מסירה: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| (8 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''מסירה''' היא אחת מדרכי הקניין שבהן נקנים מטלטלים: מסירת הדבר לידי הקונה {{מקור|הסוגיא בקידושין כה:|כן}}. לדוגמא, המוכר אוחז את הבהמה באפסר או בשערה ומוסרה ללוקח {{מקור|קידושין כב: ורש"י כה: ד"ה נקנית במסירה|כן}}. | |||
''' | |||
הקונה חפץ או בעל חיים מחברו, כל זמן שלא נמסר הדבר לידו - או כל זמן שלא משכו או הגביהו - למרות שכבר שילם את תמורתו - לא קנאו, וכל אחד מהם רשאי לחזור בו. אבל משמסר המקנה את הדבר לקונה, למרות שעדיין לא שילם הקונה את תמורתו - קנאו, ואין אחד מהם יכול לחזור בו. | |||
'''דינים דומים''': מסירה נכללת במשיכה<ref>ע"ע [[משיכה]].</ref>, דהיינו כשמושך בעצם גם עושה קניין מסירה (שהרי מסירה אינה צריכה שהמקנה ימסור ללוקח את הבהמה ביד, אלא די בזה שהקונה אוחז בבהמה), אך אעפ"כ כשמושך אינו מועיל מדין מסירה, כי גלי דעתיה דניחא ליה במשיכה ולא במסירה {{מקור| | '''דינים דומים''': מסירה נכללת במשיכה<ref>ע"ע [[משיכה]].</ref>, דהיינו כשמושך בעצם גם עושה קניין מסירה (שהרי מסירה אינה צריכה שהמקנה ימסור ללוקח את הבהמה ביד, אלא די בזה שהקונה אוחז בבהמה), אך אעפ"כ כשמושך אינו מועיל מדין מסירה, כי גלי דעתיה דניחא ליה במשיכה ולא במסירה {{מקור|רשב"א בבא בתרא עו: ד"ה ולעניין|כן}}. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''במקורה''' כתבו החינוך<ref>וכן שיטתו שם בעוד הרבה קניינים שהם מדאורייתא, הובא בערך [[קניינים דרבנן#קניינים_שונים]] ד"ה מחלוקת יסודית.</ref> {{מקור| | '''במקורה''' כתבו החינוך<ref>וכן שיטתו שם בעוד הרבה קניינים שהם מדאורייתא, הובא בערך [[קניינים דרבנן#קניינים_שונים]] ד"ה מחלוקת יסודית.</ref> {{מקור|שלו ד"ה ואין ספק|כן}} והרמב"ם {{מקור|ספר המצוות עשה רמה|כן}} שהיא מדרבנן. והפני יהושע {{מקור|קידושין כה: ד"ה משנה|כן}} כתב שמסירה כמשיכה, ותלוי במחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש האם משיכה מדאורייתא או מדרבנן<ref>דנו באריכות במחלוקתם בערך [[משיכה#מקור_וטעם]] ד"ה במקורה.</ref>. | ||
'''בטעמה''' כתב הריטב"א שהיא תולדת משיכה {{מקור| | '''בטעמה''' כתב הריטב"א שהיא תולדת משיכה {{מקור|קידושין כה: ד"ה והא: עיקר הפסוק "או קנה מיד עמיתך" מלמד על קניין משיכה, אך מסירה והגבהה אתרבו ממנה והם תולדה שלה, דן בדבריו מנחת אשר בבא בתרא מב-ו|כן}}. והרעק"א {{מקור|שו"ת מהדורא קמא רכב-כג|כן}} כתב שהיא מדין קניין יד, כיוון שצריך לאחוז במקצת הבהמה {{מקור|פרי משה קניינים כז-ג ד"ה ועוד|כן}}<ref>לגבי קנייני מטלטלין רבים חקרו האם טעמם מדין אחד או יותר מהקניינים האחרים, דנו בזה בערך [[קניינים#סוגי_הקניינים]] ד"ה הכנסה לרשות.</ref>. | ||
