מוצא במקרא: הבדלים בין גרסאות בדף
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
|||
| (4 גרסאות ביניים של משתמש אחר אחד אינן מוצגות) | |||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
==זיהוי מוצא== | ==זיהוי מוצא== | ||
[[תמונה:Kovet_motza.jpg|left|thumb|250px|כתובת מטושטשת בעברית מימי הבית השני - מקור:[http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.asp?id=147&mag_id=110 רשות העתיקות]]] | |||
השם מוצא מקורו מהיישוב יהודי בתקופת ההתנחלות הישראלית, אשר שרידים ממנו נמצאו ליד [[בית הכנסת במוצא תחתית]] המצוי היום ממערב לכביש ירושלים - תל אביב. | השם מוצא מקורו מהיישוב יהודי בתקופת ההתנחלות הישראלית, אשר שרידים ממנו נמצאו ליד [[בית הכנסת במוצא תחתית]] המצוי היום ממערב לכביש ירושלים - תל אביב. | ||
בסביבת בית הכנסת נמצאו שרידים ארכאולוגיים מימי [[הבית הראשון]]: 40 ממגורות לאחסון גרעיני דגן, "פערורים" - כדים גדולים בעלי פתח רחב לאחסון נוזלים שונים ושימורם. נמצאו שרידי מבנה גדול, אשר עלו אליו בשלוש מדרגות והיו בו שניטורי עמודים. זאב ארליך, המביא פרטים אלה, סבור כי מדובר במבנה ציבורי. ממצא ייחודי הוא ראש שרביט מעוצב כרימון מעל שלוש שורות של זרי עלים, עשוי "כחול מצרי". כן נמצאו במקום צלמיות חרס בדמות בעלי חיים, טביעות "למלך" על כדים - המעידות שתוכלתם הייתה מיועדת כמנחה למלך. חותם ובו שני בעלי חיים וחותם בעל תימורה. | בסביבת בית הכנסת נמצאו שרידים ארכאולוגיים מימי [[הבית הראשון]]: 40 ממגורות לאחסון גרעיני דגן, "פערורים" - כדים גדולים בעלי פתח רחב לאחסון נוזלים שונים ושימורם. נמצאו שרידי מבנה גדול, אשר עלו אליו בשלוש מדרגות והיו בו שניטורי עמודים. זאב ארליך, המביא פרטים אלה, סבור כי מדובר במבנה ציבורי. ממצא ייחודי הוא ראש שרביט מעוצב כרימון מעל שלוש שורות של זרי עלים, עשוי "כחול מצרי". כן נמצאו במקום צלמיות חרס בדמות בעלי חיים, טביעות "למלך" על כדים - המעידות שתוכלתם הייתה מיועדת כמנחה למלך. חותם ובו שני בעלי חיים וחותם בעל תימורה. | ||
בחפירות שנערכו על ידי [http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.asp?id=147&mag_id=110 רשות העתיקות] במקום בשנים 2005 - 2008 , היה נסיון לאתר <ref>בציור משנת 1685 לסה"נ (ז' וילנאי, ארץ הקודש בציורים ומפות עתיקים, 126:1965), נראה במוצא</ref> מבנה צלבני שעמד לפחות בחלקו עד לקומתו השנייה. המבנה התמוטט באחת, על פי שורות אבנים שנמצאו נעוצות באדמה וקטע טיח גדול המונח בשלמותו ופניו מטה. צורת ההתמוטטות היא של רעידת אדמה חזקה; שתי רעידות אדמה ידועות באזור במהלך המאה הי"ח לסה"נ: בשנת 1752 ובשנת 1759 (<ref>ד' עמירן IEJ 1, IEJ 2)</ref> . ניתן לשער שבאחת מהן נהרס המבנה. | |||
בסוף עונת 2003 נראה היה כי נמצאה הרצפה המקורית של המבנה הצלבני, אולם בחפירה נוספת התברר כי נוודים ממלוכיים בנו רצפות ומיתקנים במבנה הצלבני, ושרצפתו המקורית מונחת בעומק רב יותר. | |||
מימי [[הבית השני]] התגלו בתי מגורים עם עטרי פרסקאות. במוצא נמצאה כתובת מטושטשת בעברית מימי הבית השני. | |||
ליד בית הכנסת מצוי המעיין השופע מים ביותר באזור הקרוב. לאור שפע המים בסביבה והאדמה הפוריה, מניחים כי גידלו ביישוב [[חיטה]] ו[[גפן|גפנים]]. | |||
היות ומוצא שוכנת של שכבת אדמה המוכנה "חוואר מוצא", אשר כוללת חוואר אשר ניתן לייצר ממנו כדי חרס, מניחים כי היא הייתה בימי קדם מרכז ייצור כדי חרס. | |||
==בנחלת בנימין== | ==בנחלת בנימין== | ||
| שורה 25: | שורה 30: | ||
