פדיון אשתו: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (הורדת סוגריים מתבנית:מקור) |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
(2 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
שורה 7: | שורה 7: | ||
גם אדם שלא כתב כתובה לאשתו, או שאבד שטר הכתובה, או שלא כתב לאשתו בכתובה: "אם תשתבאי אפרקינך" {{מקור|אם תפלי בשבי - אפדך}}, הריהו חייב לפדותה, לפי שחיוב זה, ככל שאר חיובי הכתובה, הוא תנאי בית דין, כלומר: תנאי שאינו נובע מהסכם הצדדים, אלא מחיוב שנקבע על ידי בית הדין. | גם אדם שלא כתב כתובה לאשתו, או שאבד שטר הכתובה, או שלא כתב לאשתו בכתובה: "אם תשתבאי אפרקינך" {{מקור|אם תפלי בשבי - אפדך|כן}}, הריהו חייב לפדותה, לפי שחיוב זה, ככל שאר חיובי הכתובה, הוא תנאי בית דין, כלומר: תנאי שאינו נובע מהסכם הצדדים, אלא מחיוב שנקבע על ידי בית הדין. | ||
גרסה אחרונה מ־12:54, 5 בספטמבר 2012
|
חובת הבעל לפדות את אשתו שנפלה בשבי.
אחד מתנאי הכתובה שהבעל כותב לאשתו בשעת הנישואים הוא, שאם אשתו תפול בשבי, מתחייב הוא לפדותה, אלא שאם הוא אינו כהן, הריהו מחזירה לביתו כאשתו, אך אם הוא כהן, עליו לפדותה ולהחזירה לבית אביה, שכן שבויה - אסורה לכהן.
גם אדם שלא כתב כתובה לאשתו, או שאבד שטר הכתובה, או שלא כתב לאשתו בכתובה: "אם תשתבאי אפרקינך" (אם תפלי בשבי - אפדך), הריהו חייב לפדותה, לפי שחיוב זה, ככל שאר חיובי הכתובה, הוא תנאי בית דין, כלומר: תנאי שאינו נובע מהסכם הצדדים, אלא מחיוב שנקבע על ידי בית הדין.