פיו ולבו שווים: הבדלים בין גרסאות בדף
(יצירת ערך מהספר האנציקלופדיה התורנית המרוכזת) |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| (6 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
אדם המדבר את אשר הוא חושב בלבו, בניגוד לדיבור פה שלא לפי הכוונה האמיתית שבלב {{מקור| | אדם המדבר את אשר הוא חושב בלבו, בניגוד לדיבור פה שלא לפי הכוונה האמיתית שבלב {{מקור|"אחד בפה ואחד בלב"|כן}}.מי שאומר בפיו דבר מסויים ובו בזמן הוא חושב בלבו לעשות אחרת - עובר על עשה, שנאמר {{מקור|ויקרא יט, לו|כן}}: "מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם", ודרשו חכמים: למה נאמר "והין צדק", והלא "הין" בכלל "איפה" הוא וכבר נאמר "איפת צדק"<ref>. וכיון שבאיפה, שהוא שיעור גדול, חשש הכתוב לחסרון כל שהוא, כל שכן להין שהוא שיעור קטן.</ref>, אלא לומר לך, שיהא הן שלך ולאו שלך - צדק, שלא תדבר אחד בפה ואחד בלב, אלא יהיו פיך ולבך שווים<ref>. ויש שכתבו, שהלימוד מ"הין צדק" שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק - אמור במשא ומתן, שבשעה שמוכר לחברו דבר מה לא יהא בדעתו לשנות.</ref>.אחד מן השלושה שהקב"ה שונאם, הוא אדם שמדבר אחד בפה ואחד בלב. וכתבו הראשונים: "אסור להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב, אלא תוכו כברו, והעניין שבלב הוא הדבר שבפה... ומשאו ומתנו של תלמיד חכם באמת ובאמונה, אומר על לאו - לאו, ועל הן - הן, ומחייב עצמו בדברי מקח וממכר במקום שלא חייבה אותו תורה כדי שיעמוד בדיבורו ולא ישנהו". | ||
==הערות שוליים== | |||
<references /> | |||
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | |||
[[קטגוריה:תורנית מרוכזת]] | |||
גרסה אחרונה מ־12:54, 5 בספטמבר 2012
|
|
אדם המדבר את אשר הוא חושב בלבו, בניגוד לדיבור פה שלא לפי הכוונה האמיתית שבלב ("אחד בפה ואחד בלב").מי שאומר בפיו דבר מסויים ובו בזמן הוא חושב בלבו לעשות אחרת - עובר על עשה, שנאמר (ויקרא יט, לו): "מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם", ודרשו חכמים: למה נאמר "והין צדק", והלא "הין" בכלל "איפה" הוא וכבר נאמר "איפת צדק"[1], אלא לומר לך, שיהא הן שלך ולאו שלך - צדק, שלא תדבר אחד בפה ואחד בלב, אלא יהיו פיך ולבך שווים[2].אחד מן השלושה שהקב"ה שונאם, הוא אדם שמדבר אחד בפה ואחד בלב. וכתבו הראשונים: "אסור להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב, אלא תוכו כברו, והעניין שבלב הוא הדבר שבפה... ומשאו ומתנו של תלמיד חכם באמת ובאמונה, אומר על לאו - לאו, ועל הן - הן, ומחייב עצמו בדברי מקח וממכר במקום שלא חייבה אותו תורה כדי שיעמוד בדיבורו ולא ישנהו".