==מקור הערבות== | ==מקור הערבות== | ||
[[תמונה: | [[תמונה:Willow_Salix_babylonica.jpg|left|thumb|250px|ערבות - מקור התמונה: וקישיתוף, צילום:Alvesgaspar]] | ||
הזיהוי המשמעותי ביותר הוא לפי המובא ב[[תלמוד הבבלי]] ( וגם בתלמוד הירושלמי) על הבאת ערבות ממוצא ועל המושבה הרומאית קולוניה. המקום היחידי שיש ערבות בכמות גדולה באזור הוא ליד המעיין המצוי ליד בית הכנסת. וכך כותב בתלמוד ב[[מסכת | הזיהוי המשמעותי ביותר הוא לפי המובא ב[[תלמוד הבבלי]] ( וגם בתלמוד הירושלמי) על הבאת ערבות ממוצא ועל המושבה הרומאית קולוניה. המקום היחידי שיש ערבות בכמות גדולה באזור הוא ליד המעיין המצוי ליד בית הכנסת. וכך כותב בתלמוד ב[[מסכת סוכה]]: | ||
"משנה מצות ערבה כיצד מקום היה למטה מירושלים ונקרא '''מוצא''' יורדין לשם ומלקטין משם מורביות ( קבוצת ענפים - כמו בימינו) של ערבה ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח וראשיהן כפופין על גבי המזבח. | "משנה מצות ערבה כיצד מקום היה למטה מירושלים ונקרא '''מוצא''' יורדין לשם ומלקטין משם מורביות ( קבוצת ענפים - כמו בימינו) של ערבה ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח וראשיהן כפופין על גבי המזבח. | ||
גרסה אחרונה מ־16:16, 18 בפברואר 2014
|
|
'מוצא או הַמֹּצָה המוזכרת במקרא היא במיקום המשוער של היישוב מוצא תחתית שבהרי יהודה. הישוב הנוכחי הוא בגובה 550 מטר מעל פני היום, מעל ל"כביש 1" מירושלים לתל אביב המקביל למעלה בית חורון המקראי העולה מהשפלה לירושלים.
זיהוי מוצא[עריכה]
השם מוצא מקורו מהיישוב יהודי בתקופת ההתנחלות הישראלית, אשר שרידים ממנו נמצאו ליד בית הכנסת במוצא תחתית המצוי היום ממערב לכביש ירושלים - תל אביב.
בסביבת בית הכנסת נמצאו שרידים ארכאולוגיים מימי הבית הראשון: 40 ממגורות לאחסון גרעיני דגן, "פערורים" - כדים גדולים בעלי פתח רחב לאחסון נוזלים שונים ושימורם. נמצאו שרידי מבנה גדול, אשר עלו אליו בשלוש מדרגות והיו בו שניטורי עמודים. זאב ארליך, המביא פרטים אלה, סבור כי מדובר במבנה ציבורי. ממצא ייחודי הוא ראש שרביט מעוצב כרימון מעל שלוש שורות של זרי עלים, עשוי "כחול מצרי". כן נמצאו במקום צלמיות חרס בדמות בעלי חיים, טביעות "למלך" על כדים - המעידות שתוכלתם הייתה מיועדת כמנחה למלך. חותם ובו שני בעלי חיים וחותם בעל תימורה.
בחפירות שנערכו על ידי רשות העתיקות במקום בשנים 2005 - 2008 , היה נסיון לאתר [1] מבנה צלבני שעמד לפחות בחלקו עד לקומתו השנייה. המבנה התמוטט באחת, על פי שורות אבנים שנמצאו נעוצות באדמה וקטע טיח גדול המונח בשלמותו ופניו מטה. צורת ההתמוטטות היא של רעידת אדמה חזקה; שתי רעידות אדמה ידועות באזור במהלך המאה הי"ח לסה"נ: בשנת 1752 ובשנת 1759 ([2] . ניתן לשער שבאחת מהן נהרס המבנה.
בסוף עונת 2003 נראה היה כי נמצאה הרצפה המקורית של המבנה הצלבני, אולם בחפירה נוספת התברר כי נוודים ממלוכיים בנו רצפות ומיתקנים במבנה הצלבני, ושרצפתו המקורית מונחת בעומק רב יותר.
מימי הבית השני התגלו בתי מגורים עם עטרי פרסקאות. במוצא נמצאה כתובת מטושטשת בעברית מימי הבית השני.
ליד בית הכנסת מצוי המעיין השופע מים ביותר באזור הקרוב. לאור שפע המים בסביבה והאדמה הפוריה, מניחים כי גידלו ביישוב חיטה וגפנים.
היות ומוצא שוכנת של שכבת אדמה המוכנה "חוואר מוצא", אשר כוללת חוואר אשר ניתן לייצר ממנו כדי חרס, מניחים כי היא הייתה בימי קדם מרכז ייצור כדי חרס.
בנחלת בנימין[עריכה]
נוטים לזהות את המקום עם היישוב מֹּצָה המוזכר ברשימת הערים של שבט בנימין המוזכרת בספר יהושע.
