מתנה על מנת להחזיר: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (הוספת קטגוריה בתבנית מקור) |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| (2 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''אדם נותן לחבירו מתנה בתנאי שיחזירנה לו אחר כך''' {{מקור|הוזכר בקידושין ו:}}'''.''' | '''אדם נותן לחבירו מתנה בתנאי שיחזירנה לו אחר כך''' {{מקור|הוזכר בקידושין ו:|כן}}'''.''' | ||
'''לדוגמא''', אדם נותן לחבירו אתרוג במתנה על מנת שיחזירו לו אחר כך {{מקור|בבלי:קידושין ו:}}. | '''לדוגמא''', אדם נותן לחבירו אתרוג במתנה על מנת שיחזירו לו אחר כך {{מקור|בבלי:קידושין ו:|כן}}. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''במהותה''' חקרו האם היא קניין גמור אלא שהטיל בו תנאי, או קניין לזמן {{מקור|תורת הקניינים ח"א עמוד קפד}}. | '''במהותה''' חקרו האם היא קניין גמור אלא שהטיל בו תנאי, או קניין לזמן {{מקור|תורת הקניינים ח"א עמוד קפד|כן}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''בהחזרה''' נחלקו המפרשים האם הקונה צריך להקנות את המתנה בחזרה לבעלים הראשון, ויש בזה שלוש דעות {{מקור|קהילות יעקב בבא בתרא לה. שתי הדעות הראשונות הן הידועות יותר}}: | '''בהחזרה''' נחלקו המפרשים האם הקונה צריך להקנות את המתנה בחזרה לבעלים הראשון, ויש בזה שלוש דעות {{מקור|קהילות יעקב בבא בתרא לה. שתי הדעות הראשונות הן הידועות יותר|כן}}: | ||
@ הקונה צריך להקנותה בחזרה לבעלים הראשון {{מקור|תוס', ריטב"א, גר"י בכרך}}. | @ הקונה צריך להקנותה בחזרה לבעלים הראשון {{מקור|תוס', ריטב"א, גר"י בכרך|כן}}. | ||
@ מספיק שיחזירה לו במציאות, אע"פ שלא הקנה לו, וההקנאה היא רק בשביל הבעלים הראשון {{מקור|מנחת ברוך צד, רמ"א}}. | @ מספיק שיחזירה לו במציאות, אע"פ שלא הקנה לו, וההקנאה היא רק בשביל הבעלים הראשון {{מקור|מנחת ברוך צד, רמ"א|כן}}. | ||
@ הקונה צריך להחזיר את המתנה למצב שהיתה בו קודם הנתינה, ולכן ברוב המתנות צריך להקנותם בחזרה לבעלים, שהרי קודם הנתינה היו שייכות לו, אך בתרומה שישראל נותן לכהן על מנת שיחזירנה לו - הכהן אינו צריך להקנותה חזרה לישראל, שהרי גם קודם הנתינה לא היתה שייכת לישראל, ולכן מספיק שיחזירנה לו במציאות {{מקור|קהילות יעקב שם (ד"ה ונראה די"ל) בדעת הר"י מיגאש}}. | @ הקונה צריך להחזיר את המתנה למצב שהיתה בו קודם הנתינה, ולכן ברוב המתנות צריך להקנותם בחזרה לבעלים, שהרי קודם הנתינה היו שייכות לו, אך בתרומה שישראל נותן לכהן על מנת שיחזירנה לו - הכהן אינו צריך להקנותה חזרה לישראל, שהרי גם קודם הנתינה לא היתה שייכת לישראל, ולכן מספיק שיחזירנה לו במציאות {{מקור|(קהילות יעקב שם (ד"ה ונראה די"ל) בדעת הר"י מיגאש)}}. | ||
ונפק"מ במקרה שהקונה החזיר לבעלים אך לא הקנה לו - האם למפרע מתברר שהקונה כלל לא קנאה, והיא נשארה כל הזמן של הבעלים, או שהקונה כן קנאה והיא עדיין שלו. | ונפק"מ במקרה שהקונה החזיר לבעלים אך לא הקנה לו - האם למפרע מתברר שהקונה כלל לא קנאה, והיא נשארה כל הזמן של הבעלים, או שהקונה כן קנאה והיא עדיין שלו. | ||
