פרשני:בבלי:יומא עב א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יומא עב א

חברותא

דכתיב (שמות כח) "ועשית את מעיל האפוד  כליל תכלת". גדיל של תכלת, שיהיה כל חוט קלוע משני חוטים שזורים.
ויליף בגזירה שוה "תכלת תכלת" מפרוכת שכל חוט שזור צריך להיות מששה חוטים. מה להלן בפרוכת כל מין הוא חוט כפול ששה - אף כאן כל חוט משני החוטים השזורים הוא עשוי ששה חוטים.
ופרכינן: ונילף לחוטי המעיל מחוטי שוליו של המעיל ומחוטי רמוניו: מה להלן שמונה - אף כאן שמונה!
דנין מעיל שהוא כלי מפרוכת שהיא כלי.
ואין דנין מעיל שהוא כלי משוליו ורימוניו שהם רק תכשיט כלי.
ופרכינן: אדרבה, דנין גופו של מעיל משוליו ורימוניו שהם גופו של מעיל, ואין דנין גופו של מעיל מעלמא!
ומשנינן: היינו דאמרנן בברייתא לעיל, כי "שש" אחד מתוך החמשה - לשאר בגדים, שלא נאמר בהן שש הוא בא. ללמד שגם בהם כפול החוט רק שש.
פרכת שהיא עשויה עשרים וארבעה חוטים, ארבעה מינים דשיתא שיתא, שכל אחד מהם כפול שש - לא דינא ולא דיינא. דבר פשוט הוא ואין צורך לכך בדיון ובדיין.
חשן ואפד שהוא עשרים ושמונה - מנא לן? דכתיב (שמות כח) "ועשית חשן משפט מעשה חשב, כמעשה אפד תעשנו. זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר".
ארבעה מיני חוטים (תכלת וארגמן ותולעת שני ושש) דשיתא שיתא - עשרין וארבעה.
חוט זהב הוא כפול ארבעה - הא עשרין ותמניא. עשרים ושמונה.
ופרכינן: ואימא חוט זהב נמי כפול ששה!?
אמר רב אחא בר יעקב: אמר קרא (שמות לט) בעשיית חוטי הזהב: "וקצץ פתילם".
פתיל הוא אחד, פתילים הם שנים. וכיון שקיצץ את כל אחד מהפתילים, שחילקם לכל הפחות לשניים - הרי כאן ארבעה.
רב אשי אמר: אמר קרא בזהב "לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן". שיהיו חוטי הזהב מעורבים בכל מין ומין. ולכן לא יתכן לערב ששה חוטי זהב בארבעת מיני החוטים.
כי היכי נעביד?
אם נעביד ארבעה זוגות דתרי תרי חוטי זהב, ונערב כל זוג של חוטי זהב בנפרד בכל חוט מארבעת מיני החוטים - הוו להו תמניא שמונה חוטי זהב ולא ששה.
ואם נעביד תרי שני חוטי זהב זוגיים דתרי תרי. ותרי חוטי זהב דחד חד, ובחלק מן החוטים נערב חוט זהב כפול ובחלק מהמינים נערב חוט זהב אחד.
אין זה יתכן. כי נאמר "ועשית" - שיהיו כל עשיותיו שוות. אמר רחבא אמר רב יהודה: המקרע בגדי כהונה - לוקה.
שנאמר במעיל התכלת (שמות כח) "לא יקרע ".
מתקיף לה רב אחא בר יעקב: ודילמא הכי קאמר רחמנא: נעביד ליה שפה כי היכי דלא ניקרע!
מי כתיב "שלא יקרע"? "לא יקרע" כתיב!
אמר רבי אלעזר: המזיח חושן מעל האפוד, והמסיר בדי ארון - לוקה. שנאמר בחושן (שמות כח) "לא יזח" ונאמר בבדי הארון (שמות כה) "ולא יסרו".
מתקיף לה רב אחא בר יעקב: ודילמא הכי קאמר רחמנא - חדקינהו הדקם לחיבורי החושן ולבדי הארון ועבדינהו שפיר, כדי שלא יזח ולא יסורו!?
ומשנינן: מי כתיב "שלא יזח" ו"שלא יסרו"?
רבי יוסי ברבי חנינא רמי:
כתיב (שמות כה) "בטבעת הארן יהיו הבדים באופן שלא יסרו יזוזו ממנו". ומשמע שהם מהודקים לטבעות.
ומאידך כתיב (שמות כז) "והובא את בדיו בטבעת". דמשמע שאפשר להוליכם בתוך הטבעות.
הא כיצד?
מתפרקין שאינם מהודקים לטבעות, ואין נשמטין מן הארון, כי ראשיהם של הבדים היו עבים, ובשעת הכנסתם לטבעות היו מכניסים אותם בדוחק, אבל הבדים עצמם היו דקים מהטבעות, ואחרי הכנסתם הם נעו בתוכן בקלות.
תניא נמי הכי: בטבעת הארן יהיו הבדים.
יכול לא יהיו זזין ממקומן - תלמוד לומר "והובא את בדיו בטבעת".
אי "והובא את בדיו" יכול יהיו נכנסין ויוצאין - תלמוד לומר "בטבעת הארן יהיו הבדים".
הא כיצד?
מתפרקין ואין נשמטין.
אמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב בקרשי המשכן שהיו עשויים (שמות כו) "עצי שטים עמדים" - שעומדים הקרשים דרך גדילתן כשהם אילן, החלק הנמוך למטה והגבוה למעלה.
דבר אחר: "עומדים" - שמעמידין שמהדקים את צפויין מזהב אליהם.
דבר אחר: "עומדים". שמא תאמר אבד סברן תקוותם של הקרשים לאחר שנבנה המקדש, ובטל סכויין תוחלתם?
תלמוד לומר "עמדים" - שעומדין וקיימים לעולם ולעולמים.
ואמר רבי חמא בר חנינא: מאי דכתיב (שמות לה) "את בגדי השרד לשרת בקדש"

דרשני המקוצר