרוע הלחיים והקיבה, ומת הכהן קודם שהמתנות הגיעו לידו - בנו הבכור של הכהן יורש בהן פי שניים, שנחשב שהכהן היה מוחזק בהן עוד קודם שבאו לידו (שהרי בכור יורש פי שניים רק בנכסים שהאב היה מוחזק בהם) (בבא בתרא קכג:).
מקור וטעם[עריכה]
בטעמו נחלקו הראשונים:
- מדין יאוש, ששאר הכהנים מסיחים את דעתם ממתנות אלו כיוון שסבורים שלא יקבלו אותן (רש"י גיטין ל. ד"ה במכרי כהונה. אמנם מערכת הקניינים (ו ד"ה ועפ"י) כתב גם בדעת רש"י את הטעם של מתנה מועטת).
- מדין מתנה מועטת, שכיוון שהישראל רגיל לתת לכהן - אסור לו לחזור בו ולתת לאחר (בבא בתרא קכג: תד"ה הכא. ומשנת יעבץ כ-ג דן בזה. והדבר אברהם (ח"א א-ו בהגהה ד"ה אולם) חידש שתוס' סוברים את שני הטעמים יחד - גם יאוש וגם מתנה מועטת).
דינו הוא שהכהן נחשב מוחזק בהן (בבא בתרא קכג:). ולגבי הקניין נחלקו האחרונים, ויש בזה ארבע דעות (שתי הדעות הראשונות הן הידועות יותר):
- הכהן לא קנאן (קצוה"ח רעח-טו).
- הכהן קנאן (קהילות יעקב גיטין כ ד"ה ב"ב. ובקהילות יעקב בבא בתרא לז חקר האם הכהן רק מוחזק ואסור לישראל לחזור בו אך אינו קניין, או שהכהן כבר קנאם), ובביאור דעה זו הסביר הקהילות יעקב (גיטין כ ד"ה ונראה וד"ה והנה מה) שמתנות הכהונה לפני נתינתן לכהן הן ממון שבט הכהונה כולו (קניין ציבורי[1]), וכיוון שהוא מכירי כהונה ועתיד לתת אותן לכהן מסוים (בין לטעם של יאוש ובין לטעם של מתנה מועטת[2]) - ממילא שאר הכהנים דחויים ממתנות אלו, והכהן הזה נשאר הבעלים היחיד, כאילו הוא הכהן היחיד בעולם. והדגיש שלפי זה בעלותו של הכהן על המתנות אינה מדין קניינו הפרטי (בלשונו: שמו הפרטי) אלא מדין השבט כולו.
- הכהן קנאן על תנאי שהישראל לא יחזור בו עד שיבואו לידי הכהן (קובץ שיעורים בבא בתרא שעד בדעת התוס').
- הכהן עדיין לא קנאן, אך אם יתקוף את הישראל ויחטוף ממנו את המתנות - יקנה אותן (נתיבות המשפט רעח-יא).
אם הישראל חוזר בו קודם שבאו לידי הכהן, ואינו רוצה לתת אותם לכהן הזה - נחלקו הראשונים: תוס' סוברים שיכול לחזור בו אע"פ שאסור לעשות זאת (בבא בתרא קכג: ד"ה הכא), ורבנו יונה סובר שאינו יכול לחזור בו (דן בדבריהם קובץ שיעורים בבא בתרא שעד. וכן חקר בזה משנת יעבץ כ-ג. ומעין זה דן הקצוה"ח רעח-טו מה הטעם שנחשב שהכהן מוחזק בהן: משום שאסור לישראל לחזור בו, או משום שהישראל אינו יכול לחזור בו).
ראה גם[עריכה]
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ ע"ע קניין ציבורי.
- ↑ ביארנו את שני הטעמים הללו לעיל בסמוך ד"ה בטעמו.