מולך: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
 
מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור)
 
(6 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
שמה של עבודה זרה, שאופן עבודתה היה על ידי העברת ילדים באש.
שמה של [[עבודה זרה]], שאופן עבודתה היה על ידי העברת ילדים באש.




שורה 7: שורה 7:




הנותן מזרעו למולך ברצון ובזדון - חייב כרת, ואם היו עדים והייתה התראה - חייב סקילה, שנאמר {{מקור|(ויקרא כ, ב)}}: "איש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בישראל אשר יתן מזרעו למולך מות יומת, עם הארץ ירגמוהו באבן".
הנותן מזרעו למולך ברצון ובזדון - חייב כרת, ואם היו עדים והייתה התראה - חייב סקילה, שנאמר {{מקור|ויקרא כ, ב|כן}}: "איש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בישראל אשר יתן מזרעו למולך מות יומת, עם הארץ ירגמוהו באבן".








 
[[קטגוריה:תרי"ג מצוות]]
[[קטגוריה:תורנית מרוכזת]]
[[קטגוריה:עבודה זרה]]
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]]

גרסה אחרונה מ־12:48, 5 בספטמבר 2012

שמה של עבודה זרה, שאופן עבודתה היה על ידי העברת ילדים באש.


דרך עבודת המולך היתה, שהאב לוקח את בנו ומוסרו לכמרים; וכשקבלוהו הכמרים היו מדליקים אש גדולה, ומחזירים את הבן לאביו שיעבירהו באש לפניהם, והאב לוקחו ומעבירו בתוך השלהבת מצד זה לצד זה; ולא שהיה הבן נשרף, אלא מועבר מהר דרך האש; ויש אומרים, שהאב העבירו בין שתי מדורות אש. לדעה אחרת, העברת הבן באש, לא נעשתה על ידי האב, כי אם על ידי הכמרים.


הנותן מזרעו למולך ברצון ובזדון - חייב כרת, ואם היו עדים והייתה התראה - חייב סקילה, שנאמר (ויקרא כ, ב): "איש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בישראל אשר יתן מזרעו למולך מות יומת, עם הארץ ירגמוהו באבן".