הרב רפאל כדיר צבאן: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) |
||
| (2 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
==תולדות חייו== | ==תולדות חייו== | ||
נולד בא' ב[[טבת]] תר"ע באי ג'רבא שבתוניס לאביו רבי יעקב ואמו אמימה. | נולד בא' ב[[טבת]] תר"ע באי ג'רבא שבתוניס לאביו רבי יעקב ואמו אמימה. בתחילה נקרא שמו "כדיר"<ref>לעתים נכתב "כצ'יר". משמעות השם 'כדיר' בערבית תוניסאית היא שם של דג, ושם זה ניתן לבני העדה התוניסאית כברכה להינצל מעין הרע ([[הרב מאיר מאזוז]], הערות להקדמת הרב יוסף צמח מאזוז ל[[שו"ת]] "איש מצליח" מאת [[הרב מצליח מאזוז]], עמ' 17).</ref>, ואילו השם רפאל נוסף לו בשנת תרצ"ג, כאשר לקה בשגרון והיה מרותק למיטתו במשך קרוב לחודשיים. | ||
למד בצעירותו במשך עשר שנים אצל [[רבי שאול מקיקץ השלי]] (המכונה 'הרב המקי"ש'), ולאחר מכן אצל [[רבי רחמים חי חויתה הכהן]] (יחד עם חברו [[הרב מצליח מאזוז]]). בתקופה זו החל להתכתב עם גדולי דורו בג'רבא ומחוצה לה, בהם [[רבי עובדיה הדאיה]]<ref>בהמשך כתב הרב הדאיה לרבי רחמים חי חויתה הכהן דברי שבח על שני תלמידיו הגדולים, הרב מאזוז והרב צבאן (ראה בהסכמתו לספר "גרש כרמל" של הרב חויתה הכהן).</ref>, [[רבי יוסף סוסו הכהן]], רבי משה שתרוג (רבה של תוניס) ועוד. כמו כן, קיבל תורה מ[[רבי חיים חורי]] ומ[[רבי משה כלפון הכהן]]. | |||
בשנת תשי"ז עלה ל[[ארץ ישראל]] והתגורר ב[[בית שמש]]. | בהיותו בן עשרים נשא את בת דודתו עוישה. מתוך תשעה עשר הריונות שעברה רעייתו, רק ארבעה ילדים (שתי בנות ושני בנים) שרדו חיים, ושאר בניו נפטרו בצעירותם או במהלך ההריון<ref>ראה תיאורו במבואו לספרו "נפש חיה" עמ' ד'- ו'</ref>. לאחר נישואיו רצה להתפרנס מיגיע כפיו, והחל לעסוק במסחר. בזמן עיסוקו במסחר, המשיך לקבוע עיתים לתורה, ולמד בחברוא עם רבו הלכות טהרות וכתבי האר"י<ref>מבוא לספר "נפש חיה" עמ' ד'</ref> אולם, לאחר שנתיים (בשנת תרצ"ב), בהשפעת כמה מחכמי תוניס וג'רבה, החל לכן כמלמד תלמידים בישיבה בג'רבא, ובגיל 29 מונה ע"י הרב הראשי לתניסיה, [[הרב חים בלעיש]], לדיין שלישי בג'רבא, לצד רבי משה כלפון הכהן ורבי רבחמים חויתה הכהן. כמו כן, ייסד קרנות חסד ותלמוד תרה בג'רבא, ועמד בראשן. בשנת תש"ד החל לנהל בשותפות בית דפוס בג'רבא, ועסק בהדפסת כתבי קודש, וכן יזם והוציא את הירחון התורני "הירח", בו הופיעו דברי תורה והלכה מחכמי הדורות, מרבני ג'רבא ומתלמידי ישיבותיה, וכן פרקי תולדות של חכמי ישראל ומאמרים בענייני השעה. ירחון זה הופיע משנת תש"ח עד שנת תש"י. בשנת תשי"א התמנה לכהן כרב העיר מדנין שבדרום תוניסיה, לאחר שרב העיר [[הרב חומאני עלוש]] עלה ל[[ארץ ישראל]]. במשך שש שנים כיהן כרב במדנין, וב[[חשוון]] תשי"ז עלה ל[[ארץ ישראל]] והתגורר ב[[בית שמש]]. בחודש [[אדר]] של אותה השנה נבחר לכהן כרבה של [[נתיבות]] (שנקראה אז "עזתה")<ref>על פי עדותו של [[רבי בוגיד חנינא סעדון]], מינויו היה לאחר שגרמים ברבנות הראשית קראו את ספרו "זרע יעקב" והתרשמו מגדולתו (רפאל המלאך ח"א עמ' 23)</ref>, ועבר להתגורר בה. בתחילתה אמנם סרב לכהן כרב, אך זקה עליו בקשת אנשי העיר לקבל עליו את המינוי. כרב, ארגן יום עיון שבועי לרבני האיזור. רבים שחרו לפתחו להתייעצות ולקבלת ברכה. הוא פעל ללא לאות לתקן את חיי התורה בנתיבות, והשפעתו על עיצוב דמותה של נתיבות כעיר תורנית ומסורתית היתה רבה מאד. | ||