==בקניינים== | ==בקניינים== | ||
'''קניין חליפין''' - לתוס' {{מקור|ערכין כט: ד"ה ולא}} מתנה על מנת להחזיר לא נקנית בו, ולרא"ש {{מקור|בבא מציעא פ"א לא}} כן. | '''קניין חליפין''' - לתוס' {{מקור|ערכין כט: ד"ה ולא|כן}} מתנה על מנת להחזיר לא נקנית בו, ולרא"ש {{מקור|בבא מציעא פ"א לא|כן}} כן. | ||
'''קניין כסף וקידושי כסף''' - הרמב"ם מחלק ביניהם, שקניין חל ע"י הכסף עצמו, אבל קידושין חלים ע"י ההנאה מהכסף. ולכן מתנה על מנת להחזיר {{מקור|אישות ה-כד, וכן מלווה (מכירה יא-י)}} - שנתן את הכסף עצמו אך אין הנאה ממנו - בקניין מועיל, אך בקידושין לא מקודשת {{מקור|דרכי משה דרכי הקניינים טו-ד ד"ה וממילא}}. | '''קניין כסף וקידושי כסף''' - הרמב"ם מחלק ביניהם, שקניין חל ע"י הכסף עצמו, אבל קידושין חלים ע"י ההנאה מהכסף. ולכן מתנה על מנת להחזיר {{מקור|(אישות ה-כד, וכן מלווה (מכירה יא-י))}} - שנתן את הכסף עצמו אך אין הנאה ממנו - בקניין מועיל, אך בקידושין לא מקודשת {{מקור|דרכי משה דרכי הקניינים טו-ד ד"ה וממילא|כן}}. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
גרסה אחרונה מ־11:49, 5 בספטמבר 2012
|
|
הגדרה[עריכה]
אדם נותן לחבירו מתנה בתנאי שיחזירנה לו אחר כך (הוזכר בקידושין ו:).
לדוגמא, אדם נותן לחבירו אתרוג במתנה על מנת שיחזירו לו אחר כך (קידושין ו:).
מקור וטעם[עריכה]
במהותה חקרו האם היא קניין גמור אלא שהטיל בו תנאי, או קניין לזמן (תורת הקניינים ח"א עמוד קפד).
פרטי הדין[עריכה]
בהחזרה נחלקו המפרשים האם הקונה צריך להקנות את המתנה בחזרה לבעלים הראשון, ויש בזה שלוש דעות (קהילות יעקב בבא בתרא לה. שתי הדעות הראשונות הן הידועות יותר):
- הקונה צריך להקנותה בחזרה לבעלים הראשון (תוס', ריטב"א, גר"י בכרך).
- מספיק שיחזירה לו במציאות, אע"פ שלא הקנה לו, וההקנאה היא רק בשביל הבעלים הראשון (מנחת ברוך צד, רמ"א).
- הקונה צריך להחזיר את המתנה למצב שהיתה בו קודם הנתינה, ולכן ברוב המתנות צריך להקנותם בחזרה לבעלים, שהרי קודם הנתינה היו שייכות לו, אך בתרומה שישראל נותן לכהן על מנת שיחזירנה לו - הכהן אינו צריך להקנותה חזרה לישראל, שהרי גם קודם הנתינה לא היתה שייכת לישראל, ולכן מספיק שיחזירנה לו במציאות (קהילות יעקב שם (ד"ה ונראה די"ל) בדעת הר"י מיגאש).
ונפק"מ במקרה שהקונה החזיר לבעלים אך לא הקנה לו - האם למפרע מתברר שהקונה כלל לא קנאה, והיא נשארה כל הזמן של הבעלים, או שהקונה כן קנאה והיא עדיין שלו.
בקניינים[עריכה]
קניין חליפין - לתוס' (ערכין כט: ד"ה ולא) מתנה על מנת להחזיר לא נקנית בו, ולרא"ש (בבא מציעא פ"א לא) כן.
קניין כסף וקידושי כסף - הרמב"ם מחלק ביניהם, שקניין חל ע"י הכסף עצמו, אבל קידושין חלים ע"י ההנאה מהכסף. ולכן מתנה על מנת להחזיר (אישות ה-כד, וכן מלווה (מכירה יא-י)) - שנתן את הכסף עצמו אך אין הנאה ממנו - בקניין מועיל, אך בקידושין לא מקודשת (דרכי משה דרכי הקניינים טו-ד ד"ה וממילא).