ישיבת נהרדעא: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(כתבתי בויקפדיה)
 
אין תקציר עריכה
 
(גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת)
שורה 1: שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=ישיבה בבבל|ראו=[[נהרדעא (פירושונים)]]}}
{{פירוש נוסף|נוכחי=ישיבה בבבל}}
'''ישיבת נהרדעא''' (שמה הקדום: "בי מדרשא" או "תחומא"){{הערה|ראה [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44174&hilite=10aa1ce9-81d3-4631-97f3-022706330d87&st=%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%AA+%D7%A0%D7%94%D7%A8%D7%93%D7%A2%D7%90&pgnum=77 חיי היהודים בארץ ישראל],  עמ' 69 - 72.}} הייתה אחת הישיבות הגדולות ב[[בבל]], שהתקיימה לסירוגין, בתקופות שונות מתחילת תקופת ה[[אמוראים]] ועד לסוף ימי ה[[גאונים]]. הוקמה על ידי ה[[אמורא]] [[שמואל (אמורא)|שמואל]], מגדולי חכמי בבל. על החכמים המפורסמים שעמדו ב[[ראש ישיבה|ראש הישיבה]] נמנו שמואל, [[רב נחמן]], ועוד.
{{לשכתב|סיבה=מועתק מויקיפדיה וישנן אי התאמות}}
'''ישיבת נהרדעא''' (שמה הקדום: "בי מדרשא" או "תחומא") <ref>ראה [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44174&hilite=10aa1ce9-81d3-4631-97f3-022706330d87&st=%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%AA+%D7%A0%D7%94%D7%A8%D7%93%D7%A2%D7%90&pgnum=77 חיי היהודים בארץ ישראל],  עמ' 69 - 72.</ref> היתה אחת הישיבות הגדולות ב[[בבל]], שהתקיימה לסירוגין, בתקופות שונות מתחילת תקופת ה[[אמוראים]] ועד לסוף ימי ה[[גאונים]]. הוקמה על ידי ה[[אמורא]] [[שמואל (אמורא)|שמואל]], מגדולי חכמי בבל. על החכמים המפורסמים שעמדו ב[[ראש ישיבה|ראש הישיבה]] נמנו שמואל, [[רב נחמן]], ועוד. חכמיה נקראו בלשון הגמרא "נהרדעי".  


==היסטוריה==
==היסטוריה==
{{השלמה}}
{{להשלים}}
שמואל הלך ל[[נהרדעא]] וייסד בה את ישיבת נהרדעא, שבמרוצת הזמן ישבו בה אלפי תלמידים. ישיבה זו ו[[ישיבת סורא]], שייסד [[רב (אמורא)|רב]] ב[[סורא]], פתחו תקופה חדשה בתולדות היהדות, תקופה שבה הייתה בבל מרכז ה[[יהדות]]. לאחר פטירת רב, נוספו תלמידים רבים מישיבת סורא לישיבת נהרדעא, שבראשותו של שמואל{{הערה|חיי היהודים בארץ ישראל, שם.}}, וזו הלכה וגדלה.
ישיבת נהרדעה נוסדה על ידי שמואל, חברו ובן מחלוקתו של [[רב (אמורא)|רב]], וישיבה זו גדלה והתפתחה עד שמנתה אלפי תלמידים. ישיבה זו ו[[ישיבת סורא]] שייסד רב, פתחו תקופה חדשה בתולדות היהדות, תקופה שבה הייתה בבל מרכז התורה. לאחר פטירת רב, עברו תלמידים רבים מישיבת סורא לישיבת נהרדעא בראשותו של שמואל<ref>חיי היהודים בארץ ישראל, שם.</ref>, וזו הלכה וגדלה.


