רבי אברהם ישעיהו קרליץ: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) (←ספריו) |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{להשלים|כל הערך=כן}} | {{להשלים|כל הערך=כן}} | ||
[[תמונה:Hazonish.jpg | |||
''' | {{רב | ||
==חייו | |שם=רבי אברהם ישעיה קרליץ | ||
נולד בקוסובה | |תמונה=[[תמונה:Hazonish.jpg|250px]] | ||
|כיתוב='''החזון איש''' | |||
|תאריך לידה=י"א ב[[חשוון]] תרל"ט | |||
|תאריך פטירה=ט"ו בחשוון תשי"ד | |||
|מקום פעילות=[[בני ברק]] | |||
|השתייכות=יהדות חרדית - ליטאים | |||
|נושאים בהם עסק=תלמוד; הלכה; הנהגת ציבור | |||
|תפקידים נוספים= | |||
|רבותיו= | |||
|תלמידיו=ראה לקמן | |||
|חיבוריו="[[חזון איש (ספר)|חזון איש]]"; "[[אמונה ובטחון (חזון איש)|אמונה ובטחון]]"; "קובץ אגרות חזון איש". | |||
}} | |||
'''רבי אברהם ישעיהו קרליץ''', המכונה '''החזון איש''' על שם [[חזון איש (ספר)|סדרת ספריו]], היה פוסק הלכה בולט, מנהיג היהדות החרדית ב[[ארץ ישראל]] וממעצבי דמותה. | |||
==תולדות חייו== | |||
===ראשית ימיו=== | |||
נולד בקוסובה שברוסיה הלבנה בי"א ב[[חשוון]] תרל"ט לאביו, [[הרב שמריהו קרליץ]], רב העיירה, ואמו ראשה לאה, בתו של הרב שאול קצנלנבוגן, רב העיר הקודם (ובהמשך רבה של קוברין). לפי עדות אחיו, הרב מאיר קרליץ, בבר המצווה שלו קיבל על עצמו להשקיע את חייו בתורה. את בסיס לימודיו התורניים רכש מאביו וממלמד פרטי ששכר לו בשם ר' משה טוביה, אך את עיקר לימודו למד לבדו ללא רב. הוא נסע ללמוד ב[[ישיבת בריסק]] אצל [[רבי חיים סולובייצ'יק]], אולם הוא לא מצא שם את מקומו ותוך זמן קצר שב לביתו. בשנת תרס"ו נישא לבתיה, בת הסוחר ר' מרדכי ביי, ועבר לגור בבית חמיו בעיר כווידאן, שם פתחה רעייתו חנות בדים, ואיפשרה לו לעסוק בתורה. בתקופה זו למד בשקט ובהתמדה גדולה, ואף למד ב[[חברותא]] עם רב העיר, ר' משה רוזין (בעל "שאילות משה", "נזר הקודש" ועוד, ולימים נשיא אגדות הרבנים בארה"ב). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נכבה כווידאן על ידי הצבא הגרמני, והחזון איש נמלט עם רעייתו אל תחומי רוסיה, והתיישב בסטויבץ, וגם בה התפרנס ממסחרה של רעייתו, ושקד על תלמודו בשקט. יש אומרים, כי כיהן באופן בלתי רשמי כרב העיירה, לבקשתו של רב העיירה הרב יואל סורוצקין, שנאלץ לעזוב בהוראת הרוסים, עד לשובו<ref>"פאר הדור" ח"א עמ' רלב. </ref>, ויש הטוענים כי חרף בקשתו של הרב סורוצקין, סרב החזון איש לתפקיד זה<ref>ראה מקורות לכך אצל בנימין בראון, "החזון איש", עמ' 38. </ref>. כך או כך, היה לדמות מרכזית בעיירה, ולאחר השריפה הגדולה שפרצה בה פעל רבות לשיקום ה[[מקווה]], וכן טיפל בקבורת המתים כשפרצה מגפה בעיר<ref>"מעשה איש" ח"א עמ' קצה. </ref>. לאחר כארבע שנים בסטויבץ, עבר לעיר מינסק, שם שהה לבדו במהלך השבוע (רעייתו המשיכה לנהל את בית המסחר בסטויבץ והגיעה למינסק רק לשבתות). בתקופה זו, הוסיף לשקוד על תלמודו, תוך שהוא נהנה מאנונימיות מוחלטת שמנעה ממנו טרדות. על פי העדויות, שקידתו בתקופה זו היתה כה גדולה, עד שלא היה הולך ל[[בית כנסת|בית הכנסת]] לתפילה ב[[מנין]] אלא בימים שבהם מתקיימת [[קריאת התורה]]<ref>"פאר הדור" ח"א, עמ' רמג-רמד. </ref>. | |||
