רשע בעדות: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| (6 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''אדם שעבר עבירה פסול לעדות''' {{מקור| | '''אדם שעבר עבירה פסול לעדות''' {{מקור|הסוגיא בסנהדרין כז.|כן}}'''.''' | ||
'''לדוגמא''' גזלן. | '''לדוגמא''' גזלן. | ||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''בטעם''' שפסול חקרו האם זו גזירת הכתוב או חשש משקר, ויש חילוק בין שלושה סוגי רשע: | '''בטעם''' שפסול חקרו האם זו גזירת הכתוב או חשש משקר, ויש חילוק בין שלושה סוגי רשע: | ||
@ רשע סתם (דאינו חמס) - דהיינו שעבר עבירה שיש בה מלקות או מיתת בית דין {{מקור|חו"מ לד-ב|כן}} - פסולו הוא רק גזירת הכתוב מהפסוק "אל תשת רשע עד", אך אין בו חשש משקר {{מקור|מנחת חינוך לז-ד [ו] ד"ה ועיין סנהדרין, קצוה"ח מו-יז|כן}}. | |||
@ רשע דחמס (כגון גזלן) - בפשטות הוא משום חשש משקר {{מקור|קצוה"ח מו-יז, קובץ שיעורים בבא בתרא תקעט|כן}}, ויש שכתבו שיש בו גם גזירת הכתוב {{מקור|(גרנ"ט קמד ד"ה והנראה (כתב שלעניין עדות יש בו גם גזיה"כ, אך לשבועה הוא רק משום חשש משקר), וכן הסתפק בזה קובץ שיעורים בבא בתרא תקפא)}}. | |||
@ מומר לתאבון - דהיינו קבוע לעבור עבירות (רבא מכשיר, ואביי פוסל והלכה כמותו {{מקור|בבלי:סנהדרין כז.|כן}}) - פסולו הוא גזירת הכתוב מהפסוק "והיה אם בין הכות הרשע", וחקרו האם הפסוק מגלה שהוא חשוד לשקר, או שפסול אע"פ שאינו חשוד {{מקור|ברכת אברהם סנהדרין כז. סימן "מומר אוכל נבילות" א ד"ה ומיהו|כן}}. | |||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''כל זמן שבית דין לא פסלוהו''' חידש התומים {{מקור| | '''כל זמן שבית דין לא פסלוהו''' חידש התומים {{מקור|פז|כן}} שלא נפסל, ורק כשפסלוהו בית דין נפסל למפרע משעת העבירה {{מקור|(והחלקת יואב ח"א אה"ע ה ד"ה אך באמת (עד סוף הסימן) דן בדבריו והביא ראיות לכאן ולכאן)}}. | ||
'''ראה את העדות כשהיה רשע''' ואח"כ חזר בתשובה ובא להעיד - לש"ך כשר {{מקור| | '''ראה את העדות כשהיה רשע''' ואח"כ חזר בתשובה ובא להעיד - לש"ך כשר {{מקור|חו"מ לד-לג|כן}}, שלא צריך שתהיה תחילתו וסופו בכשרות, ולמחנה אפרים פסול {{מקור|עדות יד, והביא את הש"ך|כן}}. | ||
'''כשלא התרו בו''' - הרמב"ם סתר את עצמו האם גם במקרה זה פסול {{מקור| | '''כשלא התרו בו''' - הרמב"ם סתר את עצמו האם גם במקרה זה פסול {{מקור|עדות פרק יב|כן}}, או שלא נפסל, משום שצריך שיתחייב מלקות ממש {{מקור|שו"ת הרמב"ם קעה, דן בסתירה זו הקובץ שיעורים ח"ב לה|כן}}. | ||
'''גזלן ששב בתשובה''' והחזיר את הגזילה חוזר לכשרותו {{מקור| | '''גזלן ששב בתשובה''' והחזיר את הגזילה חוזר לכשרותו {{מקור|שו"ע חו"מ לד-כט|כן}}. ואם שב בתשובה אך אינו יכול להחזיר את הגזילה מחמת אונס, הסתפק בזה הקובץ הערות {{מקור|כא-כד ד"ה ויש|כן}}, שאע"פ שהחטא לא נעקר למפרע כי לא השיב את הגזילה, ואונס כמאן דעביד לא אמרינן, מכל מקום הרי עכשיו הוא כבר עושה מעשה עמך. | ||
==בעבירות שונות== | ==בעבירות שונות== | ||
'''העובר על עבירה דרבנן''' פסול מדרבנן {{מקור| | '''העובר על עבירה דרבנן''' פסול מדרבנן {{מקור|שו"ע חו"מ לד-ג|כן}}. | ||
'''לאו שאין בו מעשה''' - העובר עליו אינו נפסל, משום שהסיבה שאינו לוקה עליו היא קולא, שכיוון שלא עשה מעשה הוא קל יותר {{מקור| | '''לאו שאין בו מעשה''' - העובר עליו אינו נפסל, משום שהסיבה שאינו לוקה עליו היא קולא, שכיוון שלא עשה מעשה הוא קל יותר {{מקור|תומים לד-א|כן}}. | ||
'''לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין, ולאו הניתק לעשה''' - העובר עליהם נפסל לעדות, משום שהסיבה שאין לוקין עליהן אינה קולא אלא אדרבה, היא חומרא - שאין לוקה משום שחייב מיתה (בלאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין) או משום שחייב לבטל את האיסור (בלאו הניתק לעשה) {{מקור| | '''לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין, ולאו הניתק לעשה''' - העובר עליהם נפסל לעדות, משום שהסיבה שאין לוקין עליהן אינה קולא אלא אדרבה, היא חומרא - שאין לוקה משום שחייב מיתה (בלאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין) או משום שחייב לבטל את האיסור (בלאו הניתק לעשה) {{מקור|תומים לד-א|כן}}. | ||
'''העובר על ספק עבירה''', דן בזה מהרי"ל דיסקין {{מקור| | '''העובר על ספק עבירה''', דן בזה מהרי"ל דיסקין {{מקור|בשו"ת מהרי"ל דיסקין קונטרס אחרון רכד|כן}} והביא שלושה צדדים: | ||
@ פסול מן התורה מספק, שהרי לצד שהיא עבירה פסול, ולצד שאינה עבירה כשר {{מקור|רעק"א|כן}}. | |||
@ פסול רק מדרבנן, שכיוון שעל ספק עבירה פטור ממלקות, לא עדיף משאר לאו שאין בו מלקות שפסול רק מדרבנן. | |||
@ כשר, שמספק אינו נפסל כלל. | |||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
[[נמצא אחד מהם קרוב או פסול]] | * [[נמצא אחד מהם קרוב או פסול]] | ||
* [[פסולי עדות]] | |||
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | [[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | ||
[[קטגוריה:סדרי הדיון]] | [[קטגוריה:סדרי הדיון]] | ||
גרסה אחרונה מ־11:52, 5 בספטמבר 2012
|
|
הגדרה[עריכה]
אדם שעבר עבירה פסול לעדות (הסוגיא בסנהדרין כז.).
