דיבוק: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (←תעודים על דיבוקים והוצאתם: טכני) |
אין תקציר עריכה |
||
| (4 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''דיבוק''' הוא תואר [[קבלה|קבלי]] ל[[נשמה]] של אדם שנפטר | '''דיבוק''' הוא תואר [[קבלה|קבלי]] ל[[נשמה]] של אדם שנפטר, החודרת אל תוך גוף של אדם חי. | ||
==מהותו של הדיבוק== | ==מהותו של הדיבוק== | ||
מובא בכתבי האריז"ל<ref>שער רוח הקודש, לד</ref>: | מובא בכתבי האריז"ל<ref>שער רוח הקודש, לד</ref>: | ||
:"יש לפעמים נפש איזה אדם רשע שנפשו אינה יכולה להכנס בגיהנום עדיין מרוב עוונותיו, והולכת נעה ונדה, ונכנסת לפעמים בגוף איזה אדם או אשה וכופה אותו ונקרא חולי הנופל." | :"יש לפעמים נפש איזה אדם רשע, שנפשו אינה יכולה להכנס בגיהנום עדיין מרוב עוונותיו, והולכת נעה ונדה, ונכנסת לפעמים בגוף איזה אדם או אשה וכופה אותו ונקרא חולי הנופל." | ||
סיבת החדירה לגוף הזר | סיבת החדירה לגוף הזר היא: מפני שאותן הנשמות המשוטטות נענשות ע"י [[מלאכי חבלה]], המכים בהם מכות רוחניות - בלשון הקבלה [[כף הקלע]]), ובתור נסיון להינצל מצער זה (עכ"פ באופן זמני), אותן הנשמות מנסות לחדור לגוף "מארח" של אדם חי (שלא מרצונו ושלא בידיעתו). בדרך כלל החדירה מתאפשרת רק אם המארח עבר על עבירות מסויימות<ref>קונטרס "הרוחות מספרות" מאת. הקונרטס הוא חלק מספר [[מנחת יהודה]] ל[[רבי יהודה פתייה]], בפירושו ל: ספר יחזקאל, אות פ"ח.</ref>. | ||
ברוב המקרים אין סימנים חיצוניים ברורים | ברוב המקרים אין סימנים חיצוניים ברורים להימצאות של דיבוק בגוף המארח, רק לעיתים רחוקות הדיבוק מגלה את נוכחותו באופן ברור, ולפעמים אף מדבר מתוך גופו של המארח<ref>קונטרס "הרוחות מספרות".</ref>. | ||
==השם "דיבוק"== | ==השם "דיבוק"== | ||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
==תעודים על דיבוקים והוצאתם== | ==תעודים על דיבוקים והוצאתם== | ||
הוצאת דיבוק הראשונה המתועדת, היתה בצפת בשנת 1545 על ידי [[רבי יוסף קארו]] בעל ה[[שלחן ערוך]], | הוצאת דיבוק הראשונה המתועדת, היתה בצפת בשנת 1545 על ידי [[רבי יוסף קארו]] בעל ה[[שלחן ערוך]], ותועדה על ידי [[רבי יהודה חליווה]] בספרו "צפנת פענח"<ref>M. Idel, “Jewish Magic from the Early Renaissance Period to Early Hasidism”, Religion, Science and Magic, ed. J. Neusner, E. Frerichs, P. McCracken Flesher, | ||
Oxford, 1989, p. 108.</ref>. | Oxford, 1989, p. 108.</ref>. | ||
לאחר מכן, במשך הדורות, היו תעודים שונים | לאחר מכן, במשך הדורות, היו תעודים שונים: כגון בספר "נשמת חיים"<ref>אמסטרדם תי"ב.</ref> ל[[רבי מנשה בן ישראל]], ובספרים [[שומר אמונים]], [[לב אליהו]], שלשלת הקבלה, ועוד<ref>הרשימה מתוך '''והחי יתן אל לבו''' ל[[הרב יואל שוורץ]], עמ' 70 - 76</ref>. | ||
==נזק בעת יציאת הדיבוק== | ==נזק בעת יציאת הדיבוק== | ||
בעת יציאת הדיבוק מהגוף, הדיבוק יכול להזיק פיזית לאבר שדרכו יצא, ולדוגמא אם ייצא דרך העין, בעל הגוף יכול להיות עיוור. הדרך הפחות מזיקה, היא ע"י שייצא הרוח דרך הציפורן של האצבע הקטנה של הרגל<ref>קונטרס " | בעת יציאת הדיבוק מהגוף, הדיבוק יכול להזיק פיזית לאבר שדרכו יצא, ולדוגמא אם ייצא דרך העין, בעל הגוף יכול להיות עיוור. הדרך הפחות מזיקה, היא ע"י שייצא הרוח דרך הציפורן של האצבע הקטנה של הרגל<ref>קונטרס "הרוחות מספרות".</ref>. | ||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
*[[גלגול נשמות]] | *[[גלגול נשמות]] | ||
*[[מוות קליני]] | *[[מוות קליני]] | ||
*[[כף הקלע]] | |||
==לקריאה נוספת== | ==לקריאה נוספת== | ||
*פישר, | *הרב ישראל פישר, [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?163090& הדיבוק מדימונה - אימות הסיפור], תשס"א. | ||
*[[הרב זמיר כהן]], '''המהפך''' כרך א, עמודים 222 - 231. | |||
*הרב יחיאל מיכל שטרן, '''נשמת אדם''' פרק לז, ירושלים תש"ס. | *הרב יחיאל מיכל שטרן, '''נשמת אדם''' פרק לז, ירושלים תש"ס. | ||
| שורה 35: | שורה 37: | ||
[[קטגוריה:מוות]] | [[קטגוריה:מוות]] | ||
[[קטגוריה:קבלה]] | |||
[[קטגוריה:קבלה | |||
גרסה אחרונה מ־14:41, 13 בפברואר 2014
|
|
דיבוק הוא תואר קבלי לנשמה של אדם שנפטר, החודרת אל תוך גוף של אדם חי.