למרות שישיבתו של [[רב כהנא (השלישי)|רב כהנא]] ב[[פום-נהרא]] הייתה כפופה ל[[ישיבת סורא]], עם פטירתו של [[רבא]] והלאה, הגיעו ראשי ישיבת נהרדעא, פעמים רבות, לבקר את רב כהנא בפום נהרא, וזאת כנראה מתוך כוונה לחזק את הקשר בין הישיבות. על חיזוק הקשרים בין נהרדעא לפום נהרא, מעידה העובדה שרב כהנא [[הספד|הספיד]] את [[רב זביד מנהרדעא]] בפום נהרא{{הערה|[[תלמוד בבלי]], [[מסכת מועד קטן]], דף כ"ז, עמוד א'.}}. הספד שנבע ככל הנראה מכיוון שרב כהנא היה גם תלמידו של רב זביד מנהרדעא{{הערה|סנהדרין סט ב}}. כך אנו מוצאים למשל, את [[רב נחמן מנהרדעא]] מגיע להתארח אצל רב כהנא מפום נהרא בערב [[יום הכיפורים]]{{הערה|חולין צה ב, ייתכן שבא להתארח בישיבת פום נהרא ולהשתתף עימם בתפילות היום הקדוש.
למרות ש[[ישיבת פום נהרא|ישיבתו]] של [[רב כהנא מפום נהרא|רב כהנא]] בפום נהרא היתה כפופה לישיבת סורא, עם פטירתו של [[רבא]], הגיעו ראשי ישיבת נהרדעא, פעמים רבות, לבקר את רב כהנא בפום נהרא, וזאת כנראה מתוך כוונה לחזק את הקשר בין הישיבות. על חיזוק הקשרים בין נהרדעא לפום נהרא מעידה העובדה שרב כהנא [[הספד|הספיד]] את [[רב זביד מנהרדעא]] בפום נהרא <ref>{{מקור|בבלי מועד קטן כז א}}.</ref>, הספד שנבע ככל הנראה מכיוון שרב כהנא היה גם תלמידו של רב זביד מנהרדעא<ref>{{מקור|בבלי סנהדרין סט ב}}</ref>. כך אנו מוצאים את [[רב נחמן]] מגיע להתארח אצל רב כהנא מפום נהרא בערב [[יום הכיפורים]]<{ref>{{מקור||בבלי חולין צה ב}}. ייתכן שבא להתארח בישיבת פום נהרא ולהשתתף עימם בתפילות יוהכ"פ.</ref>.


בישיבה היו הנהגות מיוחדות שהונהגו על ידי ראשיה כדי לכבד את חכמי ארץ ישראל: כאשר בא אורח מארץ ישראל, הוא התכבד לתת שיעור בישיבה, במעמד ראש הישיבה וכל התלמידים. אחרי השיעור התפתח דיון ער וארוך, בו "התקיפו" התלמידים את האורח בשאלות לימודיות{{הערה|חיי היהודים בארץ ישראל, שם.}},
בישיבה היו הנהגות מיוחדות שהונהגו על ידי ראשיה כדי לכבד את חכמי [[ארץ ישראל]]: כאשר בא אורח מארץ ישראל, הוא התכבד לומר שיעור במעמד ראש הישיבה וכל התלמידים. אחרי השיעור התפתח דיון ער וארוך, בו "התקיפו" התלמידים את האורח בשאלות על הנאמר<ref>{{מקור|חיי היהודים בארץ ישראל, שם.</ref>. 


בין החכמים שלמדו בישיבת נהרדעא מוזכרים אמוראים מפורסמים, כמו [[רב שימי מנהרדעא]]{{הערה|מוזכר ב[[מסכת יומא]].}}, [[רב דימי מנהרדעא]], [[רב זביד מנהרדעא]], ו[[אמימר]]. במקומות רבים בתלמוד{{הערה|בבא בתרא לא א ועוד.}} מוזכרים שיטות של ישיבת נהרדעא, אך אמימר אמר: שלמרות היותו מנהרדעא, הוא סבור אחרת. לא ברור אם כוונתו שישיבת נהרדעא סבורה אחרת ולא כידוע, או שחשיבתו הייתה עצמאית.
בין החכמים שלמדו בישיבת נהרדעא מוזכרים אמוראים מפורסמים, כמו [[רב שימי מנהרדעא]], [[רב דימי מנהרדעא]], [[רב זביד]] ו[[אמימר]]. במקומות רבים בתלמוד <ref>למשל: {{מקור|בבלי בבא בתרא לא א }} ועוד.</ref> מוזכרות שיטות בשם חכמי ישיבת נהרדעא, אך אמימר אמר שלמרות היותו מנהרדעא, הוא סבור אחרת<ref>ולא ברור האם כוונתו היא שאע"פ שהוא מנהדרעא הוא סבור אחרת, או שהוא רצה להוכיח ששיטת נהרדעא אינה כפי האמור, והראיה שהוא סובר אחרת.</ref>.  


