אמונת חכמים: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
*חובת ציות לגדול שבדור | *חובת ציות לגדול שבדור | ||
*חובת ציות של אדם ששאל שאלה רב מסויים | *חובת ציות של אדם ששאל שאלה רב מסויים | ||
*דברי ספר החינוך על חובת השמיעה לעצת התורה של גדולי הדור | |||
* | * | ||
==שאלות שראוי ושאין ראוי לשאול את גדולי הדור== | ==שאלות שראוי ושאין ראוי לשאול את גדולי הדור== | ||
בגמרא מובאות דוגמאות לשאלות שאין ראוי לשאול את רבו או גדולים שבדור: | בגמרא מובאות דוגמאות לשאלות שאין ראוי לשאול את רבו או גדולים שבדור: | ||
*דברים נעלמים ונסתרים שמתרחשים בעולמות רוחניים ואינם שייכים לעולמינו - לדוגמה - הערכה של אדם כצדיק או כרשע בעיני ה'. | *דברים נעלמים ונסתרים שמתרחשים בעולמות רוחניים ואינם שייכים לעולמינו - לדוגמה - הערכה של אדם כצדיק או כרשע בעיני ה'<ref>מאירי על יומא סו: - ראוי לשואל שלא יטריח לשאול בדברים הנעלמים וזהו ששאלו לר' אלעזר פלוני מהו לעוה"ב כלומר מה מעשיו בעיניך והשיבם לא שאלתוני אלא על פלוני כלומר עד שאתם שואלים אותי על פלוני שהוא מוחזק אצלכם ברשע שאלו על פלוני שהוא מוחזק אצלכם בצדיק כלומר ששאלה זו אינה שלנו וברוך היודע.</ref>. | ||
*מקרים הלכתיים שאינם שכיחים כלל והמחשבה בהם היא טירחה שאין להטריח בה את הרב. | *מקרים הלכתיים שאינם שכיחים כלל והמחשבה בהם היא טירחה שאין להטריח בה את הרב<ref>מאירי על יומא סו: - וכן מדרכי המוסר לתלמיד שלא להטריח את הרב שלא לצורך בדברים שאינם מצויים וזהו ששאלוהו חלה השעיר מהו להרכיבו על כתיפו והשיבם יכול להרכיב אני ואתם כלומר דבר רחוק הוא זה אדרבא השעיר בריא וחזק עד שיכול להרכיב אני ואתם וכן כששאלוהו חלה מהו לשלחו ביד אחר אמר להם אהא בשלום אני ואתם כלומר שלא תחושו על חליו של משלח וכן כששאלוהו דחפוהו ולא מת מהו לירד אחריו ולהמיתו אמר להם כן יאבדו כל אויביך וכו' כלומר שאי אפשר שלא ימות בדחיפתו.</ref>. | ||
*אין ראוי לכל אדם לבוא עם שאלותיו לגדול הדור. יש לו לבוא בראשונה לגדול ממנו ולשאול, ולא להטריח בשאלותיו תלמידי חכמים גדולים | *אין ראוי לכל אדם לבוא עם שאלותיו לגדול הדור. יש לו לבוא בראשונה לגדול ממנו ולשאול, ולא להטריח בשאלותיו תלמידי חכמים גדולים<ref>מאירי על יומא סו: - וכן אין להדיוטות ולעמי הארץ להתראות בשאלותיהם לפני הרבנים הגדולים אלא שיהו שואלין לבני אדם אחרים גדולים מהם ודים בכך דרך צחות אמרו על אשה חכמה ששאלה לר' אליעזר מאחר שכולם היו שוים במעשה העגל מפני מה לא היתה מיתתם שוה כלומר שמצינו מהם בסייף כדכתיב הרגו איש את אחיו ומהם במיתה בידי שמים כדכתי' ויגוף ד' את העם ומהם בהדרוקן כדכתי' ויזר על פני המים וישק את בני ישראל ודרשו בו ע"ז מ"ד א' ונתכוון לבדקן כסוטות וכעס עליה ואמר אין חכמה של אשה אלא לפלך שנאמר וכל אשה חכמת לב בידיה טוו כלומר ומה לה להטריחינו בשאלות אלו תתעסק בפלכה ובעסתה ודיה ותשובת השאלה מיהא מתבארת בסמוך.</ref>. | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
גרסה מ־13:00, 7 בנובמבר 2012
|
|
ביטוי שמוזכר בפרקי אבות פרק ו משנה ו, כאחד הדברים שהתורה נקנית בהם (לאדם הלומדה). משמעותו הראשונית היא אמונה בחכמים ובדבריהם.
אמונה בתורה שבעל פה
במשמעותה הבסיסית אמונת חכמים היא אמונה בחכמים מעתיקי השמועה ומעבירי התורה שבעל פה שהעבירוה כראוי מבלי שיוסיפו ומבלי שישנו מעקרונות התורה וכלליה.
