פרשני:בבלי:כתובות יג ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

כתובות יג ב

חברותא

מיתיבי, ראוה שנכנסה עם אחד לסתר  או לחורבה, ואמרו לה מה טיבו של איש זה? ואמרה כהן הוא ובן אחי אבא הוא שמיוחס לכהונה.
רבן גמליאל ורבי אלעזר אומרים נאמנת.
רבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת בעולה לפסול כגון לנתין או לממזר עד שתביא ראיה לדבריה.
ומקשינן: בשלמא לזעירי, הסובר שרבן גמליאל ורבי יהושע חולקים גם בנתייחדה, היינו דקתני תרתי (שני אופנים) א. לסתר שהוא מקום ייחוד, ב. או לחורבה שהוא מקום זנות וסתמו לבעילה.
אלא לרב אסי, דאמר שרק בנבעלה פליגי, קשה: תרתי למה לי.
ומתרצינן: חדא קתני, מדובר באופן אחד, שנכנסה לסתר דחורבה.
כלומר, שנכנסה עמו לסתר של חורבה, שסתם הדבר, שלשם בעילה נכנסו לשם.
ומקשינן: והא לסתר או לחורבה קתני! ומשמע שהם שני מקומות שונים.
ומתרצינן: אין הכי נמי, תרתי קתני, אלא שצריך תרתי גם לרב אסי.
חדא, לחורבה דמתא (לחורבה שבעיר) שסתם בעילתה מאחד מבני העיר, ואפשר להעמיד שמדובר בעיר שרובה ישראל כשרים.
וחדא, לחורבה דדברא (לחורבה שבמדבר) שכל העולם בכלל הספק שמא בא לכאן אחד מסוף העולם, ורוב העולם הם גוים ופוסלים אשה לכהונה בביאתם.
וצריכי להשמיענו את מחלוקת רבן גמליאל ורבי יהושע בשני המקומות.
דאי אשמעינן רק חורבה דמתא, הייתי אומר שרק בהא קמכשר רבן גמליאל משום דרוב כשרים אצלה. אבל לחורבה דדברא דרוב פסולין אצלה, אימא (הייתי אומר) מודה ליה לרבי יהושע שנפסלת לכהונה.
ואי אשמעינן רק בההיא, בחורבה במדבר, הייתי אומר שרק בההיא קאמר רבי יהושע שנפסלת לכהונה, משום שרוב פסולים אצלה, אבל בהא בחורבה שבעיר שרוב כשרים אצלה, אימא מודה לרבן גמליאל שאינה נפסלת, לכן צריכא.
תו מקשינן לרב אסי:
מיתיבי: זו עדות שהאשה עצמה כשרה לה לומר לכשר נבעלתי.
ורבי יהושע אומר, אינה נאמנת.
אמר להם רבי יהושע, אי אתם מודים לי בשבויה שנשבית ויש לה עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני, שאינה נאמנת לינשא לכהן.
אמרו לו, אבל (אמת) (כמו "אבל שרה אשתך" שמתרגמים "בקושטא").
אמר להם רבי יהושע: ומה הפרש יש בין זו (שבויה) לזו שנאמנת להעיד לכשר נבעלתי?
אמרו לו: לזו (לשבויה) יש עדים שנבעלה, שכיון שנשבית לבין הגוים והם פרוצים בעריות כולנו עדים שנבעלה. ולזו שנאמנת להעיד לכשר נבעלתי אין לה עדים שנבעלה, שלא ראוה אלא מדברת, ויש לה מיגו שיכלה לומר לא נבעלתי, לכן גם כשאומרת לכשר נבעלתי נאמנת.
אמר להם רבי יהושע: אף לזו שאומרת לכשר נבעלתי יש עדים, יש אופן אחד שיש לה עדים ואתם חולקים עלי, באופן שמעוברת, שהרי כריסה בין שיניה, שעיבורה מעיד עליה כמאה עדים שנבעלה.
אמרו לו: בנשבית רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות הם (לקמן תבאר הגמרא מה אמר להם רבי יהושע, שהם ענו לו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות, שהרי אין זה תשובה על מה שאמר להם אף לזו יש לה עדים, שהרי אין לך פרוץ גדול מזה שרואים בה שנתעברה ממנו).
אמר להן: אין אפוטרופוס לעריות! (ולקמן תבאר זאת הגמרא).
במה דברים אמורים שנאמנת לרבנן, בעדות אשה בגופה כלומר להכשיר את עצמה לכהונה, שלא מחזיקין אותה שנבעלה לפסול. אבל עדות אשה בבתה, דברי הכל הולד שתוקי.
והוינן בה: מאי קאמר להו רבי יהושע, ומאי קמהדרי ליה (ומה ענו לו)?
ומבארת הגמרא: הכי קאמרי ליה רבנן לרבי יהושע:
השבתנו תשובה גמורה ונצחת על המעוברת, שיש לה עדים שנבעלה. אבל מה תשיבנו על המדברת שאין לה עדים שנבעלה.
אמר להם: מדברת היינו שבויה! כמו שלמדברת אין עדים שנבעלה, אף לשבויה אין עדים שנבעלה, אלא שמחזיקים אותה שנבעלה. אם כן גם מדברת נחזיק אותה שנבעלה.
אמרו לו: שאני שבויה דרוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות הם, לכן אפילו אם אין עדים שנבעלה מחזיקים אותה שודאי נבעלה. מה שאין כן כשנסתרת עם יהודי, שאז אין להחזיקה שנבעלה.
אמר להם: הא מדברת נמי, כיון דאיסתתר (שהתייחדה עמו), אין אתם יכולים להיות לה אפוטרופוס לעריות,  3  לומר שלא נבעלה, אלא מוחזקת היא שנבעלה  4 .

