שטר קניין עבד עברי: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (הוספת קטגוריה בתבנית מקור) |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''האדון מקבל שטר''' {{מקור| | '''האדון מקבל שטר''' {{מקור|הוזכר בקידושין יד:, הסוגיא בקידושין טז.|כן}}'''.''' | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''מקורו''' מהפסוק בפרשת אמה עבריה {{מקור| | '''מקורו''' מהפסוק בפרשת אמה עבריה {{מקור|שמות כא-י|כן}} "אם אחרת יקח לו" - היקש מאשה לאמה עבריה, שנקנית בשטר כאשה, או מהפסוק {{מקור|שמות כא-ז|כן}} "וכי ימכור איש את ביתו לאמה, לא תצא כצאת העבדים" - אבל נקנית כקניין העבדים (הכנענים), שהוא שטר<ref>לקמן בסעיף "פרטי הדין" (ד"ה לשמה ודיני גט) הבאנו נפק"מ בין שני המקורות הללו.</ref> {{מקור|בבלי:קידושין טז.|כן}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''הכותב את השטר''' - תלוי בסוג העבד {{מקור| | '''הכותב את השטר''' - תלוי בסוג העבד {{מקור|שיעורי ר' שמואל קידושין עמוד צד|כן}}: | ||
@ מכרוהו בית דין - הבית דין כותבים את השטר {{מקור| | @ מכרוהו בית דין - הבית דין כותבים את השטר {{מקור|מאירי, וירושלמי קידושין א-ב בסופה|כן}}. | ||
@ אמה עבריה - מחלוקת אמוראים: רב הונא אמר אדון כותבו ורב חסדא אמר אב כותבו {{מקור| | @ אמה עבריה - מחלוקת אמוראים: רב הונא אמר אדון כותבו ורב חסדא אמר אב כותבו {{מקור|בבלי:קידושין טז.|כן}}. | ||
@ מוכר עצמו - הירושלמי {{מקור| | @ מוכר עצמו - הירושלמי {{מקור|קידושין א-ב בסופה|כן}} הסתפק האם האדון כותב או העבד. והכסף משנה {{מקור|עבדים ב-א|כן}} תלה זאת במחלוקת הנ"ל באמה עבריה: לרב הונא האדון כותבו, ולרב חסדא העבד כותבו. | ||
'''לשמה ודיני גט''' - דנו האחרונים האם צריך ששטר הקניין יכתב לשמה, וכן האם צריך את שאר דיני הגט. השיטה לא נודע למי {{מקור| | '''לשמה ודיני גט''' - דנו האחרונים האם צריך ששטר הקניין יכתב לשמה, וכן האם צריך את שאר דיני הגט. השיטה לא נודע למי {{מקור|בבלי:קידושין טז.|כן}} כתב שלדעת רב הונא שמקור השטר מ"אם אחרת יקח לו", דהיינו היקש מאשה<ref>הובא לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה מקורו.</ref>, צריך שייכתב לשמה. והוסיף האוהל שרה {{מקור|ח-ז|כן}} שמסתמא הוא הדין לשאר דיני הגט. אך הברכת אברהם {{מקור|בבלי:קידושין סה בדפיו ד"ה ואולי|כן}} כתב שאין צריך לשמה, משום שאפילו לדעת הריטב"א שיש בעבד עברי קניין איסור, ההקנאה היא רק על הממון, והאיסורים באים ממילא. והחזון איש {{מקור|קידושין טז.|כן}} הסתפק בזה (האם צריך לשמה ושאר דיני הגט). | ||
==הקונה== | ==הקונה== | ||
'''גוי''' - לר"ת אינו קונה עבד עברי בשטר, ובטעם לזה הביא שתי אפשרויות: או שיש מיעוט שגוי לא יקנה עבד בשטר, או שגוי לא קונה בשטר אפילו קרקע, ששטר לא נאמר כלל בגוי {{מקור| | '''גוי''' - לר"ת אינו קונה עבד עברי בשטר, ובטעם לזה הביא שתי אפשרויות: או שיש מיעוט שגוי לא יקנה עבד בשטר, או שגוי לא קונה בשטר אפילו קרקע, ששטר לא נאמר כלל בגוי {{מקור|תוס' קידושין יד: ד"ה הואיל|כן}}. אך מהרמב"ם {{מקור|עבדים ב|כן}} משמע שגוי כן קונה עבד עברי בשטר {{מקור|מנחת חינוך מב|כן}}. | ||
גרסה אחרונה מ־11:53, 5 בספטמבר 2012
|
|
הגדרה[עריכה]
האדון מקבל שטר (הוזכר בקידושין יד:, הסוגיא בקידושין טז.).
מקור וטעם[עריכה]
מקורו מהפסוק בפרשת אמה עבריה (שמות כא-י) "אם אחרת יקח לו" - היקש מאשה לאמה עבריה, שנקנית בשטר כאשה, או מהפסוק (שמות כא-ז) "וכי ימכור איש את ביתו לאמה, לא תצא כצאת העבדים" - אבל נקנית כקניין העבדים (הכנענים), שהוא שטר[1] (קידושין טז.).
פרטי הדין[עריכה]
הכותב את השטר - תלוי בסוג העבד (שיעורי ר' שמואל קידושין עמוד צד):
- מכרוהו בית דין - הבית דין כותבים את השטר (מאירי, וירושלמי קידושין א-ב בסופה).
- אמה עבריה - מחלוקת אמוראים: רב הונא אמר אדון כותבו ורב חסדא אמר אב כותבו (קידושין טז.).
- מוכר עצמו - הירושלמי (קידושין א-ב בסופה) הסתפק האם האדון כותב או העבד. והכסף משנה (עבדים ב-א) תלה זאת במחלוקת הנ"ל באמה עבריה: לרב הונא האדון כותבו, ולרב חסדא העבד כותבו.
לשמה ודיני גט - דנו האחרונים האם צריך ששטר הקניין יכתב לשמה, וכן האם צריך את שאר דיני הגט. השיטה לא נודע למי (קידושין טז.) כתב שלדעת רב הונא שמקור השטר מ"אם אחרת יקח לו", דהיינו היקש מאשה[2], צריך שייכתב לשמה. והוסיף האוהל שרה (ח-ז) שמסתמא הוא הדין לשאר דיני הגט. אך הברכת אברהם (קידושין סה בדפיו ד"ה ואולי) כתב שאין צריך לשמה, משום שאפילו לדעת הריטב"א שיש בעבד עברי קניין איסור, ההקנאה היא רק על הממון, והאיסורים באים ממילא. והחזון איש (קידושין טז.) הסתפק בזה (האם צריך לשמה ושאר דיני הגט).
הקונה[עריכה]
גוי - לר"ת אינו קונה עבד עברי בשטר, ובטעם לזה הביא שתי אפשרויות: או שיש מיעוט שגוי לא יקנה עבד בשטר, או שגוי לא קונה בשטר אפילו קרקע, ששטר לא נאמר כלל בגוי (תוס' קידושין יד: ד"ה הואיל). אך מהרמב"ם (עבדים ב) משמע שגוי כן קונה עבד עברי בשטר (מנחת חינוך מב).