מהותו של הדיבוק[עריכה]
מובא בכתבי האריז"ל[1]:
- "יש לפעמים נפש איזה אדם רשע, שנפשו אינה יכולה להכנס בגיהנום עדיין מרוב עוונותיו, והולכת נעה ונדה, ונכנסת לפעמים בגוף איזה אדם או אשה וכופה אותו ונקרא חולי הנופל."
סיבת החדירה לגוף הזר היא: מפני שאותן הנשמות המשוטטות נענשות ע"י מלאכי חבלה, המכים בהם מכות רוחניות - בלשון הקבלה כף הקלע), ובתור נסיון להינצל מצער זה (עכ"פ באופן זמני), אותן הנשמות מנסות לחדור לגוף "מארח" של אדם חי (שלא מרצונו ושלא בידיעתו). בדרך כלל החדירה מתאפשרת רק אם המארח עבר על עבירות מסויימות[2].
ברוב המקרים אין סימנים חיצוניים ברורים להימצאות של דיבוק בגוף המארח, רק לעיתים רחוקות הדיבוק מגלה את נוכחותו באופן ברור, ולפעמים אף מדבר מתוך גופו של המארח[3].
השם "דיבוק"[עריכה]
ה"דיבוק" בתחילה היה מכונה בשם "רוח" או "נשמה" ("נשמה ערטילאית"). המילה "דיבוק" השתרשה כתואר לרוחות מסוג זה החל מאמצע המאה ה-י"ח[4], וכגון אצל רבי יעקב עמדין (היעב"ץ) בספרו "תורת הקנאות"[5].
תעודים על דיבוקים והוצאתם[עריכה]
הוצאת דיבוק הראשונה המתועדת, היתה בצפת בשנת 1545 על ידי רבי יוסף קארו בעל השלחן ערוך, ותועדה על ידי רבי יהודה חליווה בספרו "צפנת פענח"[6].
לאחר מכן, במשך הדורות, היו תעודים שונים: כגון בספר "נשמת חיים"[7] לרבי מנשה בן ישראל, ובספרים שומר אמונים, לב אליהו, שלשלת הקבלה, ועוד[8].
נזק בעת יציאת הדיבוק[עריכה]
בעת יציאת הדיבוק מהגוף, הדיבוק יכול להזיק פיזית לאבר שדרכו יצא, ולדוגמא אם ייצא דרך העין, בעל הגוף יכול להיות עיוור. הדרך הפחות מזיקה, היא ע"י שייצא הרוח דרך הציפורן של האצבע הקטנה של הרגל[9].
ראו גם[עריכה]
לקריאה נוספת[עריכה]
- הרב ישראל פישר, הדיבוק מדימונה - אימות הסיפור, תשס"א.
- הרב זמיר כהן, המהפך כרך א, עמודים 222 - 231.
- הרב יחיאל מיכל שטרן, נשמת אדם פרק לז, ירושלים תש"ס.
הערות שוליים
- ↑ שער רוח הקודש, לד
- ↑ קונטרס "הרוחות מספרות" מאת. הקונרטס הוא חלק מספר מנחת יהודה לרבי יהודה פתייה, בפירושו ל: ספר יחזקאל, אות פ"ח.
- ↑ קונטרס "הרוחות מספרות".
- ↑ גרשום שלום, מחקרי שבתאות, תל אביב תשנ"ב, עמק 575.
- ↑ עמוד 56 במהדורת למברג תר"ל.
- ↑ M. Idel, “Jewish Magic from the Early Renaissance Period to Early Hasidism”, Religion, Science and Magic, ed. J. Neusner, E. Frerichs, P. McCracken Flesher, Oxford, 1989, p. 108.
- ↑ אמסטרדם תי"ב.
- ↑ הרשימה מתוך והחי יתן אל לבו להרב יואל שוורץ, עמ' 70 - 76
- ↑ קונטרס "הרוחות מספרות".