 3.  כתב בהפלאה, שבעצם כולם מודים שאין אפוטרופוס לעריות ועל כל פנים יש מיעוט שנבעלות, אלא שרבי יהושע סובר שאין אפוטרופוס לעריות עד שנחשבת כנבעלה בודאי או על פי רוב, ורבן גמליאל סובר שאין כאן רוב שנבעלה.   4.  דעת הרמב"ן הריטב"א והרא"ה הובא בשיטמ"ק (בד"ה מאי מדברת), שהיא אינה נאמנת לרבי יהושע אפילו כשאמרה לא נבעלתי כלל, ומטעם זה כתב השטימ"ק בשם השיטה ישנה, שאין כאן לרבי יהושע ספק ספיקא, ספק לא נבעלה, וספק נבעלה לכשר, שהספק הראשון אינו בכלל ספק שאין אפוטרופוס לעריות. אבל שיטת התוספות (בד"ה השבתנו) שכשהיא אומרת לא נבעלתי גם רבי יהושע מודה שנאמנת, ודווקא כשמודה שנבעלה אלא שאומרת לכשר נבעלתי, אינה נאמנת, והפירוש של "אין אפוטרופוס לעריות" שאמר רבי יהושע הוא בתורת טעם למה אין אנו מאמינים לה כשאומרת לכשר נבעלתי במיגו שיכולה לומר לא נבעלתי והיתה נאמנת, אלא שיראה לומר לא נבעלתי לפי שאין אפוטרופוס לעריות ומוחזקת כבעולה ולכן אין כאן מיגו.
ומקשינן לרב אסי:
קתני מיהת, תרתי, מדברת שאין עדות שנבעלה, ומעוברת שיש עדות שנבעלה. ואם כן מבואר להדיא שגם בנתייחדה חולק רבי יהושע וסובר שנפסלת לכהונה.
תיובתא דרב אסי שאמר שבנתייחדה בלבד לפי כולם נאמנת, תיובתא.
ופרכינן לרבי יהושע: אמנם אין אפוטרופוס לעריות, אבל מכל מקום, ותיפוק ליה שראוה מדברת אינה דומה לשבויה, משום דהתם בשבויה רוב פסולין אצלה, והכא בראוה מדברת רוב כשרין אצלה.
אלא מוכח מזה שרבי יהושע לא חילק, שסובר שאפילו ברוב כשרים נפסלת.
והוכחה זו מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי.
דאמר רבי יהושע בן לוי: לדברי המכשיר את הפנויה שנבעלה לכהונה, מכשיר אפילו באופן שרוב פסולין אצלה, משום שמעמידים אותה על החזקה שהיא כשרה. (ועל זה שהכשירו אותה אפילו באופן שרוב פסולים אצלה, הביא להם רבי יהושע ראיה מן השבויה). ואילו לדברי רבי יהושע הפוסל אותה לכהונה, פוסל אפילו באופן שרוב כשרים אצלה.
אמר רבי יוחנן: לדברי המכשיר בה (אותה) על פי נאמנותה, מכשיר  5  גם כן בבתה  6 . ולדברי הפוסל בה (אותה) פוסל גם כן בבתה.

