הרב יוסף חיים זוננפלד: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[תמונה:Ravzonenfeld.jpg| | [[תמונה:Ravzonenfeld.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב יוסף חיים זוננפלד]] | ||
הרב יוסף חיים זוננפלד (נולד כחיים זוננפלד, והשם יוסף נוסף לו לאחר מחלה) רבה הראשון של [[העדה החרדית]] ב[[ירושלים]]. | הרב יוסף חיים זוננפלד (נולד כחיים זוננפלד, והשם יוסף נוסף לו לאחר מחלה) רבה הראשון של [[העדה החרדית]] ב[[ירושלים]]. | ||
| שורה 42: | שורה 42: | ||
[[קטגוריה:רבני ירושלים]] | [[קטגוריה:רבני ירושלים]] | ||
[[קטגוריה:רבני הונגריה]] | [[קטגוריה:רבני הונגריה]] | ||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:רבני העדה החרדית]] | ||
[[קטגוריה:רבנים הקבורים בהר הזיתים]] | [[קטגוריה:רבנים הקבורים בהר הזיתים]] | ||
גרסה מ־09:09, 30 באוקטובר 2012
|
|
הרב יוסף חיים זוננפלד (נולד כחיים זוננפלד, והשם יוסף נוסף לו לאחר מחלה) רבה הראשון של העדה החרדית בירושלים.
נולד בסלובקיה בו' בכסלו תר"ט והתחנך אצל גדולי תורה שרכשו לו הערכה מרובה, ביניהם רבי אברהם בנימין סופר -"הכתב סופר", בנו של החת"ם סופר. עמד בראש החוגים "היראים" הקנאים. ב-1873 עלה לארץ, יחד עם מורו, הרב אברהם חיים שאג - צוובנר, תלמידו של החת"ם סופר, והשתכן בעיר העתיקה בירושלים. הוא התקרב למהרי"ל דיסקין ולבנו ורכש עמדת השפעה ביישוב הישן. בין היתר ייסד את שכונת "בתי אונגרין". יחד עם המהרי"ל דיסקין הקים בשנת 1878 את "בית הדין של החוגים היראים". השניים גם איחדו את כוללי ורשה והונגריה.
ב-1913 השתתף עם הרב קוק במשלחת רבנים שביקרה במושבות והקבוצות החדשות שניסתה להשפיע על בניהם שיקפידו על שמירת מצוות - "מסע המושבות".
המחלוקת עם הרב קוק
לאחר שרוב רבני ירושלים בחרו בשנת 1919 ברב קוק להיות רבה של ירושלים, הרב זוננפלד לא קיבל את הבחירה, המשיך לקרוא לרב קוק "הרב של יפו", וייזם בשנת 1920 את הקמת העדה החרדית הנפרדת מרבנות ירושלים ונבחר לעמוד בראשה. היא נקראה "ועד העיר האשכנזי". כמנהיגה של סיעה נפרדת נאבק בסמכויותיה של הרבנות הראשית, בראשות הרב קוק, ופעל לשם כך גם בקרב שלטונות המנדט.
על הקמת הרבנות הראשית אמר:
"רואים אנו בזה סכנה עצומה והריסה לתורתנו הקדושה חס ושלום, וכל מי שישתתף בבחירה הזאת הרי הוא עובר בשאט נפש על חוקי ודיני תורתנו הקדושה".
הרב זוננפלד כתב על "אורות" של הרב קוק ובמיוחד על השבחים לפעולת ההתעמלות, שמחזקת את הגוף לבניין הארץ ויש לה השפעות קבליות: "כמה פרקים מלאים תהילות ותשבחות לרשעים".
הרב קוק כתב בהתרגשות לרב זוננפלד על הצער ועוגמת הנפש שנגרמה לו משיתוף הפעולה שלו עם מחרפיו ומגדפיו.
עם זאת, הרב זוננפלד העירך מאד את הרב קוק, כפי שניתן לראות מהמכתבים שכתב אליו (הבואו בספר אגרות לראי"ה).