'''בסוג הקניין''' (מבין ארבעת הסוגים: תמורה, רשות, ראיה לגמירות דעת, והפגנת בעלות<ref>את חלוקת הקניינים לארבעת הסוגים ביארנו בערך [[קניינים#סוגי_הקניינים]] ד"ה סוגי הקניינים.</ref>) נחלקו האם הוא הכנסה לרשותו או הוראת בעלות {{מקור| | '''בסוג הקניין''' (מבין ארבעת הסוגים: תמורה, רשות, ראיה לגמירות דעת, והפגנת בעלות<ref>את חלוקת הקניינים לארבעת הסוגים ביארנו בערך [[קניינים#סוגי_הקניינים]] ד"ה סוגי הקניינים.</ref>) נחלקו האם הוא הכנסה לרשותו או הוראת בעלות {{מקור|תורת הקניינים ח"א עמוד שנט: אינה הכנסה לרשותו אלא הוראת בעלות. ריטב"א קידושין כה: ד"ה והא: תולדת משיכה, דן בדבריו מנחת אשר בבא בתרא מב-ו. ברכת אברהם בבא מציעא סז בדפיו אות ב: הכנסה לרשותו, והיא תולדת משיכה|כן}}. | ||
וכתבו האחרונים {{מקור| | וכתבו האחרונים {{מקור|חתם סופר יו"ד שיג בסופו, פני יהושע קידושין כה: ד"ה משנה, ודברי יחזקאל כה-ו ד"ה ולדעת|כן}} שהגבהה משיכה ומסירה הם סוג קניין אחד, וכולם נכללים במשיכה דקרא {{מקור|(אך בשו"ת טוב טעם ודעת (ח"ב קמא) כתב שהגבהה ומשיכה הם שני קניינים נפרדים. דן בזה תורת הקניינים ח"א עמוד שלה)}}. | ||
==הנכס== | ==הנכס== | ||
'''הנכסים | '''הנכסים''' הנקנים הם: | ||
'''בהמה גסה''' {{מקור| | '''בהמה גסה''' {{מקור|בבלי:קידושין כה:|כן}}. | ||
'''ספינה''', בגלל שאי אפשר להגביהה, ויש במשיכתה טורח, לא הצריכוה משיכה אלא נקנית במסירה {{מקור| | '''ספינה''', בגלל שאי אפשר להגביהה, ויש במשיכתה טורח, לא הצריכוה משיכה אלא נקנית במסירה {{מקור|בבא בתרא עו:, רמב"ם מכירה ג-ג, שו"ע חו"מ קצח-ז|כן}}. | ||
'''שטרות שדרכם להגביה''' לתוס' {{מקור| | '''שטרות שדרכם להגביה''' לתוס' {{מקור|בבא בתרא עו. ד"ה רבי נתן|כן}} נקנים רק בהגבהה, ולשאר הראשונים {{מקור|רמב"ן נימוקי יוסף ור"ן שם|כן}} רק במסירה. | ||
'''גט שכתוב על בהמה''', הסתפק הירושלמי האם האשה יכולה לקנותו במסירה {{מקור| | '''גט שכתוב על בהמה''', הסתפק הירושלמי האם האשה יכולה לקנותו במסירה {{מקור|גיטין ב-ג, דן בזה שו"ת רעק"א מהדורא קמא רכב-כג|כן}}. | ||
'''חפצים שאינם יכולים לזוז''' (שלא כבעלי חיים וספינה) אינם נקנים במסירה {{מקור| | '''חפצים שאינם יכולים לזוז''' (שלא כבעלי חיים וספינה) אינם נקנים במסירה {{מקור|תוס' בבא בתרא עו. ד"ה אי ורא"ש שם|כן}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''באופן הקניין''' נחלקו הראשונים: רוב הראשונים {{מקור| | '''באופן הקניין''' נחלקו הראשונים: רוב הראשונים {{מקור|רשב"ם בבא בתרא עה: ד"ה בטלפה, רשב"א ר"ן וריטב"א חדשים בבא מציעא ח:|כן}} כתבו שאין צריך דווקא שהמוכר ימסור לקונה, אלא די שהמוכר יאמר לו לקנותה. אך הריב"א {{מקור|בתוס' שם ד"ה אחזה, וכן משמע מלשון רש"י "שמוסרין אותו ללוקח"|כן}} כתב שצריך למסור לו ממש. | ||