"וְהָיוּ הֶעָרִים, לְמַטֵּה בְּנֵי בִנְיָמִן--לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם: יְרִיחוֹ וּבֵית-חָגְלָה, וְעֵמֶק קְצִיץ. כב וּבֵית הָעֲרָבָה וּצְמָרַיִם, וּבֵית-אֵל. כג וְהָעַוִּים וְהַפָּרָה, וְעָפְרָה. כד וּכְפַר העמני (הָעַמֹּנָה) וְהָעָפְנִי, וָגָבַע: עָרִים שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה, וְחַצְרֵיהֶן. כה גִּבְעוֹן וְהָרָמָה, וּבְאֵרוֹת. כו וְהַמִּצְפֶּה וְהַכְּפִירָה, וְהַמֹּצָה. כז וְרֶקֶם וְיִרְפְּאֵל, וְתַרְאֲלָה. כח וְצֵלַע הָאֶלֶף וְהַיְבוּסִי הִיא יְרוּשָׁלִַם, גִּבְעַת קִרְיַת--עָרִים אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה, וְחַצְרֵיהֶן: זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי-בִנְיָמִן, לְמִשְׁפְּחֹתָם" (י"ח, כ"א-כ"ח)
זאב ח. ארליך מעלה את ההשערה, כי יתכן ולאחר אירוע "פילגש בגבעה" היה אדם בשם מוצא מצאציו של יונתן בן שאול, שחדש כאן את היישוב של שבט בנימין שנעזב. וכל כתוב בספר דברי הימים א':
" וְנֵר הוֹלִיד אֶת-קִישׁ, וְקִישׁ הוֹלִיד אֶת-שָׁאוּל; וְשָׁאוּל, הוֹלִיד אֶת-יְהוֹנָתָן וְאֶת-מַלְכִּישׁוּעַ, וְאֶת-אֲבִינָדָב, וְאֶת-אֶשְׁבָּעַל. וּבֶן-יְהוֹנָתָן, מְרִיב בָּעַל; וּמְרִיב בַּעַל, הוֹלִיד אֶת-מִיכָה. וּבְנֵי, מִיכָה פִּיתוֹן וָמֶלֶךְ, וְתַאְרֵעַ וְאָחָז. לו וְאָחָז, הוֹלִיד אֶת-יְהוֹעַדָּה, וִיהוֹעַדָּה הוֹלִיד אֶת-עָלֶמֶת וְאֶת-עַזְמָוֶת, וְאֶת-זִמְרִי; וְזִמְרִי, הוֹלִיד אֶת-מוֹצָא. וּמוֹצָא, הוֹלִיד אֶת-בִּנְעָא; רָפָה בְנוֹ אֶלְעָשָׂה בְנוֹ, אָצֵל בְּנוֹ. (פרק ח' ל"ג - ל"ז)
מקור הערבות[עריכה]
הזיהוי המשמעותי ביותר הוא לפי המובא בתלמוד הבבלי ( וגם בתלמוד הירושלמי) על הבאת ערבות ממוצא ועל המושבה הרומאית קולוניה. המקום היחידי שיש ערבות בכמות גדולה באזור הוא ליד המעיין המצוי ליד בית הכנסת. וכך כותב בתלמוד במסכת סוכה:
"משנה מצות ערבה כיצד מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא יורדין לשם ומלקטין משם מורביות ( קבוצת ענפים - כמו בימינו) של ערבה ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח וראשיהן כפופין על גבי המזבח.
גמרא: תנא מקום קלניא הוה ותנא דידן מ"ט קרי ליה מוצא איידי דמיפק מכרגא דמלכא קרי ליה מוצא.(מצאו רמז חכל שהמתיישבים הרומאיים היו פטורים ממיסים) ( מ"ה,א' )
במשנה, מסכת סוכה מתוארת ירידתם של תושבי ירושלים למעיין במוצא על נמת ללקט את הערבות, לעלות חזרה לעיר ולהציב אותן בבית המקדש. וכך מובא במשנה:
"מצות ערבה כיצד: מקום היה למטה מירושלים, ונקרא מוצא; יורדין לשם ומלקטין משם מורבייות של ערבה, ובאים וזוקפין אותן על צידי המזבח, וראשיהם כפופים על גבי המזבח. תקעו והריעו ותקעו. בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת, ואומרין, "אנא ה', הושיעה נא" (תהילים קיח,כה), "אנא ה', הושיעה נא"; רבי יהודה אומר, אני והוא הושיעה נא, אני והוא הושיעה נא. אותו היום, מקיפין את המזבח שבע פעמים.(פרק ד', משנה ה')
הערות שוליים[עריכה]
לקריאה נוספת[עריכה]
- זאב ח. ארליך (ז'אבו), מוצא: מה שלום "ארז הרצל" ?, המדור: ארץ מקרא, מוסף השבת, מקור ראשון, כ"א באב תשכ"ח