אחרי פטירתו של שמואל, התפצלה הישיבה. הישיבה עצמה בראשות [[רב הונא]] תלמידו המובהק של שמואל עברה ל[[סורא]], ואילו תלמיד אחר של רב ושמואל, הוא [[רב יהודה]] הקים את [[ישיבת פומבדיתא]]. למרות זאת, ראו רב יהודה ותלמידיו ברב הונא את גדול הדור{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=26602&hilite=5951765a-9385-4fda-b82e-13f3168c71e1&st=%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%AA+%D7%A0%D7%94%D7%A8%D7%93%D7%A2%D7%90&pgnum=9 שיחות לנוער].}}, עד פטירתו בשנת [[ד'נ"ח]]{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39458&hilite=c4675da0-1bb8-4828-b635-c0ae25759af5&st=%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%AA+%D7%A0%D7%94%D7%A8%D7%93%D7%A2%D7%90&pgnum=20 רב אשי],ש י צורי עמ' 16.}}.
אחרי פטירתו של שמואל, התפצלה הישיבה. הישיבה עצמה בראשות [[רב הונא]] תלמידו המובהק של שמואל עברה ל[[סורא]], ואילו תלמיד אחר של רב ושמואל, הוא [[רב יהודה]] הקים את [[ישיבת פומבדיתא]]. למרות זאת, ראו רב יהודה ותלמידיו ברב הונא את גדול הדור <ref>[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=26602&hilite=5951765a-9385-4fda-b82e-13f3168c71e1&st=%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%AA+%D7%A0%D7%94%D7%A8%D7%93%D7%A2%D7%90&pgnum=9 שיחות לנוער].</ref>, עד פטירתו בשנת ד' אלפים נ"ח <ref>[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39458&hilite=c4675da0-1bb8-4828-b635-c0ae25759af5&st=%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%AA+%D7%A0%D7%94%D7%A8%D7%93%D7%A2%D7%90&pgnum=20 רב אשי],ש י צורי עמ' 16.</ref>.


במקרים מסוימים, בהם יש מחלוקת בין החכמים, אנו מוצאים את ישיבת נהרדעא נוהגים כ[[רבה בר רב הונא]]{{הערה|חולין נ ב}}, וייתכן שיש בכך קשר לשל היותו בנו של ראש הישיבה ואחד ממנהיגיה.
במקרים מסוימים בהם יש מחלוקת בין החכמים, אנו מוצאים את ישיבת נהרדעא נוהגת כ[[רבה בר רב הונא]]<ref>{{מקור|בבלי חולין נ ב}}</ref>.


==מהלך הפסיקה==
==שיטות הפסיקה של חכמי נהרדעא==
===המשפט העברי===
===דיני ממונות===
ישיבת נהרדעא התאפיינה במהלך לימודי עצמאי משל הישיבות האחרות, הן בדיני האיסורים, והן בדיני המשפט העברי, תחום בו היא זכתה לעמוד במקום ראשון. ראש ישיבתה הראשון ומי שהקים אותה, [[שמואל (אמורא)|שמואל]] היה ידוע בשם מומחיותו הנודעת בהלכות דיני ממונות, וזאת בשל היותו עסוק בישיבתו - ישיבת נהרדעא בהלכות ממונות כל היום, בניגוד לעמיתו וחבירו רב, שהיה עסוק יותר בדיני איסורים, בשל כך בכל מחלוקת של רב עם שמואל נפסקת ההלכה כשמואל, ובשל כך נקרא בתלמוד בכינוי [[שבור הראשון|שבור]] מלכא, כלומר כמו ששבור היה מלך, וכל שיצא מפיו במדינות [[פרס]] הכפופות אליו התקיים על ידי עבדיו, כך גם היה שמואל כעין מלך בדיני המשפט העברי, וכל פסק שיצא מפיו התקיים, מכיוון שההלכה תמיד כמותו.
ישיבת נהרדעא התאפיינה במהלך לימודי עצמאי משל הישיבות האחרות, הן בדיני האיסורים, והן בדיני המשפט. שמואל היה ידוע במומחיותו בדיני ממונות, וזאת בשל היותו עסוק בישיבתו בדיני ממונות כל היום, בניגוד לרב שהיה עסוק יותר בדיני איסורים, ובשל כך בכל מחלוקת של רב עם שמואל נפסקת ההלכה כרב באיסורים וכשמואל בממונות {{מקור|בבלי מנחות מא ב|כן}}, ובשל כך נקרא בתלמוד בכינוי "שבור מלכא", כלומר כמו ששבור היה מלך, וכל שיצא מפיו במדינות [[פרס]] הכפופות אליו התקיים על ידי עבדיו, כך גם היה שמואל כעין מלך בדיני המשפט העברי, וכל פסק שיצא מפיו התקיים, מכיוון שההלכה תמיד כמותו.


כן גם תלמידו וממשיך דרכו רב נחמן, היה עסוק בדינים אלו, והתבטא על עצמו, שכל החכמים כולם לגבי בדיני ממונות - חשובים הם כנערים שלא הגיעו להוראה, כך התבטא לפי גרסה אחת, אף מול [[רב יהודה]] ראש [[ישיבת פומבדיתא]]{{הערה|"אין, דכולי עלמא לגבי דידי דרדקא נינהו" - בבא מציעא סו א}} ואכן ההלכה נפסקת כמותו בדיני ממונות בכל מקום.
כן גם תלמידו וממשיך דרכו רב נחמן היה עסוק בדינים אלו, והתבטא על עצמו שכל החכמים כולם כלפיו בדיני ממונות חשובים הם כנערים שלא הגיעו להוראה (לפי גרסה אחת התבטא כך אף מול [[רב יהודה]] ראש [[ישיבת פומבדיתא]]<ref>"אין, דכולי עלמא לגבי דידי דרדקא נינהו" - {{מקור|בבלי בבא מציעא סו א}}</ref>), ואכן בכל מקום ההלכה נפסקה גם כמותו בדיני ממונות.