===תקופת וילנא=== | |||
עם שוך המלחמה, שב לסטויבץ (שהיתה אז תחת השלטון הסובייטי), ומשם חצה את הגבול עם רעייתו לליטא, שם התגוררו בדירה ששכרו עבורו אחיו באחד מפרברי וילנא, וגם שם ניהלה אשתו חנות טקסטיל. בהמשך עברו לדירה בתוככי וילנא, שם התקשר לרב העיר [[הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי]]. מנהגו באותה תקופה היתה לצעוד רגלית כל בוקר לאחד מפרברי העיר, שם שכר לו אחיו דירה פשוטה שבה היה לומד עד הלילה או עד לאפיסת כוחותיו. פעם אחת, לאחר שהתמוטט כתוצאה משקידתו, נאלץ להפסיק לתקופת מה את הלימוד האינטנסיבי<ref>"חזון איש בדורותיו", עמ' נד, שם מצוטט מכתב שכתב בהקשר לכך. </ref>. בעקבות כך, החל ללמוד עם בחורים מהעיר. בוילנא שהה שלוש עשרה שנה. בשנים אלו, נטל גם חלק בפעילות הציבורית, כגון המחלוקת אודות מינוי רב לוילנא (שבה פעל לסיכול התכנית למנות "רב מטעם" תחת הנהגתו של הרב גורדז'ינסקי) ועוד. | |||
===עלייתו לארץ ישראל=== | |||
הוא הוזמן על ידי מנהיג "[[העדה החרדית]]" ואגודת ישראל ב[[ירושלים]], הרב משה בלוי, לכהן כסגנו של [[הרב יוסף חיים זוננפלד]] ולרשת את מקומו בבוא העת. החזון איש סרב להצעה זו, בשל העובדה כי בתפקיד זה כרוכה השתתפות בדיני ממונות, שבהם לא רצה לקחת חלק<ref>"הדור והתקופה" עמ' מז; "החזון איש" עמ' 55. </ref>. | |||
בשנת תרצ"ג החליט לעלות ל[[ארץ ישראל]]. ישנן שתי גרסאות בשאלה כיצד השיג את אשרת העלייה ("סרטיפיקט"). | |||
עלה לארץ בסביבות השנים תרצ"-ג-תרצ"ג, ע"י סרטיפיקט שהושג בסיועו של [[הרב קוק]], עימו התכתב בהלכה לאחר עלייתו ארצה, או (לפי גרסה אחרת) בסיועה של [[אגודת ישראל]]. בארץ, התיישב בעיר [[בני ברק]]. [[הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי]], [[אב בית דין|אב"ד]] וילנא, פרסם בארץ עם בואו כי "ארי עלה מבבל". מהר מאד, הפך להיות אחת מהסמכויות העליונות בקרב העולם החרדי בארץ. בארץ סיים להוציא את כל עשרים ושניים כרכי סדרת "חזון איש" שכתב על ה[[ש"ס]] וה[[שולחן ערוך]]. | |||
נפטר בליל שבת, י"ד ב[[חשוון]] תשט"ו, ונקבר בבני ברק. | נפטר בליל שבת, י"ד ב[[חשוון]] תשט"ו, ונקבר בבני ברק. | ||
| שורה 13: | שורה 40: | ||
==אישיותו והנהגתו== | |||
==משפחתו== | |||
היה גיסו של "הסטייפלר"-[[הרב ישראל יעקב קנייבסקי]], בעל "קהילות יעקב", ושניהם היו ביחסי ידידות ואף נקברו אחד על יד השני. אחייניו הם [[הרב נסים קרליץ]] ו[[הרב חיים קנייבסקי]] (בנו של הסטייפלר) ו[[הרב חיים גריינמן]]. | היה גיסו של "הסטייפלר"-[[הרב ישראל יעקב קנייבסקי]], בעל "קהילות יעקב", ושניהם היו ביחסי ידידות ואף נקברו אחד על יד השני. אחייניו הם [[הרב נסים קרליץ]] ו[[הרב חיים קנייבסקי]] (בנו של הסטייפלר) ו[[הרב חיים גריינמן]]. | ||
==מתלמידיו== | ==מתלמידיו== | ||
* [[הרב גדליה נדל]] | * [[הרב גדליה נדל]] | ||
| שורה 40: | שורה 71: | ||
