דמי שביעית: הבדלים בין גרסאות בדף
(יצירת ערך מהספר האנציקלופדיה התורנית המרוכזת) |
מ (שינוי שם הקטגוריה מ:"תורנית מרוכזת" ל"אנציקלופדיה תורנית מרוכזת") |
||
שורה 13: | שורה 13: | ||
[[קטגוריה:תורנית מרוכזת]] | [[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] |
גרסה אחרונה מ־15:27, 11 בדצמבר 2008
|
התמורה האחרונה שנתקבלה עבור פירות שביעית. המוכר פירות שביעית או מחליפם במאכלים אחרים, בין בדרך המותרת בין בדרך האסורה, תמורתם נתפסת בקדושת שביעית, וכל הדינים החלים על פירות שביעית חלים עליהם.
אולם, קיים הבדל עקרוני בין קדושת "פירות שביעית" לקדושת "דמי שביעית": פירות שביעית, לא תיפקע מהם קדושת שביעית לעולם, בשום דרך שהיא; ואילו דמי שביעית, כאשר אדם קונה בהם מצרכי מזון כל שהם, הרי שהקדושה עוברת מהם אל המצרכים שנקנו, ומעתה יש על המצרכים קדושת שביעית, והדמים עצמם יוצאים לחולין.
לדוגמא: המוכר פירות שביעית - הכסף נתפס בקדושת שביעית, וגם הפירות נשארו בקדושתם. קנה בכסף דגים - הכסף יצא לחולין, והדגים נכנסו תחתיהם. החליף את הדגים בבשר - הדגים יצאו לחולין, והבשר נתפס במקומם בקדושת שביעית. כלל זה קרוי בלשון המשנה: "אחרון אחרון נתפס בשביעית, והפרי עצמו אסור".