לדוגמא גזלן.
מקור וטעם[עריכה]
בטעם שפסול חקרו האם זו גזירת הכתוב או חשש משקר, ויש חילוק בין שלושה סוגי רשע:
- רשע סתם (דאינו חמס) - דהיינו שעבר עבירה שיש בה מלקות או מיתת בית דין (חו"מ לד-ב) - פסולו הוא רק גזירת הכתוב מהפסוק "אל תשת רשע עד", אך אין בו חשש משקר (מנחת חינוך לז-ד [ו] ד"ה ועיין סנהדרין, קצוה"ח מו-יז).
- רשע דחמס (כגון גזלן) - בפשטות הוא משום חשש משקר (קצוה"ח מו-יז, קובץ שיעורים בבא בתרא תקעט), ויש שכתבו שיש בו גם גזירת הכתוב (גרנ"ט קמד ד"ה והנראה (כתב שלעניין עדות יש בו גם גזיה"כ, אך לשבועה הוא רק משום חשש משקר), וכן הסתפק בזה קובץ שיעורים בבא בתרא תקפא).
- מומר לתאבון - דהיינו קבוע לעבור עבירות (רבא מכשיר, ואביי פוסל והלכה כמותו (סנהדרין כז.)) - פסולו הוא גזירת הכתוב מהפסוק "והיה אם בין הכות הרשע", וחקרו האם הפסוק מגלה שהוא חשוד לשקר, או שפסול אע"פ שאינו חשוד (ברכת אברהם סנהדרין כז. סימן "מומר אוכל נבילות" א ד"ה ומיהו).
פרטי הדין[עריכה]
כל זמן שבית דין לא פסלוהו חידש התומים (פז) שלא נפסל, ורק כשפסלוהו בית דין נפסל למפרע משעת העבירה (והחלקת יואב ח"א אה"ע ה ד"ה אך באמת (עד סוף הסימן) דן בדבריו והביא ראיות לכאן ולכאן).
ראה את העדות כשהיה רשע ואח"כ חזר בתשובה ובא להעיד - לש"ך כשר (חו"מ לד-לג), שלא צריך שתהיה תחילתו וסופו בכשרות, ולמחנה אפרים פסול (עדות יד, והביא את הש"ך).
כשלא התרו בו - הרמב"ם סתר את עצמו האם גם במקרה זה פסול (עדות פרק יב), או שלא נפסל, משום שצריך שיתחייב מלקות ממש (שו"ת הרמב"ם קעה, דן בסתירה זו הקובץ שיעורים ח"ב לה).
גזלן ששב בתשובה והחזיר את הגזילה חוזר לכשרותו (שו"ע חו"מ לד-כט). ואם שב בתשובה אך אינו יכול להחזיר את הגזילה מחמת אונס, הסתפק בזה הקובץ הערות (כא-כד ד"ה ויש), שאע"פ שהחטא לא נעקר למפרע כי לא השיב את הגזילה, ואונס כמאן דעביד לא אמרינן, מכל מקום הרי עכשיו הוא כבר עושה מעשה עמך.
בעבירות שונות[עריכה]
העובר על עבירה דרבנן פסול מדרבנן (שו"ע חו"מ לד-ג).
לאו שאין בו מעשה - העובר עליו אינו נפסל, משום שהסיבה שאינו לוקה עליו היא קולא, שכיוון שלא עשה מעשה הוא קל יותר (תומים לד-א).
לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין, ולאו הניתק לעשה - העובר עליהם נפסל לעדות, משום שהסיבה שאין לוקין עליהן אינה קולא אלא אדרבה, היא חומרא - שאין לוקה משום שחייב מיתה (בלאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין) או משום שחייב לבטל את האיסור (בלאו הניתק לעשה) (תומים לד-א).
העובר על ספק עבירה, דן בזה מהרי"ל דיסקין (בשו"ת מהרי"ל דיסקין קונטרס אחרון רכד) והביא שלושה צדדים:
- פסול מן התורה מספק, שהרי לצד שהיא עבירה פסול, ולצד שאינה עבירה כשר (רעק"א).
- פסול רק מדרבנן, שכיוון שעל ספק עבירה פטור ממלקות, לא עדיף משאר לאו שאין בו מלקות שפסול רק מדרבנן.
- כשר, שמספק אינו נפסל כלל.