הגמרא נוטה לשייך את דבריהם של ישיבת נהרדעא, ראשיה וחכמיה, כשיטה אחת משותפת, כך למשל מקשרת הגמרא בין דבריו של [[רב חמא]], מחכמי ישיבת נהרדעא{{הערה|סנהדרין ז ב}} לדבריו של שמואל, ראש הישיבה ומקימה{{הערה|ראה בבא בתרא ז א}} ושם ע"ב ובתוס' ד"ה נהרדעי.}}.
הגמרא נוטה לשייך את דבריהם של ישיבת נהרדעא, ראשיה וחכמיה, כשיטה אחת משותפת. כך למשל מקשרת הגמרא בין דבריו של [[רב חמא]], מחכמי נהרדעא<ref>{{מקור|בבלי סנהדרין ז ב}}</ref> לדבריו של שמואל, ראש הישיבה ומקימה <ref>ראה {{מקור|בבלי בבא בתרא ז א}} ו{{מקור|בבלי בבא בתרא ד ב$שם ע"ב}} ו{{מקור|תוספות בבא בתרא ד ב$בתוס' ד"ה נהרדעי}}.</ref>.  


בדיני טוען ונטען חידשו חכמי ישיבת נהרדעא, כי אדם שבא לדין תורה וטען טיעון מסוים, ונתברר כי לפי טיעון זה הוא עלול לצאת בדין וידו על התחתונה, אין ביכולתו [[טוען וחוזר וטוען|לחזור בו ולטעון טיעון אחר]], אלא אין הוא יכול להוסיף על דבריו הראשונים כלום, גם אם בא לפרש אותם. כך למשל, דנו בישיבת נהרדעא באדם שבא ואמר כי קרקע מסוימת, שבו היה [[חזקת קרקעות|מוחזק שלוש שנים]], שייכת לו כ[[ירושה (משפט עברי)|ירושה]] מאבותיו. כאשר התברר שהדבר אינו נכון, הוא בא שוב ופירש את דבריו: לא התכוונתי שאכן הקרקע שלי מאבותי, אלא אכן קניתי אותה ממך, ו"שלי היא מאבותי" התכוונתי שסמוך ובטוח אני עליה זמן רב כאילו הייתה שלי מאבותי. במקרה כזה אנו מותירים את הפרשנות שלו הצידה, ופוסקים את ההלכה אך ורק לפי הטענה הראשונה שלו. [[אמימר]] אמר בתגובה לפסיקה זו, כי גם הוא משתייך לישיבת נהרדעא, ולמרות זאת סבור הוא כפי הדיעה האחרת, שיכול אדם לחזור ולפרש את דבריו, גם לאחר שטען אותם, וכך נפסקה ההלכה{{הערה|{{בבלי|בבא בתרא|לא|א}}, לפי הסבר ה[[י"ד רמ"ה]] וה[[רשב"א]].}}.
בדיני טוען ונטען חידשו חכמי ישיבת נהרדעא, כי אדם שבא לדין תורה וטען טיעון מסוים, ונתברר כי לפי טיעון זה הוא עלול לצאת בדין וידו על התחתונה, אין ביכולתו [[טוען וחוזר וטוען|לחזור בו ולטעון טיעון אחר]] או להוסיף על טענתו הראשונה, גם אם בטענתו השניה בא לפרש את וענתו הראשונה בלבד. כך למשל, דנו בישיבת נהרדעא באדם שבא ואמר כי קרקע מסוימת, שבה היה [[חזקת קרקעות|מוחזק שלוש שנים]], שייכת לו כ[[ירושה (משפט עברי)|ירושה]] מאבותיו. כאשר התברר שהדבר אינו נכון, הוא בא שוב ופירש את דבריו: לא התכוונתי שאכן הקרקע שלי מאבותי, אלא אכן קניתי אותה ממך, וכשטענתי "שלי היא מאבותי" התכוונתי שסמוך ובטוח אני עליה זמן רב כאילו היתה שלי מאבותי. במקרה כזה איננו מתייחסים לפירוש שהציג לטענתו הראשונה, ופוסקים את ההלכה אך ורק לפי הטענה הראשונה שלו. [[אמימר]] אמר בתגובה לפסיקה זו, כי גם הוא משתייך לישיבת נהרדעא, ולמרות זאת סבור הוא כדעה האחרת שיכול אדם לחזור ולפרש את דבריו גם לאחר שטען אותם (וכך נפסקה ההלכה <ref>{{מקור|בבלי בבא בתרא לא א|כן}}, לפי הסבר ה[[יד רמ"ה]] וה[[רשב"א]].</ref>).  


