רבי חיים בן עטר (אור החיים): הבדלים בין גרסאות בדף

רבי חיים בן עטר היה תלמיד חכם, מקובל וראש ישיבה במרוקו, באיטליה ובירושלים. נודע בזכות ספרו אור החיים על התורה.

תולדות חייו

נולד בשנת תנ"ו בסאלי או במוגדור^[1] שבמרוקו לאביו הדרשן רבי משה בן עטר, בנו של רבי חיים בן עטר הזקן. למד תורה מפי סביו, וגילה כשרונות מיוחדים. כמו כן, השתלפ בתורת הקבלה. בצעירותו נדד עם משפחתו לעיר מקנס, ועם שובו לסאלי נשא את קרובתו פצוניה בן עטר. הוא החל ללמד תלמידים בישיבה בסאלי ולשמש כדרשן וכגבאי צדקה. בהמשך נדד בערי מרוקו. יש המסבירים כי גזר על צמו גלות בעקבות מקרה שבו מת אדם עשיר בעקבות הקפדה שרבי חיים הקפיד עליו על כי רצה לקנות מהבשר המיועד לצדקה^[2]. משלא נולדו לו ילדים נשא אשה נוספת, אסתר, ושתי נשותיו חיו עמו עד יום מותו. לאחר פטירת חמיו, נקלע לסכסוכים משפטיים קשים עם מוסלמים ויהודים שעמדו בקשרי מסחר עם חמיו, ובגין אחד מהם אף ישב לתקופת מה בכלא. כמו כן, משפחתו נקלעה לסכסוך כספי חמור עם משפחת ביבאס^[3], וכן המצב הכלכלי והבטחוני במרוקו החל להתערער (הוא מעיד כי את ספרו "חפץ ה'" כתב בתקופה רווית פרעות, ועל כן לא תמיד יכול היה להתרכז בכתיבה כיאות). בשנת תצ"א, בהיותו בן 35, נסע לאמסטרדם שבהולנד על מנת להדפיס את ספרו "חפץ ה'". עם חזרתו גילה כי יריביו במרוקו נישלו אותו מבית מדרשו, אז גמלה בלבו ההחלטה הסופית לעלות לארץ ישראל. בדרכו עבר לפס, שם לימד בישיבתו של רבי שמואל אבן אלבז. בשנת תצ"ט עבר לטיטואן, משם נסע לאלג'יר וממנה הפליג לליוורנו שבאיטליה. בליוורנו המשיך ללמד תורה לבני הקהילה, ואף לנשות הקהילה, וכן ללמד מספר תלמידים שבאו עמו ממרוקו. בליוורנו הדפיס את ספריו "אור החיים" ו"פרי תואר". כמו כן, החל לארגן את התשתית לעלייתו לא"י, שבה תכנן לייסד ישיבה גדולה. הוא פנה לעשירי ליוורנו על מנת שירימו את תרומתם, וייסד "ועד נאמנים" מעשירי ליוורנו שדאג לממן את פעילות ישיבתו. הוא גייס תלמידים ממרוקו, ולאחר מכן יצא במסע גיוס כספים ברחבי איטליה. בסוף שנת תק"א החל במסע עם תלמידיו מאיטליה לכיוון אלכסנדריה שבמצרים, שם שהו מפני מגפה שפרצה בירושלים, ויצאו בהפלגה לעכו^[4]. בשל המגפה בירושלים נשארו תקופה מסוימת בעכו, והסתובבו בערי הגליל. הם ערכו מסע בקברי הצדיקים בגליל, והגיעו עד טבריה. בחודש חשוון תק"ב ייסד את ישיבתו בעכו, שכללה את תלמידיו שעלו עמו מאיטליה ומרוקו לצד תלמידים מצפת שנלוו אליהם. הוצא לו על ידי רבה של טבריה, רבי חיים אבולעפיה לייסד את ישיבתו בעיר ואף לרשת את מקומו הרב אבולעפיה לאחר פטירתו. הרב אבולעפיה ניסה לשכנעו כי מצב החיים בירושלים קשה ביותר, ועדיף לחיות בטבריה. לבסוף החליט שלא להיענות להצעתו, ולעלות ירושלימה. תקפה קצרה התגורר בפקיעין. באלול תק"ב עלתה החבורה לירושלים, שם הקים ישיבה בחצרו של רבי עמנואל חי ריקי. בישיבתו למדו נגלה ונסתר, והחלה להיווצר סביבו קהילה גדולה מבני ירושלים, שכללה גם תלמידי חכמים. בין הבולטים שבתלמידיו באותה תקופה נמנה רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א), ולפי מקורות מסוימים גם רבי אברהם גרשון מקיטוב (גיסו של הבעל שם טוב)^[5]. לצד פעילותו התורנית המרכזית בירושלים, עסק גם בצרכי ציבור, ופעל למען הקהילה אל מול המושל העות'מאני של העיר. בירושלים שהה פחות משנה. בקיץ תק"ג החל לדבר עם תלמידיו על הגאולה הקרבה, והורה להם להכין את עצמם, אולם לאחר תקופה אמר כי הוחמצה השעה. מיד לאחר מכן חלה, וממחלתו נפטר בט"ו בצמוז תק"ג (1743), בגיל 47. הוא נקבר בחלקת הספרדים במורדות הר הזיתים, סמוך לקבר רבי חזקיה די סילוה (בעל "פרי חדש").

ספריו

• אור החיים- ספרו על התורה. פירוש יסודי ובסיסי, המשלב פשט עם דברי חז"ל וקבלה.
• חפץ ה' - על התלמוד.
• פרי תואר על השולחן ערוך.
• ראשון לציון- על הנ"ך.
• ראשון לציון- על כמה ממסכתות הש"ס, רמב"ם ושולחן ערוך.
• אגרות ותשובות רבנו חיים בן עטר- כולל חמישה חלקים: "לקוטי שמועות"- דברי תורה שנרשמו ע"י תלמידיו, "תשובת ופסקים"- פסקי דין שכתב, "מכתבים ואגרות", "קינות" על פטירתו ו"הספדים" שנישאו עליו.

לקריאה נוספת

• הרב ראובן מרגליות, תולדות אור החיים, בהוצאת "בית מוריה", באר שבע.
• שמואל צדיק, שבח צדיק באר שבע תשס"ח.
• הרב יוסף חיים אוהב ציון, ירחון תרוני "יתד המאיר" גליון 137 תמוז תשע"ג, סימן תרנח.
• אלעזר טויטו, רבי חיים בן עטר ופירושו אור החיים על התורה, הוצאת מכללת אורות ישראל, אלקנה- רחובות, תשמ"ב

קישורים חיצוניים

• תולדות ומעשיות מרבי חיים בן עטר
• הרב בן ציון מוצפי, "אור החיים הקדוש", אתר ישיבה
• עודד מזרחי, 'אותיות פורחות באויר', אתר ישיבה

הערות שוליים