פרשני:בבלי:בבא בתרא קטז ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קטז ב

חברותא

ומתרצת הגמרא: רמי בר חמא  אגב חורפיה (מחמת חריפותו, שהיה טרוד בשאלה אחרת, כדלקמן) לא עיין בה.
עוד בעי רמי בר חמא: אבי האב, ואחיו, כגון אברהם ויעקב הבאים לירש בנכסי עשו, איזה מהן קודם?
אמר רבא: תא שמע, "האב קודם לכל יוצאי יריכו", ואם כן אברהם קודם ליעקב  138 .

 138.  ולכאורה לפי דברי רבא, לעולם אין הבן יורש את אביו, אלא סבו קודם. ואם כן בטלה תורת מישמוש נחלה. ועיין בתוספות, שחזר בו רבא מטעותו זו. אמנם הרש"ש תירץ, דאף לדעת רבא בן המת עצמו קודם לאב. אלא שהאב קודם לכל יוצאי יריכו, כגון לאחי המת. ודוק.
ורמי בר חמא, שהסתפק בדבר, סבר, שמא קודם רק ליוצאי יריכו שלו, ולא יוצאי יריכו של בנו.
והכא נמי מסתברא, שיעקב קודם לאברהם בנכסי עשיו. דקתני, "זה הכלל, כל הקודם בנחלה, ואיננו, כגון יצחק, שקודם לאברהם אילו היה קיים, יוצאי יריכו קודמין",
וכיון דאילו איתיה ליצחק, יצחק קודם, השתא נמי דליתיה יצחק, יעקב קודם.
ומסקנת הגמרא: אכן, שמע מינה.
מתניתין:
כיון ששנינו במשנה הקודמת ש"כל הקודם בנחלה יוצאי יריכו קודמין", ונמצאת בת הבן יורשת במקום שיש בנים, שנינו משנה זו, שהרי בנות צלפחד ירשו חלק אביהן בנכסי חפר אביו, במקום צלפחד אביהן.
בנות צלפחד נטלו ג'  139  חלקים בנחלה, בארץ ישראל: חלק אביהן שהיה עם יוצאי מצרים, וסבר האי תנא, "ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ"  140 , ואף על פי שמתו כולם במדבר, מכל מקום, כשהתחלקה הארץ נחלקה לפי שמות יוצאי מצרים, ואילו היה לאחד מהם בן אחד, ולחברו עשרה בנים, יטול האחד כנגד עשרת בני חברו. ובגמרא יבואר יותר.

 139.  אמנם לפי האמת, נטלו ארבעה חלקים, כמבואר בגמרא לקמן (קיח-ב) שהיה להם אחי אב שמת, ונטלו גם את חלקו. אלא שמשנתינו באה להשמיע את החלקים שיש בהם חידוש. דמה שנטלו חלק אחי אביהן אינו חידוש, דכבר אשמועינן שבת הבן הרי היא במקום הבן לרשת את אחיו. והכא אשמעינן ג' דינים, א. בת הבן יורשת עם האחים. ב. ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ. ג. ארץ ישראל מוחזקת היא ליוצאי מצרים ונטל בה בכור פי שנים. רשב"ם.   140.  עיין ברשב"ם לקמן (קיז-ב, ד"ה לאלו ולאלו) ומבואר בדבריו דתנא דמתניתין יכול לסבור נמי כמאן דאמר "לאלו ולאלו נחלקה הארץ", דאף לשיטתו נטלו ג' חלקים, דהא אית ליה נמי "ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ". עיין שם.
וכמו כן חלקו עם אחיו  141  של צלפחד בנכסי חפר, שאף הוא יצא ממצרים, והיה לו חלק בארץ. ובנות צלפחד נטלו חלק אביהן שהיה לו בנכסי אביו. כמו שאמרנו לעיל, "כל הקודם בנחלה יוצאי יריכו קודמין".

 141.  רשב"ם כתב, "דנטלו בניו חלק אביהן שהיה מיוצאי מצרים, לבד חלק עצמן, שגם הם יצאו ממצרים". והקשה הרש"ש, מניין לרשב"ם שבני חפר (לבד מצלפחד עצמו) יצאו ממצרים? ולכן תיקן את הגירסא, "אם גם הם יצאו ממצרים". וכן מוכח כדבריו, דהא לקמן (קיח-ב, ד"ה ותרי) כתב הרשב"ם שבני חפר נכנסו לארץ ישראל. ואם כן ודאי שהיו פחות מבני עשרים ביציאתם ממצרים. ולא נטלו חלק מיוצאי מצרים. ודוק.
וכן, כיון שהיה צלפחד בכור  142 , ואילו היה חי, היה נוטל שני חלקים בנכסי חפר, בנותיו ירשו את זכותו לרשת חלקים אלו  143 .

 142.  והא דכתיב בדברי הימים (א, פרק ז, טו) "ומכיר לקח אשה לחפים ולשפים ושם אחתו מעכה ושם השני צלפחד ותהינה לצלפחד בנות", לאו שני לאחים קאמר, דהא לא איירי לעיל באחים כלל, ואיכא למימר, דאגילעד קאי, ומאי שני? שני לגלעד, כלומר בן בנו. רשב"ם.   143.  לכאורה קשה, דהא אין בכור נוטל בראוי כבמוחזק (כמו שיבואר להלן קכג ב ושם), והרי, צלפחד עדיין לא ירש את נכסי אביו בשעת מותו, והוה ליה ראוי, והיאך בנותיו נטלו פי שנים? ומבאר הרשב"ם, דין ראוי אינו אלא בנכסים שהמוריש לא זכה בהן בשעת מיתה, כגון, אילו חפר לא זכה בנכסי אביו בשעת מותו רק לאחר מכן, בנכסים אלו אין צלפחד בנו נוטל פי שנים. אך בנכסים שהיו בשעת מות חפר, נוטל צלפחד פי שנים אף אם מת קודם לכן. ובנותיו יורשות זכות זו. ובירושלמי מייתי לה מקרא, נאמר "משפט" לענין כפילה (דהיינו חלק הבכור שנוטל פי שנים), ונאמר "משפט" לענין חלק הפשוט, מה לענין פשיטה אתה רואה את הבן כאילו קיים ליטול פשיטות אביו, אף לענין כפילה אתה רואה את הבן כאילו קיים ליטול כפילת אביו.

דרשני המקוצר