המקדש אדעתא דרבנן מקדש: הבדלים בין גרסאות בדף

אדם שמקדש אשה, על דעת שהנהיגו חכמי ישראל הוא מקדשה, שיהיו הקידושין קיימים לפי דברי חכמים ושיהיו בטלים לפי דברי חכמים (על ידי גיטין שהכשירו חכמים), וכאילו התנה במפורש, שיהיו קידושיו קידושין על מנת שירצו חכמי ישראל בקידושיו, שכן בשעת הקידושין אומר המקדש: "הרי את מקודשת לי... כדת משה וישראל".

כתוצאה מכך, יכולים חכמים, במקרים מסויימים, להפקיע את חלות קידושיו של הבעל ולעשות את האשה לפנויה.

לדוגמא: שכיב מרע שגירש את אשתו ואחר כך נתרפא. מדין תורה, יכול הוא לחזור בו מהגט, לפי שלא גירשה אלא במקרה שימות, אך חכמים תיקנו שלא יוכל לחזור בו מהגט, והפקיעו את קידושיו על ידי גט זה.

דוגמא נוספת: מי שקידש אשה בעל כרחה. מן התורה קידושיו קידושין, לפי שעל ידי האונס גמרה בלבה להתקדש לו. אבל חכמים הפקיעו את הקידושין, לפי שעשה שלא כהוגן.

דוגמא נוספת: מי ששלח גט לאשתו על ידי שליח. מדין תורה, כל זמן שלא הגיע הגט לידה, יכול הבעל לבטלו אפילו שלא בפני האשה או השליח, וחכמים תיקנו שלא יבטל שלא בפני האשה או השליח, ואפילו בדיעבד אם ביטלו, ישנן דעות, שאינו מבוטל, מפני שחכמים הפקיעו את הקידושין על ידי שהכשירו גט זה.

דוגמא נוספת: המקדש אשה בחמץ שאיסורו בהנאה הוא מדברי סופרים - אין חוששין לקידושיו, ואף על פי שמן התורה היא מקודשת, מכל מקום חכמים הפקיעו את קידושיו.