====ועשית הישר והטוב====
====[[ועשית הישר והטוב]]====
בנימוקיהם של חכמי ישיבת נהרדעא, אנו מוצאים הסתמכות רבה על הפסוק {{ציטוטון|ועשית הישר והטוב בעיני ה' אלוקיך}} ככלל מוביל לא רק בדינים בין אדם למקום, אלא גם ככלל מחייב במשפט העברי. כך למשל, בישיבת נהרדעא החמירו מאוד בדיני [[בר מיצרא]], שלפיה אדם שרוצה לקנות קרקע הסמוכה לשדהו, יש לו זכות קדימה לכל אדם אחר, ולפי שיטת נהרדעא, יש זכות קדימה גם לאחיו של מי שיש לו שדה או שטח אחר סמוכה לקרקע הנמכרת; לא עוד, אלא שאם קיבל הלה את אישורו של האח או של בעל המיצא, פוסקים חכמי ישיבת נהרדעא, אין כל תוקף במכירה, עד שיקבל הלה אישור בכתב מהבר מיצרא, כאילו הייתה קרקע זו שלו,לפי הסבר חמכי ישיבת נהרדעא, דין זה הוא מדין בר מיצרא הנלמד מהפסוק "ועשית הישר  והטוב", ולשיטתם פסוק זה מחייב אף זכות קדימה בשני אחים, ובניגוד לרב נחמן שסבור שדין הכפייה הוא רק משום [[חוצפה]]({{מקור|בבא מציעאקח|א}}.}}.
בנימוקיהם של חכמי ישיבת נהרדעא, אנו מוצאים הסתמכות רבה על הפסוק "ועשית הישר והטוב בעיני ה' אלוקיך" {{מקור|דברים ו ח|כן}} ככלל מוביל לא רק בדינים שבין אדם למקום, אלא גם ככלל מחייב במשפט העברי. כך למשל, בישיבת נהרדעא החמירו מאוד בדין [[בר מצרא]], שלפיו אדם שרוצה לקנות קרקע הסמוכה לשדהו יש לו זכות קדימה לכל אדם אחר, ולפי שיטת נהרדעא, יש זכות קדימה גם לאחיו של מי שיש לו קרקע סמוכה לקרקע הנמכרת; לא עוד, אלא שאף אם קיבל הלה את אישורו של האח או של בעל המצרא, אין כל תוקף במכירה עד שיקבל אישור בכתב מבר המצרא, כאילו היתה קרקע זו שלו, משום שדין בר מצרא כולו נלמד מן הפסוק "ועשית הישר  והטוב", ולשיטתם פסוק זה מחייב אף זכות קדימה בשני אחים, ובניגוד לרב נחמן שסבור שדין הכפיה הוא רק משום [[חוצפה]] {{מקור|בבלי בבא מציעא קח א|כן}}.


בדיון אחר, אנו מוצאים את חכמי ישיבת נהרדעא דנים בדין [[שומא]] - דבר שנישום ונגבה על ידי בית הדין, ולבסוף שולם הנתבע את החוב המוטל עליו, האם ניתן לתבוע להחזיר את החפץ עצמו לבעליו ולקבל תמורתו כסף, לפי חכמי נהרדעא עד שנה ניתן לתבוע לקבל את החפץ חזרה. [[אמימר]], מראשי הישיבה, פסק שלעולם ניתן לתבוע להחזיר את החפץ ולא רק עד שנה, את פסיקתו זאת נימק בפסוק ועשית הישר והטוב({{מקור|בבא מציעא לה א}}.}}).
בדיון אחר, אנו מוצאים את חכמי ישיבת נהרדעא דנים בדין [[שומה]]- דבר שנישום ונגבה על ידי בית הדין, ולבסוף שילם הנתבע את החוב המוטל עליו, שלפי חכמי נהרדעא עד שנה יכול התובע לתבוע את החפץ עצמו ולא את תמורתו. [[אמימר]], מראשי הישיבה, פסק שלעולם ניתן לתבוע להחזיר את החפץ ולא רק עד שנה, את פסיקתו זאת נימק בפסוק "ועשית הישר והטוב" {{מקור|בבלי בבא מציעא לה א|כן}}.