 5.  כתב הרעק"א בדו"ח (וכן בתשובותיו סי' קו, ובמהדורא תנינא סי' קיא; וכן כתב הבית יעקב), שאם היתה האם פסולה מכבר, לדברי הכל אין לבת חזקה, וכן אם יש רוב נכרים שהאם פסולה מכח הרוב, והולד אינו נפסל להלכה שנכרי שבא על בת ישראל הולד כשר חוששים אף שמא נבעלה לממזר, והולד פסול מלבוא בקהל, הואיל ולאם אין כאן חזקת כשרות. אבל השערי יושר (שער ב' פרק ז') חולק וסובר שחזקת האם שמועילה לבת הוא אף כשאין הספק נוגע לאם, וכגון שהיא פסולה לכהונה מכבר וכיוצא, שכיון שהיא מוחזקת בכשרות לקהל, אף הבת מוחזקת בכך, מאחר שהיא תולדת האם, והרי זו חזקה עצמית לבת. שגדר חזקת האם שמועילה לבת הוא כגדר חזקת האב, (ועיין במאירי שלא כתב כן, אלא שגדר חזקת האם שמועילה לבת הוא שמאחר שחזקה לאם נתברר הספק גם לבת, ועיין שב שמעתתא (שמעתתא ד' פרק ד') שנקט כגדר המאירי, ומכל מקום כתב בשמעתתא ב' פרק י"ט שגם כשלאם אין חזקת כשרות לכהונה מעמידים הולד בחזקת האם שהיא כשרה לקהל.   6.  נחלקו הראשונים בטעם הדבר: דעת התוספות (בקידושין דף סו. ולקמן כו:) ורמב"ן ורשב"א (קידושין שם, ובמלחמות לקמן כב.) וריטב"א בסוגין, שהבת כשרה משום חזקה, שחזקת האם מועילה לבת, וכתב המאירי, לפי שחזקת האם מביאה אותנו לומר שכלשר נבעלה ומאחר שכך אף בתה כשרה, וכתב השב שמעתתא (שמעתתא ד' פרק ד') שאף על פי שהספק של הבת ספק עצמי הוא, שהרי אם נבעלה לממזר היא נפסלה לכהונה והבת פסולה אף לקהל, מכל מקום מועילה חזקת האם לבת. אבל הרא"ה כתב, שאף על פי שאין לבת חזקת כשרות סובר רבי יוחנן שאנו מכשירים אותה משום חזקה, שכיון שאנו מכשירים את האם אי אפשר שלא להכשיר את הבת, שעובר ירך אמו הוא וגוף אחד הוא. אבל הרא"ש (פרק א' סי' י"ח, וכן כתב במגיד משנה בפי"ח מאיסורי ביאה הל' י"ג) סובר שאף לרבי יוחנן אין לבת חזקת כשרות, אלא שסובר שהיא נאמנת להכשיר את בתה אף על פי שאין לה חזקה, וכתב בדו"ח לרעק"א (בליקוטים) בדעת הרא"ש והמגיד משנה, שחזקת האם אינה מועילה לבת לדברי הכל. אבל הבית יעקב לעיל (דף ט: ד"ה הרא"ש בישוב קושית מהרי"ט) כתב שאף לדעה זו חזקת האם מועילה לבת, אלא שהבת כשרה אף במקום שאין חזקת האם, וכגון שהיא פסולה מכבר, ולכך הוצרכו לטעם של נאמנות.
ורבי אלעזר אומר: לדברי המכשיר בה (אותה) על פי נאמנותה, פוסל בבתה שאינה נאמנת כלפי בתה שנולדה מבעילת זנות.
אמר רבה: מאי טעמא דרבי אלעזר? משום שסובר שבשלמא איהי כלפי עצמה אית לה חזקה דכשרות, ויש לומר אשה זו בחזקת כשרות עומדת, ומספק אתה בא לפוסלה, לכן אומרים, אל תפסול אותה מספק. מה שאין כן כלפי בתה אינה נאמנת, משום שלית לה חזקה דכשרות  7 . איתיביה רבי אלעזר לרבי יוחנן: שנינו לעיל: במה דברים אמורים שנאמנת האשה, בעדות אשה בגופה, אבל עדות אשה בבתה שנולדה מבעילה זו דברי הכל הולד שתוקי.