אמונה בחכמי כל דור
מעשי אמונת חכמים בגמרא
בגמרא פסחים דף מב מסופר על אנשי פפוניא שדרש לפניהם רב מתנא שיש ללוש את המצות במים שלנו. בני העיר סברו שכוונתו שיש לקבל ממנו מים השייכים לו (מים שלנו במשמעות מים ששייכים לנו) כדי ללוש את המצות, ולא הבינו שהכוונה למים שעבר עליהם הלילה כשהם מכונסים בכלי בבית (מים שלנו במשמעות מים שעברו לינה בבית). לאחר הדרשה באו אליו כל בני העיר לקבל ממנו מים שלו. אמונה בדברי חכמים שהיתה בהם לא התחכמו לחשוב מה ההבדל בין מים של רב מתנא לבין מים רגילים אלא צייתו לדבריו[1]
'מופתים' והבטחות של גדולי-תורה וצדיקים
בכתבי החסידים מקובל הביטוי "אמונת חכמים" בהקשר של אמונה בהבטחות של צדיקים, גם במקום שהדבר נראה בלתי אפשרי. ישנם סיפורי 'מופתים' רבים המביאים עיקרון זה לידי ביטוי.
ציות לדברי צדיקים וגדולי תורה
לעיתים המושג אמונת חכמים מבטא את החובה לציית להוראותיהם של חכמים, צדיקים, וגדולי תורה. בנושא זה ניתן להבחין בהקשרים שונים:
- חובת ציות של תלמיד לרבו - ומקרים בהם יכול התלמיד להימנע מציות לרבו. דוגמה: מעשה ברב זירא שרצה לעלות לארץ ישראל
- חובת ציות לגדול שבדור
- חובת ציות של אדם ששאל שאלה רב מסויים
- דברי ספר החינוך על חובת השמיעה לעצת התורה של גדולי הדור
שאלות שראוי ושאין ראוי לשאול את גדולי הדור
בגמרא מובאות דוגמאות לשאלות שאין ראוי לשאול את רבו או גדולים שבדור:
- דברים נעלמים ונסתרים שמתרחשים בעולמות רוחניים ואינם שייכים לעולמינו - לדוגמה - הערכה של אדם כצדיק או כרשע בעיני ה'[2].
- מקרים הלכתיים שאינם שכיחים כלל והמחשבה בהם היא טירחה שאין להטריח בה את הרב[3].
- אין ראוי לכל אדם לבוא עם שאלותיו לגדול הדור. יש לו לבוא בראשונה לגדול ממנו ולשאול, ולא להטריח בשאלותיו תלמידי חכמים גדולים[4].
הערות שוליים
- ↑ ראה 'מעיינה של תורה'
- ↑ מאירי על יומא סו: - ראוי לשואל שלא יטריח לשאול בדברים הנעלמים וזהו ששאלו לר' אלעזר פלוני מהו לעוה"ב כלומר מה מעשיו בעיניך והשיבם לא שאלתוני אלא על פלוני כלומר עד שאתם שואלים אותי על פלוני שהוא מוחזק אצלכם ברשע שאלו על פלוני שהוא מוחזק אצלכם בצדיק כלומר ששאלה זו אינה שלנו וברוך היודע.
- ↑ מאירי על יומא סו: - וכן מדרכי המוסר לתלמיד שלא להטריח את הרב שלא לצורך בדברים שאינם מצויים וזהו ששאלוהו חלה השעיר מהו להרכיבו על כתיפו והשיבם יכול להרכיב אני ואתם כלומר דבר רחוק הוא זה אדרבא השעיר בריא וחזק עד שיכול להרכיב אני ואתם וכן כששאלוהו חלה מהו לשלחו ביד אחר אמר להם אהא בשלום אני ואתם כלומר שלא תחושו על חליו של משלח וכן כששאלוהו דחפוהו ולא מת מהו לירד אחריו ולהמיתו אמר להם כן יאבדו כל אויביך וכו' כלומר שאי אפשר שלא ימות בדחיפתו.
- ↑ מאירי על יומא סו: - וכן אין להדיוטות ולעמי הארץ להתראות בשאלותיהם לפני הרבנים הגדולים אלא שיהו שואלין לבני אדם אחרים גדולים מהם ודים בכך דרך צחות אמרו על אשה חכמה ששאלה לר' אליעזר מאחר שכולם היו שוים במעשה העגל מפני מה לא היתה מיתתם שוה כלומר שמצינו מהם בסייף כדכתיב הרגו איש את אחיו ומהם במיתה בידי שמים כדכתי' ויגוף ד' את העם ומהם בהדרוקן כדכתי' ויזר על פני המים וישק את בני ישראל ודרשו בו ע"ז מ"ד א' ונתכוון לבדקן כסוטות וכעס עליה ואמר אין חכמה של אשה אלא לפלך שנאמר וכל אשה חכמת לב בידיה טוו כלומר ומה לה להטריחינו בשאלות אלו תתעסק בפלכה ובעסתה ודיה ותשובת השאלה מיהא מתבארת בסמוך.