===פסיקות באיסורים===
===פסיקות באיסורים===
לעומת זאת, בדיני איסורים אנו מוצאים גישה מקילה יותר של חכמי ישיבת נהרדעא. במסכת קידושין אנו מוצאים דעה שרב, ראש ישיבת פומבדיתא, העניש את כל מי שקידש אשה ללא [[שידוך|שידוך]] קודם לכן, או מי שמקדש אשה במקום ציבורי, או מי שמקדש אשה על ידי [[ביאה|קניין ביאה]] - במקום לקדש אותה בשתי הקניינים האחרים - [[קניין כסף|כסף]] ו[[קניין שטר|שטר]], או מי שדר בבית חמותו - דבר העלול לגרום לקרבה אסורה בינו לבין חמותו, לעומת זאת לפי גירסת נהרדעא, רב הלקה רק את מי שקידש בלא שידוך ובביאה, כלומר שתי תנאים כדי לקבל מלקות({{מקור|קידושין יב ב}} {{מקור|יבמות נב ב}}).
לעומת זאת, בדיני איסורים אנו מוצאים גישה מקילה יותר של חכמי ישיבת נהרדעא. ב[[מסכת קידושין]] אנו מוצאים דעה שרב, ראש [[ישיבת פומבדיתא]], [[מלקות|הלקה]] את כל מי שקידש אשה ללא [[שידוך|שידוך]] או המקדש אשה במקום ציבורי או המקדש  ב[[קידושי ביאה|ביאה]] או הדר בבית חמותו - דבר העלול לגרום לקרבה אסורה בינו לבין חמותו. לעומת זאת, על פי גירסת נהרדעא, רב הלקה רק את מי שקידש בלא שידוך ובביאה, ולא את השאר ({{מקור|בבלי קידושין יב ב}}; {{מקור|בבלי יבמות נב ב}}).


כמו כן, בהלכות [[קידוש לבנה]], אנו מוצאים שלוש דעות בנודע לסוף זמן קידוש לבנה. עד שתתמלא פגימתה; עד שבעה ימים; עד ששה עשר ימים; כשהגישה המקילה מביניהם - ששה עשר ימים - היא של ישיבת נהרדעא{{הערה|בבלי סנהדרין מא ב}} ה[[רא"ש]] פוסק כישיבת נהרדעא, מכיוון שהם הרבים. בנוסף: הם התירו לאכול ביצה שנולדה ביום טוב שני של ראש השנה({{מקור|ביצה ו א}}).
כמו כן, בהלכות [[קידוש לבנה]], אנו מוצאים שלוש דעות בנוגע לסוף זמן קידוש לבנה. יש אומרים שניתן לקדשה עד שתתמלא פגימתה, יש אומרים שניתן לקדשה עד שבעה ימים, ויש אומרים עד ששה עשר ימים, כשהגישה המקילה מביניהם היא של ישיבת נהרדעא<ref>{{מקור|בבלי סנהדרין מא ב}}</ref>. ה[[רא"ש]] פוסק כישיבת נהרדעא, מכיוון שהם הרבים.  
 
כמו כן, הם התירו לאכול ביצה שנולדה ב[[יום טוב]] שני של [[ראש השנה]] {{מקור|בבלי ביצה ו א|כן}}.


==ראו גם==
==ראו גם==

גרסה אחרונה מ־15:17, 19 במרץ 2013

ערך זה עוסק בישיבה בבבל. אם התכוונתם למשמעות אחרת, עיינו בערך ישיבת נהרדעא (פירושונים).
יש לשכתב ערך זה
הסיבה לכך: מועתק מויקיפדיה וישנן אי התאמות. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ישיבת נהרדעא (שמה הקדום: "בי מדרשא" או "תחומא") [1] היתה אחת הישיבות הגדולות בבבל, שהתקיימה לסירוגין, בתקופות שונות מתחילת תקופת האמוראים ועד לסוף ימי הגאונים. הוקמה על ידי האמורא שמואל, מגדולי חכמי בבל. על החכמים המפורסמים שעמדו בראש הישיבה נמנו שמואל, רב נחמן, ועוד. חכמיה נקראו בלשון הגמרא "נהרדעי".

היסטוריה[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

ישיבת נהרדעה נוסדה על ידי שמואל, חברו ובן מחלוקתו של רב, וישיבה זו גדלה והתפתחה עד שמנתה אלפי תלמידים. ישיבה זו וישיבת סורא שייסד רב, פתחו תקופה חדשה בתולדות היהדות, תקופה שבה הייתה בבל מרכז התורה. לאחר פטירת רב, עברו תלמידים רבים מישיבת סורא לישיבת נהרדעא בראשותו של שמואל[2], וזו הלכה וגדלה.