 7.  בתוספות הרא"ש לקמן (דף כו: ד"ה אנן) כתב שהטעם משום שחזקת האם אינה מועילה לבת, והסבירו האחרונים (שו"ת נפש חיה, יו"ד סי' ס"ד) שאף על פי שמקוה שנמדד ונמצא חסר, מועילה חזקת שלימות שלו לטובל, הרי זה מפני שספיקו של הטובל אם נטהר מטומאתו אינו בא אלא מספיקו של המקוה, וכיון שהמקוה בחזקת שלימות ממילא נטהר הטובל, אבל כאן אין ספק הבת בא מן האם, אלא שתיהן נפסלות על ידי האב, אם הוא פסול, ולכן אין חזקת האם מועילה לבת. אבל התוספות לקמן (דף כו: ד"ה אנן) כתב שמן הדין אף לרבי אלעזר חזקת האם מועילה לבת, אלא שמעלה עשו חכמים כשנתעברה על ידי זנות שלא תועיל חזקתה לבת להתירה (ועיין פרי חדש יו"ד סי' ק"י כללי ספק ספיקא אות א', שאף לרבי אלעזר להחמיר מועילה חזקת האם לבת). וכתב ההפלאה לקמן (כו: לתוד"ה אנן) שאף לרבי אלעזר שפוסל את בתה, היינו דוקא זו שנולדה מעיבור זה, שפסולה בא מהאב, אם הוא פסול, ולכן אין חזקת האם מועילה לבת, אבל אם הלכה האם ונישאה אחר כך לכשר, הבת כשרה לכהונה, שמאחר שפסול הבת הזאת אינו בא אלא מן האם אם נתחללה, וכיון שהוכשרה על ידי חזקה, ממילא בתה כשרה. וכן כתב הרעק"א בשו"ת (מהדורא תניינא סי' קי"א), ועיין באפיקי ים (חלק א' סי' כ"ז). אבל הפרי חדש (שם) סובר שאם חזקת האם אינה מועילה לבת הרי זה אף כשספיקה של הבת אינו בא אלא מן האם, שכתב שם, שאשת איש שנתגרשה בספק גירושין וילדה מאחר, שאין חזקתה מועילה לבן אלא אם המכשיר בה מכשיר בבתה, ושם ספק הבן אינו בא אלא ממנה וכבר נפסק דינה על ידי חזקת אשת איש.
מאי לאו, הכוונה "שתוקי", ופסול. אם כן רואים שלדברי המכשיר אותה פוסל בבתה.
ומתרץ רבי יוחנן: לא, הכוונה שתוקי וכשר. כלומר, שתוקי הוא במקצת, שאם היה הבועל כהן, והעובר זכר, "משתקין" את העובר מדין כהונה כמו שיבואר לקמן. אבל כשר הוא ליוחסין. שאם נקבה היא, תנשא לכהונה. ואם זכר הוא, בתו ואלמנתו כשרות לכהונה.
והוינן בה: ומי איכא שתוקי כשר.
ומתרצינן: אין (כן), כדשמואל.
דאמר שמואל: עשרה כהנים עומדים, ופירש אחד מהם ובעל את הפנויה, ולא ידוע מי הוא שבעל, הדין שהולד שתוקי. ואף על פי שברור לנו שמכהן כשר בא.
ושתוקי זה על כרחך כשר ליוחסין הוא, ואם נקבה היא ראויה לכהן. ואלא מאי, לענין מה נחשב לשתוקי?
אילימא לענין שמשתיקין אותו מנכסי אביו, שאינו מקבל מירושת אביו, פשיטא! ומי ידעינן אבוה מנו? וכי יודעים מי הוא אביו עד שצריך לומר שאינו יורש!? אלא הוא שתוקי לענין שמשתיקין אותו מדין כהונה שלא יעבוד עבודה במקדש, ולא יאכל בתרומה, משום דכתיב (במדבר כה) "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם".
ויש לנו לדייק מלשון הפסוק כי רק מי שזרעו מיוחס אחריו ראוי הוא לעבוד ולאכול בתרומה.
יצא זה, שאין זרעו מיוחס אחריו, שהרי אין אין אנו יודעים מי אביו.
ה"מאורסת"  1  - היא אשה שנתקדשה בקידושין, ועדיין לא נכנסה לחופה, שאין לה עדיין כתובה, אבל היא כבר אשת איש, ואם זינתה עם אחר אפילו באונס ונתעברה, הולד ממזר.

 1.  בזמנינו אין עושים אירוסין עד סמוך לחופה ממש, ומה שקודם לכן מסכימים ביניהם השנים להתחתן, זה נקרא שידוכין, והעולם טועה לקרוא לשידוכין אירוסין.
מעשה בההוא ארוס וארוסתו, דאתו לקמיה דרב יוסף, היא אמרה מיניה מהארוס נתעברתי.

דרשני המקוצר