מיקרופדיה תלמודית:אשמורה: הבדלים בין גרסאות בדף

הגדרה^[1] - שליש הלילה

הלילה נחלק לחלקים שוים, הנקראים אשמורות - כמו שנאמר: בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר (שמות יד כד; שמואל א יא יא) - על שם חילוק הלילה למשמרות של מלאכים לומר שירה כת אחרי כת (רש"י שמות יד כד ד"ה באשמרת), וכל דבר השמור סדרו זה אחר זה נקרא משמר (גור אריה שם), או לפי ששומרי הלילה מתחלפים בחלקי הלילה, הראשונים הולכים ושומרים אחרים באים במקומם (רד"ק שמואל שם).

מספר המשמרות

נחלקו תנאים כמה אשמורות בלילה:

• יש אומרים: ארבע (רבי בתוספתא ברכות (ליברמן) א א, ובבלי שם ג ב, וירושלמי שם א א), שנאמר: חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ (תהלים קיט סב), ונאמר: קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת (שם קמח), הרי שבחצות לילה שדוד היה קם יש בו שתי אשמורות (גמ' שם ורש"י), וכן הלכה (גמ' שם ג א; רש"י יומא כ א ד"ה וברגלים; רא"ש ברכות א ב; טוש"ע או"ח א ב)^[2].

• ויש אומרים: שלש, שנאמר: הָאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה (שופטים ז יט), ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה (רבי בתוספתא שם, ובבלי שם, וירושלמי שם)^[3].

אורך משמרה

להלכה, ששלש משמרות הלילה, כל אשמורה היא ארבע שעות (ברכות ג א-ב: מאי קסבר ר' אליעזר וכו', ושם ב: שית דלילא וכו').

במה דברים אמורים בזמן שהימים והלילות שוים, והלילה הוא בן שתים עשרה שעות. אכן בלילות הקיץ והחורף וכן בארצות השונות במידת אורך היום והלילה, נחלקו הפוסקים:

• יש אומרים שהאשמורה היא שליש הלילה, כלומר: ארבע שעות זמניות של שעות הלילה, היינו שבין בקיץ ובין בחורף נחשב הלילה לשתים עשרה שעות, וממילא בקיץ הן שעות קטנות ובחורף הן שעות גדולות (שב יעקב א ובכור שור ברכות ג א, על פי הגמ' שם), אלא שתחילת הלילה וסופו בנוגע לאשמורות תלוי במחלוקת אם שעות זמניות של היום הוא מעלות-השחר עד צאת-הכוכבים, או מהנץ-החמה עד שקיעת-החמה (ראה בערך שעה).

• יש אומרים שלעולם הלילה מתחיל מתחילתו ונמשך שתים עשרה שעות שלמות משעות המעת-לעת, שכל שעה היא אחת מעשרים וארבע של המעת-לעת, ובחורף כל מה שאחר שתים עשרה שעות, אפילו שהוא לילה, נחשב ליום, ובקיץ כל מה שבתוך שתים עשרה שעות, אפילו שהוא יום, נחשב ללילה, ובשתים עשרה שעות אלו הן שלש המשמרות של הלילה (מגן אברהם א סק"ד, על פי זהר ח"ב קצה ב).

• ויש אומרים שכשהלילה ארוך יותר משתים עשרה שעות, כל מה שהוא עודף על שתים עשרה שעות מלפניו ומלאחריו שייך אל היום, ובלילות הקצרים משתים עשרה שעות, משלימים מן היום לתחילת הלילה ולסופו כמה שחסר משתים עשרה השעות (שב יעקב שם וארצות החיים א סק"ג, בדעת הזוהר).

• ויש מכריעים: האשמורות בשמים בנוגע לשירת המלאכים הוא כדעה האחרונה, והאשמורות בארץ הן כדעה הראשונה (ארצות החיים שם, ומיישב בזה דעת הגמ' עם דעת הזוהר)^[4].

תחינה על חורבן הבית

במשמרות הלילה יש על ישראל להפיל תחינה על חורבן הבית, כענין שנאמר: קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת (איכה ב יט. רשב"א ברכות ג א, בשם רב האי גאון; רא"ש ברכות א ב), שבאלו הזמנים הקדוש ברוך הוא נזכר בחורבן הבית ופיזור ישראל בין האומות, והתפילה שיתפלל אדם באותה שעה על החורבן והפיזור רצויה וקרובה להתקבל (טור או"ח א). וכך אמרו: שלש משמרות הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי, ואומר: אוי לי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני לבין אומות העולם (ברכות ג א, בגירסה הנקיה משיבושי הצנזורה), שנאמר: ה' מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ (ירמיהו כה ל), הרי שלש שאגות (ברכות ג א, ורש"י ד"ה שאוג).

נחלקו הדעות באלו זמני משמרות מדובר:

• יש אומרים שהמדובר בסוף כל משמרה ומשמרה (תירוץ שני בברכות ג א; טוש"ע או"ח א ד)^[5].

• ויש אומרים שהמדובר בסוף משמרה ראשונה ובאמצע משמרה שניה ובתחילת משמרה שלישית (תירוץ ראשון בגמ' שם; אשכול, ברכות השחר), שהן מכוונות לזמנים של תרומת-הדשן בבית המקדש (ראה ביומא כ א), וכשהקב"ה זוכר אותן שלש עונות שואג עליהן (אשכול שם; תוספות הרא"ש שם, בשם ר"י בר ברזילי).

גם לדעה הראשונה, חצות הלילה, שהוא אמצע משמרה שניה, הוא עת רצון (יבמות עב א, ורש"י ד"ה עת רצון).

זמני קריאת שמע

התחלת זמן קריאת שמע של שחרית הוא בסוף האשמורה האחרונה (ברכות ג א).

יש מהתנאים הסובר שסוף זמן קריאת שמע של ערבית הוא בסוף האשמורה הראשונה (רבי אליעזר במשנה ברכות ב א)^[6].

הערות שוליים