'''האדם המחיל את הקניין''' (המקנה או הקונה) במסירה הוא המקנה<ref>ע"ע [[קניינים#המחיל]] (ד"ה האדם המחיל את הקניין) שחקרו בכל הקניינים האם הקונה מחיל אותם או המקנה.</ref> {{מקור| | '''האדם המחיל את הקניין''' (המקנה או הקונה) במסירה הוא המקנה<ref>ע"ע [[קניינים#המחיל]] (ד"ה האדם המחיל את הקניין) שחקרו בכל הקניינים האם הקונה מחיל אותם או המקנה.</ref> {{מקור|חידושי הרי"ם אה"ע כז-א, דן בדבריו בתורת הקניינים ח"א עמוד שנט|כן}}. | ||
'''מקום הקניין''' - יש חילוק בין שלושה סוגי מקומות: | '''מקום הקניין''' - יש חילוק בין שלושה סוגי מקומות: | ||
@ ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם - מועילה {{מקור|בבלי:בבא בתרא עו:, ר"ן קידושין כו.|כן}}. | |||
@ בסימטא - לר"ת מועילה. לרשב"ם {{מקור|הביאם ודן בדבריהם ספר המקנה יג-ב בתחילתו|כן}} ולרמ"ה {{מקור|בבא בתרא עו: כה|כן}} לא, וכתבו בזה התוס' {{מקור|קידושין כה: ד"ה בהמה|כן}} שני טעמים: משום שכאשר המוכר הביא את החפץ לסמטא היא נעשית כחצירו, ומסירה לא מועילה ברשות המוכר, או משום שכיוון שבסימטא יכול לקנות במשיכה והיא עדיפה, א"א לקנות במסירה. | |||
@ ברשות המוכר - לרש"י מועילה {{מקור|בבלי:בבא קמא יא: ד"ה במסירה תנן, וקידושין כה:|כן}} ולרשב"ם לא {{מקור|בבא בתרא עו: ד"ה משני|כן}}. | |||
'''מיד ליד''' - נחלקו בזה רש"י {{מקור|בבלי:קידושין כה:|כן}} ותוס' {{מקור|שם ד"ה בהמה גסה|כן}}: לרש"י צריך שהמקנה ימסור את הבהמה לקונה, ולתוס' לא צריך שהמקנה ימסור, אלא רק שיאמר לו לך חזק וקני. | |||
'''כשאינו אוחז''' בבהמה, כגון שקורא לה והיא באה, אינה מסירה (אלא משיכה) {{מקור|רמב"ן, דן בדבריו הפרי משה קניינים כז-ד|כן}}. | |||
'''כשאינו אוחז''' בבהמה, כגון שקורא לה והיא באה, אינה מסירה (אלא משיכה) {{מקור| | |||
==חוזק== | ==חוזק== | ||
'''בחוזק''' הקניין כתב החינוך {{מקור| | '''בחוזק''' הקניין כתב החינוך {{מקור|שלו ד"ה מדיני|כן}} שמסירה חלשה יותר מהגבהה. ולגבי משיכה נחלקו הראשונים: לרש"י מסירה עדיפה ממשיכה, ולתוס' {{מקור|קידושין כה: ד"ה בהמה גסה|כן}} ולחינוך {{מקור|שם|כן}} משיכה עדיפה. | ||
==המקנה== | ==המקנה== | ||
'''מן ההפקר''' א"א לקנות במסירה {{מקור| | '''מן ההפקר''' א"א לקנות במסירה {{מקור|רמב"ן, דן בדבריו הפרי משה קניינים כז-ד|כן}}. | ||
==ראו גם== | |||
*[[יד<ref>בערך [[יד#הנכס]] (ד"ה הנכסים הנקנים) הבאנו דעה שיד ומסירה הן אותו הקניין.</ref>]] | |||
*[[משיכה ]] | |||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
<references /> | <references /> | ||
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | [[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | ||
[[קטגוריה:דיני ממונות]] | [[קטגוריה:דיני ממונות]] | ||
גרסה אחרונה מ־11:49, 5 בספטמבר 2012
|
|
מסירה היא אחת מדרכי הקניין שבהן נקנים מטלטלים: מסירת הדבר לידי הקונה (הסוגיא בקידושין כה:). לדוגמא, המוכר אוחז את הבהמה באפסר או בשערה ומוסרה ללוקח (קידושין כב: ורש"י כה: ד"ה נקנית במסירה).
