פרשני:בבלי:מנחות עד ב: הבדלים בין גרסאות בדף

==חברותא==

<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172);  color:white; font-size:10px; font-family:arial;'>&nbsp;17.&nbsp;</b> כן פירש <b>רש</b>"<b>י; והתוספות</b> הקשו על זה, שהרי פסוק זה עוסק בתרומה, כמו שהוכיחו (וכן פירש רש"י בחומש) <b>;</b> ומה שיישבו יתבאר בהערה בעמוד ב. <b>והתוספות</b> פירשו, שהכוונה היא ללאו האמור בשמות כט לג גבי מלואים: "ואכל אהרן ובניו את בשר האיל ואת הלחם אשר בסל פתח אהל מועד. ואכלו אותם אשר כופר בהם למלא את ידם לקדש אותם, וזר לא יאכל כי קודש הם", שהיא אזהרה לזר האוכל קדשי קדשים.&nbsp;  <b style='background-color:RGB(15,74,172);  color:white; font-size:10px; font-family:arial;'>&nbsp;1.&nbsp;</b> איתא <b>במכות יח א</b>: אמר רבא, זר שאכל מן העולה לפני זריקה חוץ לחומה, לרבי שמעון לוקה חמש (ראה שם) <b>;</b> ומקשה הגמרא: ולילקי נמי משום "וזר לא יאכל כי קודש הם", הני מילי היכא דלכהנים חזי (ומשום שנאמר באותו פסוק "ואכלו אותם אשר כופר בהם", רש"י), הכא, לכהנים נמי לא חזי - <b>ועוד שם בעמוד ב</b>: זר שאכל מחטאת ואשם לפני זריקה, פטור, מאי טעמא, דאמר קרא "ואכלו אותם אשר כופר בהם:. וזר לא יאכל כי קודש הם", כל היכא דקרינן ביה "ואכלו אותם אשר כופר בהם" (לאחר זריקה), קרינן ביה "וזר לא יאכל כי קדש הם", וכל היכא דלא קרינן ביה "ואכלו אותם אשר כופר בהם" (לפני זריקה) לא קרינן ביה "וזר לא יאכל". <b>ולפי זה הקשו התוספות</b>: למה עובר כהן שאכל את האימורין משום לאו זה - וכמו שפירשו התוספות, כמובא בהערה בעמוד א - והרי אף אימורים אינם ראויים לכהנים, ולא קרינן ביה "ואכלו אותם אשר כופר בהם"! ? <b>וכתבו</b>, שמטעם זה לא פירש רש"י כאן שהלאו הוא מפסוק זה, אלא הביא את הפסוק האמור גבי תרומה (כמובא בהערה בעמוד א), ואף שפסוק זה עוסק בתרומה, מכל מקום ילפינן מפסוק זה אזהרה למעילה בגזירה שוה "חטא חטא" מתרומה, כמבואר בסנהדרין פד א<b>;</b> "והא דנקט הכא לאו דזרות, ולא קאמר לאו דמעילה, לישנא דקרא נקט"<b>;</b> (ומיהו ראה ברבינו גרשום שהביא אף הוא את הפסוק שהביא רש"י וכתב "לא מיבעיא לי, דכהן גבי אימורין כזר דמי", משמע שמשום זרות דוקא נקט, וכן תיקשי לפי זה למה נקטה הגמרא "כהן", כי לענין מעילה מה לי כהן מה לי זר, ראה בהערה בעמוד א בשם ה"חזון איש"). ואכן ברש"י שבועות כד ב סוף ד"ה דזדונו לאו (בסוף העמוד), מבואר ד"וזר לא יאכל כי קודש הם" בקדשים הנאכלים לכהנים, כתיב. <b>והתוספות בשבועות כד ב</b> כתבו, דאף על גב דחלב לא חזי לכהנים, מכל מקום קרינן ביה בהאי קרבן "ואכלו אותם אשר כופר בהם" דהיינו בשר, ולא אתא למעוטי אלא כשאוכל בשר חטאת ואשם לפני זריקת דמים דלא קרינן ביה "ואכלו", וכן הוסיף ב"שיטה מקובצת" כאן בדברי התוספות<b>; וראה ביאור במחלוקתם</b> - ולשיטתם ביבמות לג א על פי ביאור הגרי"ז - ב"שלמי יוסף" סימן קיב אות ב. <b>וב</b>"<b>אור שמח</b>" (מעשה הקרבנות שם) <b>כתב</b> <b>ליישב באופן אחר</b>: משום שזר מיקרי להענין המדובר, וכמו שבעבודת הלויים כתיב "וזר לא יקרב אליכם" והוי בכלל זה משורר ששיער, כיון שהוא זר לאותה עבודה<b>;</b> ובאימורים הוי זר כל שאינו למזבח ואף כהן בכלל זר, וזר שאכל מחטאת ואשם לפני זריקה פטור, משום שהכהן שלו עומד הבשר לא מצי לאכול הבשר לפני זריקה, וכן האוכל מן העולה לפני זריקה אינו לוקה משום זרות דלא חזי לפני זריקה למזבח<b>;</b> אבל כשאוכל את האימורין לאחר זריקה כשהם ראויים למזבח, הרי שכל מי שאינו מזבח הוא בכלל זר, וראה עוד שם על לשון הגמרא במכות, ועוד. <b>ובשיטת הרמב</b>"<b>ם</b> שלא הזכיר גבי אוכל מן האימורין שהוא לוקה משום זרות, <b>כתב</b> <b>ב</b>"<b>ליקוטי הלכות</b>" שהוא מפרש: "לאו דזרות לא קמיבעיא לי" שאין בזה משום שאינו ראוי לכהנים.</span> </span>