לחם בתקיפות כנגד חילול שבת ופגיעה בחינוך. יחד עם חברו [[רבי ישראל אבוחצירא]] (הבבא סלאי) הוציא פסק האוסר על לימודים מעורבים בנתיבות. בשנת התשכ"ג פרסם קול קורא לרבנים הספרדים בישראל להיאבק כנגד התכנית לבטל את "הרבנות הזוגית" (כהונת שני רבנים ראשיים) משום שהדבר "יפגע קשות ברבני עדות המזרח והספרדים... מזימה המאיימת על מעמדכם וקיומכם". הוא קרא לם להתאחד "למען ביצור כוחה של הרבנות הספרדית שהיא הערובה היחידה לשילוב ושיתוף עדות המזרח בקביעת דמותה הרוחנית של מדינת ישראל"<ref>הקול הקורא פורסם בירחון "קול סיני- בטאון החוג הרעיוני הבתי מפלגתי נאמני התורה" (בעריכת מ. הלוי), גליון ג' כרך ב', כסליו התשכ"ג</ref>. | לחם בתקיפות כנגד חילול שבת ופגיעה בחינוך. יחד עם חברו [[רבי ישראל אבוחצירא]] (הבבא סלאי) הוציא פסק האוסר על לימודים מעורבים בנתיבות. בשנת התשכ"ג פרסם קול קורא לרבנים הספרדים בישראל להיאבק כנגד התכנית לבטל את "הרבנות הזוגית" (כהונת שני רבנים ראשיים) משום שהדבר "יפגע קשות ברבני עדות המזרח והספרדים... מזימה המאיימת על מעמדכם וקיומכם". הוא קרא לם להתאחד "למען ביצור כוחה של הרבנות הספרדית שהיא הערובה היחידה לשילוב ושיתוף עדות המזרח בקביעת דמותה הרוחנית של מדינת ישראל"<ref>הקול הקורא פורסם בירחון "קול סיני- בטאון החוג הרעיוני הבתי מפלגתי נאמני התורה" (בעריכת מ. הלוי), גליון ג' כרך ב', כסליו התשכ"ג</ref>. | ||
| שורה 37: | שורה 36: | ||
[[קטגוריה:רבני ערים בישראל]] | [[קטגוריה:רבני ערים בישראל]] | ||
[[קטגוריה:חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל]] | [[קטגוריה:חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל]] | ||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:רבני ג'רבה]] | ||
גרסה אחרונה מ־20:52, 22 באפריל 2014
|
|
הרב רפאל כדיר צבאן היה רבה של נתיבות וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל.
תולדות חייו[עריכה]
נולד בא' בטבת תר"ע באי ג'רבא שבתוניס לאביו רבי יעקב ואמו אמימה. בתחילה נקרא שמו "כדיר"[1], ואילו השם רפאל נוסף לו בשנת תרצ"ג, כאשר לקה בשגרון והיה מרותק למיטתו במשך קרוב לחודשיים.
למד בצעירותו במשך עשר שנים אצל רבי שאול מקיקץ השלי (המכונה 'הרב המקי"ש'), ולאחר מכן אצל רבי רחמים חי חויתה הכהן (יחד עם חברו הרב מצליח מאזוז). בתקופה זו החל להתכתב עם גדולי דורו בג'רבא ומחוצה לה, בהם רבי עובדיה הדאיה[2], רבי יוסף סוסו הכהן, רבי משה שתרוג (רבה של תוניס) ועוד. כמו כן, קיבל תורה מרבי חיים חורי ומרבי משה כלפון הכהן.
