הקדש, חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
אדם שייחד, למשל, את שורו, לפרעון חובו, ואחר כך הקדישו למזבח - פקע השעבוד ואין בעל החוב יכול לגבות את חובו מן ההקדש. | |||
גרסה אחרונה מ־12:38, 5 בספטמבר 2012
|
|
אדם שייחד, למשל, את שורו, לפרעון חובו, ואחר כך הקדישו למזבח - פקע השעבוד ואין בעל החוב יכול לגבות את חובו מן ההקדש.
וכן, אדם שייחד מוצרי חמץ לנכרי, לפרעון חובו, והגיע זמן ביעור חמץ - פקע השעבוד וחייב לבער את החמץ.
וכן, אדם שייחד את עבדו, לפרעון חובו, ואחר כך שחרר אותו - פקע השעבוד והעבד משוחרר. (ורק מפני תיקון העולם - שמא ימצאנו המלווה בשוק ויאמר לו: עבדי אתה - כופין את המלווה שישחרר אותו מן הזכות שיש לו עליו).