* חיים עמנואל קוליץ, '''החוזה מליטא''', ירושלים, תשנ"א | * חיים עמנואל קוליץ, '''החוזה מליטא''', ירושלים, תשנ"א | ||
* בנימין בראון, '''החזון איש - הפוסק, המאמין ומנהיג המהפכה החרדית''', הוצאת מאגנס, ירושלים תשע"א | * בנימין בראון, '''החזון איש - הפוסק, המאמין ומנהיג המהפכה החרדית''', הוצאת מאגנס, ירושלים תשע"א | ||
{{הערות שוליים}} | |||
{{מיון רגיל:קרליץ אברהם ישעיהו}} | {{מיון רגיל:קרליץ אברהם ישעיהו}} | ||
[[קטגוריה:אחרונים]] | [[קטגוריה:אחרונים]] | ||
גרסה מ־21:37, 25 ביוני 2015
|
|
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
| רבי אברהם ישעיה קרליץ | |
|---|---|
 החזון איש | |
| תאריך לידה | י"א בחשוון תרל"ט |
| תאריך פטירה | ט"ו בחשוון תשי"ד |
| מקום פעילות | בני ברק |
| השתייכות | יהדות חרדית - ליטאים |
| נושאים שבהם עסק | תלמוד; הלכה; הנהגת ציבור |
| תלמידיו | ראה לקמן |
| חיבוריו | "חזון איש"; "אמונה ובטחון"; "קובץ אגרות חזון איש". |
רבי אברהם ישעיהו קרליץ, המכונה החזון איש על שם סדרת ספריו, היה פוסק הלכה בולט, מנהיג היהדות החרדית בארץ ישראל וממעצבי דמותה.
תולדות חייו
ראשית ימיו
נולד בקוסובה שברוסיה הלבנה בי"א בחשוון תרל"ט לאביו, הרב שמריהו קרליץ, רב העיירה, ואמו ראשה לאה, בתו של הרב שאול קצנלנבוגן, רב העיר הקודם (ובהמשך רבה של קוברין). לפי עדות אחיו, הרב מאיר קרליץ, בבר המצווה שלו קיבל על עצמו להשקיע את חייו בתורה. את בסיס לימודיו התורניים רכש מאביו וממלמד פרטי ששכר לו בשם ר' משה טוביה, אך את עיקר לימודו למד לבדו ללא רב. הוא נסע ללמוד בישיבת בריסק אצל רבי חיים סולובייצ'יק, אולם הוא לא מצא שם את מקומו ותוך זמן קצר שב לביתו. בשנת תרס"ו נישא לבתיה, בת הסוחר ר' מרדכי ביי, ועבר לגור בבית חמיו בעיר כווידאן, שם פתחה רעייתו חנות בדים, ואיפשרה לו לעסוק בתורה. בתקופה זו למד בשקט ובהתמדה גדולה, ואף למד בחברותא עם רב העיר, ר' משה רוזין (בעל "שאילות משה", "נזר הקודש" ועוד, ולימים נשיא אגדות הרבנים בארה"ב). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נכבה כווידאן על ידי הצבא הגרמני, והחזון איש נמלט עם רעייתו אל תחומי רוסיה, והתיישב בסטויבץ, וגם בה התפרנס ממסחרה של רעייתו, ושקד על תלמודו בשקט. יש אומרים, כי כיהן באופן בלתי רשמי כרב העיירה, לבקשתו של רב העיירה הרב יואל סורוצקין, שנאלץ לעזוב בהוראת הרוסים, עד לשובו[1], ויש הטוענים כי חרף בקשתו של הרב סורוצקין, סרב החזון איש לתפקיד זה[2]. כך או כך, היה לדמות מרכזית בעיירה, ולאחר השריפה הגדולה שפרצה בה פעל רבות לשיקום המקווה, וכן טיפל בקבורת המתים כשפרצה מגפה בעיר[3]. לאחר כארבע שנים בסטויבץ, עבר לעיר מינסק, שם שהה לבדו במהלך השבוע (רעייתו המשיכה לנהל את בית המסחר בסטויבץ והגיעה למינסק רק לשבתות). בתקופה זו, הוסיף לשקוד על תלמודו, תוך שהוא נהנה מאנונימיות מוחלטת שמנעה ממנו טרדות. על פי העדויות, שקידתו בתקופה זו היתה כה גדולה, עד שלא היה הולך לבית הכנסת לתפילה במנין אלא בימים שבהם מתקיימת קריאת התורה[4].