בהיותו בן עשרים נשא את בת דודתו עוישה. מתוך תשעה עשר הריונות שעברה רעייתו, רק ארבעה ילדים (שתי בנות ושני בנים) שרדו חיים, ושאר בניו נפטרו בצעירותם או במהלך ההריון[3]. לאחר נישואיו רצה להתפרנס מיגיע כפיו, והחל לעסוק במסחר. בזמן עיסוקו במסחר, המשיך לקבוע עיתים לתורה, ולמד בחברוא עם רבו הלכות טהרות וכתבי האר"י[4] אולם, לאחר שנתיים (בשנת תרצ"ב), בהשפעת כמה מחכמי תוניס וג'רבה, החל לכן כמלמד תלמידים בישיבה בג'רבא, ובגיל 29 מונה ע"י הרב הראשי לתניסיה, הרב חים בלעיש, לדיין שלישי בג'רבא, לצד רבי משה כלפון הכהן ורבי רבחמים חויתה הכהן. כמו כן, ייסד קרנות חסד ותלמוד תרה בג'רבא, ועמד בראשן. בשנת תש"ד החל לנהל בשותפות בית דפוס בג'רבא, ועסק בהדפסת כתבי קודש, וכן יזם והוציא את הירחון התורני "הירח", בו הופיעו דברי תורה והלכה מחכמי הדורות, מרבני ג'רבא ומתלמידי ישיבותיה, וכן פרקי תולדות של חכמי ישראל ומאמרים בענייני השעה. ירחון זה הופיע משנת תש"ח עד שנת תש"י. בשנת תשי"א התמנה לכהן כרב העיר מדנין שבדרום תוניסיה, לאחר שרב העיר הרב חומאני עלוש עלה לארץ ישראל. במשך שש שנים כיהן כרב במדנין, ובחשוון תשי"ז עלה לארץ ישראל והתגורר בבית שמש. בחודש אדר של אותה השנה נבחר לכהן כרבה של נתיבות (שנקראה אז "עזתה")[5], ועבר להתגורר בה. בתחילתה אמנם סרב לכהן כרב, אך זקה עליו בקשת אנשי העיר לקבל עליו את המינוי. כרב, ארגן יום עיון שבועי לרבני האיזור. רבים שחרו לפתחו להתייעצות ולקבלת ברכה. הוא פעל ללא לאות לתקן את חיי התורה בנתיבות, והשפעתו על עיצוב דמותה של נתיבות כעיר תורנית ומסורתית היתה רבה מאד. לחם בתקיפות כנגד חילול שבת ופגיעה בחינוך. יחד עם חברו רבי ישראל אבוחצירא (הבבא סלאי) הוציא פסק האוסר על לימודים מעורבים בנתיבות. בשנת התשכ"ג פרסם קול קורא לרבנים הספרדים בישראל להיאבק כנגד התכנית לבטל את "הרבנות הזוגית" (כהונת שני רבנים ראשיים) משום שהדבר "יפגע קשות ברבני עדות המזרח והספרדים... מזימה המאיימת על מעמדכם וקיומכם". הוא קרא לם להתאחד "למען ביצור כוחה של הרבנות הספרדית שהיא הערובה היחידה לשילוב ושיתוף עדות המזרח בקביעת דמותה הרוחנית של מדינת ישראל"[6].
בשנת תשל"ב החל לכהן כנשיא ישיבת כסא רחמים בבני ברק, שנקראת על שם רבו הרב חויתה הכהן.
בשנת תשל"ג החל לכהן כחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, ונבחר חמש פעמים לכהונה זו.
הרב צבאן היה זקן רבני תוניס ונחשב כבעל הסמכות התורנית העליונה של יהדות תוניס בישראל. הוא עשה רבות להתפתחות מוסדות התורה של העדה התוניסאית ופעל להוציא לאור את ספריהם של חכמי תוניס מהדורות הקודמים.
בשנה האחרונה לחייו סבל מחולשה גדולה, בשל מחלות שפקדוהו, ונפטר בד' בכסלו תשנ"ה.
ספריו[עריכה]
- נפש חיה- חלק ראשון שו"ת וחלק שני חידושים על פרשיות השבוע.
- פירוש על הגדה של פסח- נכתב בשנת תש"ו.
- זרע יעקב (ג' חלקים) - חלק א' על הש"ס וחלק ב' מכיל חידושי הלכות על השולחן ערוך. שני החלקים יצאו לאור בשנת תשט"ז[7]. בשנת תשל"ט יצא לאור חלק ג'.
- הירח- ירחון שהוציא לאור
- שיירי הנפש - השלמות לספרו "נפש חיה". יצא לאור בשנת תשנ"ד.
לקריאה נוספת[עריכה]
- הרב שושן חורי, רפאל המלאך (שני חלקים), בהוצאת מכון הרב מצליח תשנ"ז
- הרב שלום דובער הלוי וולפא, שמן ששון מחבריך, חלק ד' עמודים 112-108.
קישורים חיצוניים[עריכה]
- (חלק מהחומר בערך זה נלקח מתוך חב"דפדיה)
הערות שוליים
- ↑ לעתים נכתב "כצ'יר". משמעות השם 'כדיר' בערבית תוניסאית היא שם של דג, ושם זה ניתן לבני העדה התוניסאית כברכה להינצל מעין הרע (הרב מאיר מאזוז, הערות להקדמת הרב יוסף צמח מאזוז לשו"ת "איש מצליח" מאת הרב מצליח מאזוז, עמ' 17).
- ↑ בהמשך כתב הרב הדאיה לרבי רחמים חי חויתה הכהן דברי שבח על שני תלמידיו הגדולים, הרב מאזוז והרב צבאן (ראה בהסכמתו לספר "גרש כרמל" של הרב חויתה הכהן).
- ↑ ראה תיאורו במבואו לספרו "נפש חיה" עמ' ד'- ו'
- ↑ מבוא לספר "נפש חיה" עמ' ד'
- ↑ על פי עדותו של רבי בוגיד חנינא סעדון, מינויו היה לאחר שגרמים ברבנות הראשית קראו את ספרו "זרע יעקב" והתרשמו מגדולתו (רפאל המלאך ח"א עמ' 23)
- ↑ הקול הקורא פורסם בירחון "קול סיני- בטאון החוג הרעיוני הבתי מפלגתי נאמני התורה" (בעריכת מ. הלוי), גליון ג' כרך ב', כסליו התשכ"ג
- ↑ בהקדמתו לחלק ב' כותב שכתב את הספר בהיותו מגיל ארבע עשרה שנה עד תשע עשרה.