למרות שישיבתו של רב כהנא בפום נהרא היתה כפופה לישיבת סורא, עם פטירתו של רבא, הגיעו ראשי ישיבת נהרדעא, פעמים רבות, לבקר את רב כהנא בפום נהרא, וזאת כנראה מתוך כוונה לחזק את הקשר בין הישיבות. על חיזוק הקשרים בין נהרדעא לפום נהרא מעידה העובדה שרב כהנא הספיד את רב זביד מנהרדעא בפום נהרא [3], הספד שנבע ככל הנראה מכיוון שרב כהנא היה גם תלמידו של רב זביד מנהרדעא[4]. כך אנו מוצאים את רב נחמן מגיע להתארח אצל רב כהנא מפום נהרא בערב יום הכיפורים<{ref>. ייתכן שבא להתארח בישיבת פום נהרא ולהשתתף עימם בתפילות יוהכ"פ.</ref>.

בישיבה היו הנהגות מיוחדות שהונהגו על ידי ראשיה כדי לכבד את חכמי ארץ ישראל: כאשר בא אורח מארץ ישראל, הוא התכבד לומר שיעור במעמד ראש הישיבה וכל התלמידים. אחרי השיעור התפתח דיון ער וארוך, בו "התקיפו" התלמידים את האורח בשאלות על הנאמר[5].

בין החכמים שלמדו בישיבת נהרדעא מוזכרים אמוראים מפורסמים, כמו רב שימי מנהרדעא, רב דימי מנהרדעא, רב זביד ואמימר. במקומות רבים בתלמוד [6] מוזכרות שיטות בשם חכמי ישיבת נהרדעא, אך אמימר אמר שלמרות היותו מנהרדעא, הוא סבור אחרת[7].

אחרי פטירתו של שמואל, התפצלה הישיבה. הישיבה עצמה בראשות רב הונא תלמידו המובהק של שמואל עברה לסורא, ואילו תלמיד אחר של רב ושמואל, הוא רב יהודה הקים את ישיבת פומבדיתא. למרות זאת, ראו רב יהודה ותלמידיו ברב הונא את גדול הדור [8], עד פטירתו בשנת ד' אלפים נ"ח [9].

במקרים מסוימים בהם יש מחלוקת בין החכמים, אנו מוצאים את ישיבת נהרדעא נוהגת כרבה בר רב הונא[10].

שיטות הפסיקה של חכמי נהרדעא[עריכה]

דיני ממונות[עריכה]

ישיבת נהרדעא התאפיינה במהלך לימודי עצמאי משל הישיבות האחרות, הן בדיני האיסורים, והן בדיני המשפט. שמואל היה ידוע במומחיותו בדיני ממונות, וזאת בשל היותו עסוק בישיבתו בדיני ממונות כל היום, בניגוד לרב שהיה עסוק יותר בדיני איסורים, ובשל כך בכל מחלוקת של רב עם שמואל נפסקת ההלכה כרב באיסורים וכשמואל בממונות (בבלי מנחות מא ב), ובשל כך נקרא בתלמוד בכינוי "שבור מלכא", כלומר כמו ששבור היה מלך, וכל שיצא מפיו במדינות פרס הכפופות אליו התקיים על ידי עבדיו, כך גם היה שמואל כעין מלך בדיני המשפט העברי, וכל פסק שיצא מפיו התקיים, מכיוון שההלכה תמיד כמותו.

כן גם תלמידו וממשיך דרכו רב נחמן היה עסוק בדינים אלו, והתבטא על עצמו שכל החכמים כולם כלפיו בדיני ממונות חשובים הם כנערים שלא הגיעו להוראה (לפי גרסה אחת התבטא כך אף מול רב יהודה ראש ישיבת פומבדיתא[11]), ואכן בכל מקום ההלכה נפסקה גם כמותו בדיני ממונות.

הגמרא נוטה לשייך את דבריהם של ישיבת נהרדעא, ראשיה וחכמיה, כשיטה אחת משותפת. כך למשל מקשרת הגמרא בין דבריו של רב חמא, מחכמי נהרדעא[12] לדבריו של שמואל, ראש הישיבה ומקימה [13].

בדיני טוען ונטען חידשו חכמי ישיבת נהרדעא, כי אדם שבא לדין תורה וטען טיעון מסוים, ונתברר כי לפי טיעון זה הוא עלול לצאת בדין וידו על התחתונה, אין ביכולתו לחזור בו ולטעון טיעון אחר או להוסיף על טענתו הראשונה, גם אם בטענתו השניה בא לפרש את וענתו הראשונה בלבד. כך למשל, דנו בישיבת נהרדעא באדם שבא ואמר כי קרקע מסוימת, שבה היה מוחזק שלוש שנים, שייכת לו כירושה מאבותיו. כאשר התברר שהדבר אינו נכון, הוא בא שוב ופירש את דבריו: לא התכוונתי שאכן הקרקע שלי מאבותי, אלא אכן קניתי אותה ממך, וכשטענתי "שלי היא מאבותי" התכוונתי שסמוך ובטוח אני עליה זמן רב כאילו היתה שלי מאבותי. במקרה כזה איננו מתייחסים לפירוש שהציג לטענתו הראשונה, ופוסקים את ההלכה אך ורק לפי הטענה הראשונה שלו. אמימר אמר בתגובה לפסיקה זו, כי גם הוא משתייך לישיבת נהרדעא, ולמרות זאת סבור הוא כדעה האחרת שיכול אדם לחזור ולפרש את דבריו גם לאחר שטען אותם (וכך נפסקה ההלכה [14]).

