אין מוציאין פירות שביעית מהארץ לחוצה לארץ: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (שינוי שם הקטגוריה מ:"תורנית מרוכזת" ל"אנציקלופדיה תורנית מרוכזת") |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| (3 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
יש סוברים שאיסור זה קיים אפילו אם הפירות מוצאים לחוץ לארץ לצורך צידה לדרך וכדומה, ויש סוברים שרק ייצוא לשם מכירה {{מקור| | יש סוברים שאיסור זה קיים אפילו אם הפירות מוצאים לחוץ לארץ לצורך צידה לדרך וכדומה, ויש סוברים שרק ייצוא לשם מכירה {{מקור|אפילו בדרך המותרת|כן}} אסור. | ||
גרסה אחרונה מ־12:07, 5 בספטמבר 2012
|
|
אסור להוציא פירות הקדושים בקדושת שביעית מארץ ישראל לחוץ לארץ.
איסור זה הוא מדברי סופרים, ובטעמו נחלקו הראשונים: לדעת הראב"ד והר"ש משאנץ - גזירה שמא יתחלפו פירות שביעית בפירות חוץ לארץ, כלומר שחוששים שמא המחזיק בהם לא יזהר לנהוג בהם קדושת שביעית; ולדעת הר"ש והרא"ש הטעם הוא, משום שיש לבערם בארץ ישראל, שנאמר: "ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול".
על פי דעה זו, האחרונה, יש מן האחרונים שחידשו, שאם היו הפירות בארץ ישראל בזמן הביעור, ודין ביעור קויים בהם, אין עוד איסור להוציאם לחוץ לארץ. ויש חולקים.
יש סוברים שאיסור זה קיים אפילו אם הפירות מוצאים לחוץ לארץ לצורך צידה לדרך וכדומה, ויש סוברים שרק ייצוא לשם מכירה (אפילו בדרך המותרת) אסור.
פירות שביעית שהוצאו לחוץ לארץ, יש אומרים שהפירות אסורים באכילה, ויש אומרים שהפירות מותרים.
באשר למקום ביעורם של הפירות שהוצאו לחוץ לארץ, מצינו מחלוקת תנאים: דעת רבי שיבערם בחוץ לארץ, ואילו לדעת רבי שמעון בן אלעזר, יש להחזירם למקומם בארץ ישראל ולבערם שם. הרמב"ם פסק כרבי.