פרשני:בבלי:יבמות כו ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יבמות כו ב

חברותא

ומקשינן: אי הכי, שיש לחשוש למיתת המייבמים -  חמשה נמי!
גם בחמישה אחין ניחוש שמא ימותו שני אחים, ותיפול הצרה לפני המיבם הראשון, ותפטר משום אחות אשה!?
ומשנינן: למיתה דתרי לא חיישינן.
אמר רבא בר רב הונא אמר רב: שלש אחיות יבמות שנפלו לפני שני אחין יבמין -
אי אפשר לייבם את שתיהן, כמו שאמרה המשנה (מהטעם שכל אחת מהיבמות אסורה עליו משום אחות זקוקתו, או מהטעם דאסור לבטל מצוות יבמין), אלא והדין הוא:
זה חולץ לאחת, וזה חולץ לאחת. ואמצעית היינו האחרונה צריכה חליצה משניהם
אמר ליה רבה: מדקאמרת אמצעית צריכה חליצה משניהם, ואין די בחליצת אחד האחים, יש ללמוד מדבריך כי קסברת:
א. יש זיקה!
ממה שאמרת שהאמצעית צריכה חליצה משני האחין, מוכח שאתה לומד שזיקת היבום בין היבמה היא זיקה "אלימא", והיא זיקה בינה לבין כל אחד מהאחים בנפרד (ולא רק זיקה חלשה, לאותו אחד שהיא לבסוף תתיבם לו).
ב. והויא לה "חליצה פסולה". חליצה ליבמה שאי אפשר ליבם אותה, חליצה גרועה היא, ונקראת "חליצה פסולה".
וחליצה פסולה - צריך לחזור על כל האחין!
כי בחליצה גרועה לא פוקע הקשר שיש לכל האחים עם היבמה כמו בחליצה רגילה, שפוטרת את היבמה מכל האחין, עד שיחלצו לה כל האחים.
ולכן, כיון שרב סובר שיש זיקה לכל אחד מהיבמין, היא צריכה חליצה מכל אחד מהם.
ומקשה הגמרא: אי הכי - קמייתא נמי!?
למה רק השלישית צריכה חליצה מכל האחין, הרי גם הראשונות יצטרכו חליצה מכל אחד מהאחין, משום שגם אותן אי אפשר לייבם, והוי חליצה פסולה, וצריכה חליצה מכל אחד מהאחין!
ומשנינן: אי דנפול בבת אחת, אם מדובר שנפלו ליבום אחת אחר השניה, לפני שהספיקו ליבם או לחלוץ אחת מהן -
הכי נמי, באמת כך הדין, שכל השלוש צריכות חליצה מכל אחד מהאחין.
לא צריכא, אלא כאן מדובר דנפול בזו אחר זו. שלא נפלו כולם ליבום בבת אחת, והיו אסורות משום אחות זקוקתו, אלא נפלה השניה אחר חליצתה של הראשונה.
נפלה חדא, חלץ לה ראובן. וחליצה זו היתה כשרה, שהרי היה ראובן יכול ליבם אותה אז.
וכאשר נפלה אידך, חלץ לה שמעון, וגם היא, חליצה כשירה היא, כי לגבי שמעון מותרת זו ביבום, היות ואחותה כבר התייבמה, והיא אינה אוסרת את אחותה משום אחות זקוקה.
אולם כאשר נפלה אידך -
שוב אין היא יכולה להתייבם, לפי שהשלישית אסורה לכל אחד מהאחים באיסור אחות חלוצתו, וחליצתה פסולה, ולכן היא צריכה לחזור על כל האחים כדי שכל אחד יפקיע ממנה את הזיקה הגרועה שיש לו בה.
חלץ לה האי אחד מהאחין מפקע זיקתו. שחליצתו וזיקתו שוים הם.
וחלץ לה האי האח השני, שאין חליצת אחיו פוטרת זיקתו, משום שהיתה חליצה פסולה - מפקע זיקתו. ומקשה הגמרא: והאמר רב אין זיקה!?
ואם כן, איך יכול להיות שאמר את ההלכה שהשלישית צריכה חליצה מכל האחים?
ומשנינן: לדברי האומר יש זיקה, קאמר רב את דבריו.
אבל רב באמת חולק על דין זה וסובר שכיון שאין זיקה "אלימא" בין היבמה לבין כל אחד מהאחין.
לכן, גם חליצה פסולה של אחד מועילה להפקיע את זיקתה מכל האחים.
ושמואל אמר: אחד חולץ לכולן.
שמואל חולק גם על דינו של רב לגבי השניה, וסובר שאין השניה צריכה חליצה דווקא משמעון, וגם על דינו של רב לגבי השלישית, וסובר שאין השלישית צריכה חליצה מכולם.
ולקמן יתבאר במה נחלק על רב.
ומקשה הגמרא: מכדי, הרי, שמעינן ליה לשמואל דאמר חליצה מעליא בעינן שלא מועיל לפטור יבמה בחליצה גרועה.
דאמר שמואל:

דרשני המקוצר