תקופת וילנא
עם שוך המלחמה, שב לסטויבץ (שהיתה אז תחת השלטון הסובייטי), ומשם חצה את הגבול עם רעייתו לליטא, שם התגוררו בדירה ששכרו עבורו אחיו באחד מפרברי וילנא, וגם שם ניהלה אשתו חנות טקסטיל. בהמשך עברו לדירה בתוככי וילנא, שם התקשר לרב העיר הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי. מנהגו באותה תקופה היתה לצעוד רגלית כל בוקר לאחד מפרברי העיר, שם שכר לו אחיו דירה פשוטה שבה היה לומד עד הלילה או עד לאפיסת כוחותיו. פעם אחת, לאחר שהתמוטט כתוצאה משקידתו, נאלץ להפסיק לתקופת מה את הלימוד האינטנסיבי[5]. בעקבות כך, החל ללמוד עם בחורים מהעיר. בוילנא שהה שלוש עשרה שנה. בשנים אלו, נטל גם חלק בפעילות הציבורית, כגון המחלוקת אודות מינוי רב לוילנא (שבה פעל לסיכול התכנית למנות "רב מטעם" תחת הנהגתו של הרב גורדז'ינסקי) ועוד.
עלייתו לארץ ישראל
הוא הוזמן על ידי מנהיג "העדה החרדית" ואגודת ישראל בירושלים, הרב משה בלוי, לכהן כסגנו של הרב יוסף חיים זוננפלד ולרשת את מקומו בבוא העת. החזון איש סרב להצעה זו, בשל העובדה כי בתפקיד זה כרוכה השתתפות בדיני ממונות, שבהם לא רצה לקחת חלק[6].
בשנת תרצ"ג החליט לעלות לארץ ישראל. ישנן שתי גרסאות בשאלה כיצד השיג את אשרת העלייה ("סרטיפיקט").
עלה לארץ בסביבות השנים תרצ"-ג-תרצ"ג, ע"י סרטיפיקט שהושג בסיועו של הרב קוק, עימו התכתב בהלכה לאחר עלייתו ארצה, או (לפי גרסה אחרת) בסיועה של אגודת ישראל. בארץ, התיישב בעיר בני ברק. הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי, אב"ד וילנא, פרסם בארץ עם בואו כי "ארי עלה מבבל". מהר מאד, הפך להיות אחת מהסמכויות העליונות בקרב העולם החרדי בארץ. בארץ סיים להוציא את כל עשרים ושניים כרכי סדרת "חזון איש" שכתב על הש"ס והשולחן ערוך.
נפטר בליל שבת, י"ד בחשוון תשט"ו, ונקבר בבני ברק.
נודע בדרך לימודו העצמאית והנוטה אל הפשט. כמה מפסקיו זכו לפרסום רב: שיטתו בעניין קו התאריך במזרח הרחוק, שיטתו בעניין שיעורי המצוות, התנגדותו להיתר המכירה והתנגדותו לשימוש בחשמל המיוצר בשבת.
פעל רבות לחידוש עולם התורה בארץ ישראל לאחר חורבנו בשואה.
אישיותו והנהגתו
משפחתו
היה גיסו של "הסטייפלר"-הרב ישראל יעקב קנייבסקי, בעל "קהילות יעקב", ושניהם היו ביחסי ידידות ואף נקברו אחד על יד השני. אחייניו הם הרב נסים קרליץ והרב חיים קנייבסקי (בנו של הסטייפלר) והרב חיים גריינמן.
מתלמידיו
- הרב גדליה נדל
- הרב בנימין מנדלזון
- הרב מאיר צבי ברגמן
- הרב מיכל יהודה ליפקוביץ
- הרב נסים קרליץ (אחיינו)
- הרב חיים קנייבסקי (אחיינו)
- הרב חיים שאול גריינימן (אחיינו)
- הרב שריה דבליצקי- רב מקובל וחוקר בבני ברק
- הרב רפאל הלפרין
- ועוד רבנים וראשי ישיבות רבים
ספריו
- חזון איש על הש"ס והשולחן ערוך.
- אמונה ובטחון.
- קובץ אגרות
- גליונות על חידושי רבינו חיים הלוי
לקריאה נוספת
- הרב צבי יברוב, מעשה איש (שבעה כרכים)
- הרב שלמה כהן (עורך), פאר הדור (חמישה כרכים)
- הרב רפאל הלפרין, במחיצת החזון אי"ש, בני ברק תשנ"א
- אהרן סורסקי, החזון איש בדורותיו, בני ברק תשמ"ד
- חיים עמנואל קוליץ, החוזה מליטא, ירושלים, תשנ"א
- בנימין בראון, החזון איש - הפוסק, המאמין ומנהיג המהפכה החרדית, הוצאת מאגנס, ירושלים תשע"א