הקונה חפץ או בעל חיים מחברו, כל זמן שלא נמסר הדבר לידו - או כל זמן שלא משכו או הגביהו - למרות שכבר שילם את תמורתו - לא קנאו, וכל אחד מהם רשאי לחזור בו. אבל משמסר המקנה את הדבר לקונה, למרות שעדיין לא שילם הקונה את תמורתו - קנאו, ואין אחד מהם יכול לחזור בו.
דינים דומים: מסירה נכללת במשיכה[1], דהיינו כשמושך בעצם גם עושה קניין מסירה (שהרי מסירה אינה צריכה שהמקנה ימסור ללוקח את הבהמה ביד, אלא די בזה שהקונה אוחז בבהמה), אך אעפ"כ כשמושך אינו מועיל מדין מסירה, כי גלי דעתיה דניחא ליה במשיכה ולא במסירה (רשב"א בבא בתרא עו: ד"ה ולעניין).
מקור וטעם[עריכה]
במקורה כתבו החינוך[2] (שלו ד"ה ואין ספק) והרמב"ם (ספר המצוות עשה רמה) שהיא מדרבנן. והפני יהושע (קידושין כה: ד"ה משנה) כתב שמסירה כמשיכה, ותלוי במחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש האם משיכה מדאורייתא או מדרבנן[3].
בטעמה כתב הריטב"א שהיא תולדת משיכה (קידושין כה: ד"ה והא: עיקר הפסוק "או קנה מיד עמיתך" מלמד על קניין משיכה, אך מסירה והגבהה אתרבו ממנה והם תולדה שלה, דן בדבריו מנחת אשר בבא בתרא מב-ו). והרעק"א (שו"ת מהדורא קמא רכב-כג) כתב שהיא מדין קניין יד, כיוון שצריך לאחוז במקצת הבהמה (פרי משה קניינים כז-ג ד"ה ועוד)[4].
בסוג הקניין (מבין ארבעת הסוגים: תמורה, רשות, ראיה לגמירות דעת, והפגנת בעלות[5]) נחלקו האם הוא הכנסה לרשותו או הוראת בעלות (תורת הקניינים ח"א עמוד שנט: אינה הכנסה לרשותו אלא הוראת בעלות. ריטב"א קידושין כה: ד"ה והא: תולדת משיכה, דן בדבריו מנחת אשר בבא בתרא מב-ו. ברכת אברהם בבא מציעא סז בדפיו אות ב: הכנסה לרשותו, והיא תולדת משיכה).
וכתבו האחרונים (חתם סופר יו"ד שיג בסופו, פני יהושע קידושין כה: ד"ה משנה, ודברי יחזקאל כה-ו ד"ה ולדעת) שהגבהה משיכה ומסירה הם סוג קניין אחד, וכולם נכללים במשיכה דקרא (אך בשו"ת טוב טעם ודעת (ח"ב קמא) כתב שהגבהה ומשיכה הם שני קניינים נפרדים. דן בזה תורת הקניינים ח"א עמוד שלה).
הנכס[עריכה]
הנכסים הנקנים הם:
בהמה גסה (קידושין כה:).
ספינה, בגלל שאי אפשר להגביהה, ויש במשיכתה טורח, לא הצריכוה משיכה אלא נקנית במסירה (בבא בתרא עו:, רמב"ם מכירה ג-ג, שו"ע חו"מ קצח-ז).
שטרות שדרכם להגביה לתוס' (בבא בתרא עו. ד"ה רבי נתן) נקנים רק בהגבהה, ולשאר הראשונים (רמב"ן נימוקי יוסף ור"ן שם) רק במסירה.
גט שכתוב על בהמה, הסתפק הירושלמי האם האשה יכולה לקנותו במסירה (גיטין ב-ג, דן בזה שו"ת רעק"א מהדורא קמא רכב-כג).