קשיים מבית
עם קשיים התמודד הרב זוננפלד כאשר עלו לארץ חרדים מחוגים מתונים יותר של "[[אגודת ישראלפפ". מצד אחד הוא נתפס כבעל בריתה של אגודת ישראל בארץ, שמנהיגה הפוליטי, הרב משה בלוי, פעל בצוותא עימו ועם דה האן כשזה היה בחיים. מצד שני, דפוסי החינוך שביקשו למסד בבתי הספר של אגודת ישראל ביישוב החדש, ביניהם לימוד אנגלית, היו בלתי קבילים מבחינתו. הפשרה שהושגה לגבי תלמוד תורה של חסידות גור (שעולים רבים היו חסידים בה) היה שהאנגלית תילמד מחוץ לבית הספר.
גם הקנאים בתוך עדתו לא תמיד הסבו לו נחת. במיוחד הם הכניסו את הרב זוננפלד למצוקה כאשר הרב מאיר הלר-סמניצר פרסם כרוז נגד הרבי מגור בגין פגישתו עם הרב קוק, שבו נאמר: "לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב, אלא מפני שהוא מינות". הרב זוננפלד פרסם גינוי, אך לא נקט בפעולות נגדם, מה שעורר מחלוקת וכעסים.
פעילותו בשנותיו האחרונות
כאשר נאבק היישוב על ההכרה במעמדו בכותל ועל הגנה מפני התנכלויות הערבים הבהיר הרב זוננפלד שלדעתו יש להותיר את הטיפול בעניין לממשלת המנדט, ותגובות של מחאה ותענית, שעליהן הכריז הרב קוק, אינן רצויות. תענית לדעתו מוטב היה לעשות על חילול השבת, פריצות הלבוש וההליכה לאוניברסיטה. מנגד בתקופת ה"מאורעות" הקפיד ללכת לכותל דרך שער שכם באומרו שאסור שהערבים יחשבו שהם יכולים למנוע יהודים ללכת שם.
על יחס חיובי מצידו לציונות, ניתן ללמוד מתיאורו של מנחם אוסישקין מראשי הציונות, על פגישתו עם הרב זוננפלד בכותל בערב ראש השנה תר"ץ, זמן קצר לאחר פרעות תרפ"ט נגד יהודי הארץ. בהיפגשם אמר הרב לאוסישקין ששימש באותם ימים כיו"ר הקק"ל: "עס וועט זיי ניט העלפן". (זה לא יעזור להם (= לערבים)) אנחנו נשיג את מטרתנו. לא בסימטאות צרות ולא כפופי ראש ניכנס אל המקום הקדוש שלנו. כי אם בדרך המלך ובקומה זקופה. המשך לעבוד את עבודתך באמונה ואולי בקרוב בימינו נזכה לראות את הגאולה האמיתית. לך לשלום הביתה. "עס וועט זיי ניט העלפן "! (מתוך: מפגש מרגש בסימטת הכותל)
כאשר נפטר ב-1932 (י"ט באדר ב' התרצ"ב) הייתה התוצאה חיכוכים בין הקנאים שבמתבדלים לבין אנשי אגודת ישראל, בהיעדר סמכות רבנית שתפשר ביניהם.
עד היום ניטש מאבק בתוך היהדות החרדית לגבי זהותו האמיתית ודעותיו כפי שהיה מביעם כיום. אנשי אגודת ישראל מצד אחד, ומצד שני חוגי העדה החרדית ובתוכם נטורי קרתא. דוגמה לוויכוח זה ניתן למצוא בין שני אחים פעילים חרדים מפורסמים: רבי משה בלוי, ממנהיגי אגודת ישראל בישראל; ורבי עמרם בלוי, מנהיגי נטורי קרתא שהיו יריבים פוליטיים וכל אחד טען לכתר ממשיכו האידאולוגי של הרב זוננפלד.