ועשית הישר והטוב[עריכה]

בנימוקיהם של חכמי ישיבת נהרדעא, אנו מוצאים הסתמכות רבה על הפסוק "ועשית הישר והטוב בעיני ה' אלוקיך" (דברים ו ח) ככלל מוביל לא רק בדינים שבין אדם למקום, אלא גם ככלל מחייב במשפט העברי. כך למשל, בישיבת נהרדעא החמירו מאוד בדין בר מצרא, שלפיו אדם שרוצה לקנות קרקע הסמוכה לשדהו יש לו זכות קדימה לכל אדם אחר, ולפי שיטת נהרדעא, יש זכות קדימה גם לאחיו של מי שיש לו קרקע סמוכה לקרקע הנמכרת; לא עוד, אלא שאף אם קיבל הלה את אישורו של האח או של בעל המצרא, אין כל תוקף במכירה עד שיקבל אישור בכתב מבר המצרא, כאילו היתה קרקע זו שלו, משום שדין בר מצרא כולו נלמד מן הפסוק "ועשית הישר והטוב", ולשיטתם פסוק זה מחייב אף זכות קדימה בשני אחים, ובניגוד לרב נחמן שסבור שדין הכפיה הוא רק משום חוצפה (בבלי בבא מציעא קח א).

בדיון אחר, אנו מוצאים את חכמי ישיבת נהרדעא דנים בדין שומה- דבר שנישום ונגבה על ידי בית הדין, ולבסוף שילם הנתבע את החוב המוטל עליו, שלפי חכמי נהרדעא עד שנה יכול התובע לתבוע את החפץ עצמו ולא את תמורתו. אמימר, מראשי הישיבה, פסק שלעולם ניתן לתבוע להחזיר את החפץ ולא רק עד שנה, את פסיקתו זאת נימק בפסוק "ועשית הישר והטוב" (בבלי בבא מציעא לה א).

פסיקות באיסורים[עריכה]

לעומת זאת, בדיני איסורים אנו מוצאים גישה מקילה יותר של חכמי ישיבת נהרדעא. במסכת קידושין אנו מוצאים דעה שרב, ראש ישיבת פומבדיתא, הלקה את כל מי שקידש אשה ללא שידוך או המקדש אשה במקום ציבורי או המקדש בביאה או הדר בבית חמותו - דבר העלול לגרום לקרבה אסורה בינו לבין חמותו. לעומת זאת, על פי גירסת נהרדעא, רב הלקה רק את מי שקידש בלא שידוך ובביאה, ולא את השאר (בבלי קידושין יב ב; בבלי יבמות נב ב).

כמו כן, בהלכות קידוש לבנה, אנו מוצאים שלוש דעות בנוגע לסוף זמן קידוש לבנה. יש אומרים שניתן לקדשה עד שתתמלא פגימתה, יש אומרים שניתן לקדשה עד שבעה ימים, ויש אומרים עד ששה עשר ימים, כשהגישה המקילה מביניהם היא של ישיבת נהרדעא[15]. הרא"ש פוסק כישיבת נהרדעא, מכיוון שהם הרבים.

כמו כן, הם התירו לאכול ביצה שנולדה ביום טוב שני של ראש השנה (בבלי ביצה ו א).

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]


הערות שוליים

  1. ראה חיי היהודים בארץ ישראל, עמ' 69 - 72.
  2. חיי היהודים בארץ ישראל, שם.
  3. בבלי מועד קטן כז א.
  4. בבלי סנהדרין סט ב
  5. {{מקור|חיי היהודים בארץ ישראל, שם.
  6. למשל: בבלי בבא בתרא לא א ועוד.
  7. ולא ברור האם כוונתו היא שאע"פ שהוא מנהדרעא הוא סבור אחרת, או שהוא רצה להוכיח ששיטת נהרדעא אינה כפי האמור, והראיה שהוא סובר אחרת.
  8. שיחות לנוער.
  9. רב אשי,ש י צורי עמ' 16.
  10. בבלי חולין נ ב
  11. "אין, דכולי עלמא לגבי דידי דרדקא נינהו" - בבלי בבא מציעא סו א
  12. בבלי סנהדרין ז ב
  13. ראה בבלי בבא בתרא ז א ושם ע"ב ובתוס'.
  14. (בבלי בבא בתרא לא א), לפי הסבר היד רמ"ה והרשב"א.
  15. בבלי סנהדרין מא ב