חפצים שאינם יכולים לזוז (שלא כבעלי חיים וספינה) אינם נקנים במסירה (תוס' בבא בתרא עו. ד"ה אי ורא"ש שם).
פרטי הדין[עריכה]
באופן הקניין נחלקו הראשונים: רוב הראשונים (רשב"ם בבא בתרא עה: ד"ה בטלפה, רשב"א ר"ן וריטב"א חדשים בבא מציעא ח:) כתבו שאין צריך דווקא שהמוכר ימסור לקונה, אלא די שהמוכר יאמר לו לקנותה. אך הריב"א (בתוס' שם ד"ה אחזה, וכן משמע מלשון רש"י "שמוסרין אותו ללוקח") כתב שצריך למסור לו ממש.
האדם המחיל את הקניין (המקנה או הקונה) במסירה הוא המקנה[6] (חידושי הרי"ם אה"ע כז-א, דן בדבריו בתורת הקניינים ח"א עמוד שנט).
מקום הקניין - יש חילוק בין שלושה סוגי מקומות:
- ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם - מועילה (בבלי:בבא בתרא עו:, ר"ן קידושין כו.).
- בסימטא - לר"ת מועילה. לרשב"ם (הביאם ודן בדבריהם ספר המקנה יג-ב בתחילתו) ולרמ"ה (בבא בתרא עו: כה) לא, וכתבו בזה התוס' (קידושין כה: ד"ה בהמה) שני טעמים: משום שכאשר המוכר הביא את החפץ לסמטא היא נעשית כחצירו, ומסירה לא מועילה ברשות המוכר, או משום שכיוון שבסימטא יכול לקנות במשיכה והיא עדיפה, א"א לקנות במסירה.
- ברשות המוכר - לרש"י מועילה (בבא קמא יא: ד"ה במסירה תנן, וקידושין כה:) ולרשב"ם לא (בבא בתרא עו: ד"ה משני).
מיד ליד - נחלקו בזה רש"י (קידושין כה:) ותוס' (שם ד"ה בהמה גסה): לרש"י צריך שהמקנה ימסור את הבהמה לקונה, ולתוס' לא צריך שהמקנה ימסור, אלא רק שיאמר לו לך חזק וקני.
כשאינו אוחז בבהמה, כגון שקורא לה והיא באה, אינה מסירה (אלא משיכה) (רמב"ן, דן בדבריו הפרי משה קניינים כז-ד).
חוזק[עריכה]
בחוזק הקניין כתב החינוך (שלו ד"ה מדיני) שמסירה חלשה יותר מהגבהה. ולגבי משיכה נחלקו הראשונים: לרש"י מסירה עדיפה ממשיכה, ולתוס' (קידושין כה: ד"ה בהמה גסה) ולחינוך (שם) משיכה עדיפה.
המקנה[עריכה]
מן ההפקר א"א לקנות במסירה (רמב"ן, דן בדבריו הפרי משה קניינים כז-ד).
ראו גם[עריכה]
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ ע"ע משיכה.
- ↑ וכן שיטתו שם בעוד הרבה קניינים שהם מדאורייתא, הובא בערך קניינים דרבנן#קניינים_שונים ד"ה מחלוקת יסודית.
- ↑ דנו באריכות במחלוקתם בערך משיכה#מקור_וטעם ד"ה במקורה.
- ↑ לגבי קנייני מטלטלין רבים חקרו האם טעמם מדין אחד או יותר מהקניינים האחרים, דנו בזה בערך קניינים#סוגי_הקניינים ד"ה הכנסה לרשות.
- ↑ את חלוקת הקניינים לארבעת הסוגים ביארנו בערך קניינים#סוגי_הקניינים ד"ה סוגי הקניינים.
- ↑ ע"ע קניינים#המחיל (ד"ה האדם המחיל את הקניין) שחקרו בכל הקניינים האם הקונה מחיל אותם או המקנה.
- ↑ בערך יד#הנכס (ד"ה הנכסים הנקנים) הבאנו דעה שיד ומסירה הן אותו הקניין.