"חינוכנו לקיצוניות" - אגרת החזון איש: הבדלים בין גרסאות בדף
תורת ארץ ישראל (שיחה | תרומות) (החלפת הדף בתוכן ".") תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
(מישהו השחית את הערך.) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
. | '''"חינוכנו לקיצוניות"''' הוא ביטוי מפורסם, שמקורו באגרת החזון איש, המובאת באגרות חזון איש, ח"ג איגרת סא. אגרת זו עוסקת בהגדרת החינוך הנכון לתורה, כחינוך לשימת יסודות האמונה, התורה, והמצוות, במרכז החיים של כל יהודי, והשתתה של החיים על שאיפה לקצה העליון האפשרי לכל אדם, באמונה, בתורה ובמצוות. חינוכינו לקיצוניות, משמעותו חינוכינו לטוטליות. מעבר לדרישה חינוך למצוינות, ישנה באיגרת דרישה לחינוך לטוטליות בנושא יסודות האמונה, התורה, והמצוות. האיגרת מבטאת ביקורת כלפי חינוך ששולל עיקרון זה ומחנך לשאיפה לממוצע בנושאים אלה. | ||
הדרישה החינוכית שהאגרת מבטאת, היא לעודד חניכים להגיע לקצה העליון האפשרי, באמונה, בתורה, בשמירת המצוות, ולתפיסת הקיצוניות '''בנושאים אלה''', כאידיאל. | |||
איגרת זו מתארת עיקרון שהחזון איש מנחה אליו. על פי האיגרת, עיקרון זה הוא ממגדירי האידאל החינוכי של החברה החרדית. | |||
האיגרת נכתבה אל מנהל ישיבת "תפארת ציון" הרב יעקב שניידמן<ref>מובא בספרו של ד"ר בראון על החזון איש, עמוד 277</ref>. | |||
==גוף האיגרת== | |||
'''פתיחת האגרת:''' | |||
"כשם שהפשטות והאמת הם שמות נרדפות, כן הקיצוניות והגדלות שמות נרדפות. | |||
'''החזו"א מגדיר את המושג "קיצוניות" בהקשר שעליו הוא מדבר:''' | |||
מכונן הקיצוניות היא ההשתלמות של הנושא. הדוגל בהבינוניות, ומואס בקיצוניות, חלקו עם הזיפנים<ref>'''חלקו עם הזיפנים -''' זייפנות - הצהרה על אהבת והערכת נושא מרכזי בחייו, כאשר בעצם נראה שאין הוא מעריך את הנושא, שאילו היה מעריך ואוהב היה שואף לשלימות בו. </ref> או עם חדלי תבונה<ref>'''חדלי תבונה -''' הצהרה על אהבת והערכת נושא מרכזי בחייו, כאשר אין הוא מחפש שלימות בו, היא הטעייה עצמית, וחוסר בהבנת הדברים, שהרי ראיית נושא כמרכזי ואהוב, מחייבת שאיפה להשתלמות בו.</ref>. | |||
'''החזו"א טוען כנגד המבקשים לחיות חיים דתיים פשטניים:''' | |||
אם אין קיצוניות - אין שלמות<ref>'''אם אין קיצוניות - אין שלמות -'''כמו שהגדיר לפני כן - "הקיצוניות היא ההשתלמות של הנושא"</ref>, ואם אין שלמות - אין התחלה<ref>'''ואם אין שלמות - אין התחלה - '''כשאין שלימות משמעות הדבר שאין גם התחלה. אדם שאינו חותר לשלימות קיצונית, וחי עם הדברים כפשטם בלי לדקדק בהם עד קצה גבול יכלתו, מציאותו היא שהוא חי בהכחשה והדחקה של השאלות והפירכות שבאופן מוכרח צריכות להיות - כמו שיוסבר במשפט הבא.</ref>. ההתחלה היא בקושיות ופרכות מתמידות<ref>'''ההתחלה היא בקושיות ופרכות מתמידות - '''הטוענים נגד הקיצוניות מציגים עצמם כהולכים בתמימות בתורה, בנועם ובקלות ואינם מחפשים פלפול והתחכמות בדברים. אך זו אשליה: בתחילה יש קושיות ופירכות, ועל כן ההתעלמות מהם אינה תמימות אלא הדחקה, הכחשה והתעלמות. התמימות היא התירוץ החריף המעמיד כל דבר במקומו ויוצר שלימות קוהרנטית של הפרטים כולם יחד. על כן, אם אין שלימות - אין התחלה. </ref>, והתמימות היא התרצן החריף המכונן דבר דבור על אפנו ועל אמתתו<ref>'''והתמימות היא התרצן החריף המכונן דבר דבור על אפנו ועל אמתתו''' - בניגוד לתפיסה לפיה תמימות היא התפיסה הפשטנית הראשונית, החזו"א מחדש שתמימות יכולה להגיע רק אחרי הקושייה, והתירוץ המעמיד כל דבר במקומו. דווקא התרצן החריף - הוא ההולך בתמימות. תפיסה פשטנית של התורה והמצוות, באמירה שההבנה הפשטנית היא המצב הרצוי, על פי החזון איש אינה תמימות אלא דווקא להיפך - כמו שהסביר לפני כן. הדברים מתייחסים כפי הנראה הן לתחום הדקדוק במצוות - השאיפה להבין את פרטי הדין על פי הגמרא והפוסקים ולקיים את המצווה בפירוט הרב ביותר, בשלימות האפשרית מבחינת דקדוק פרטי הדינים. כמו כן הדברים מתייחסים לדרך החיים - השאיפה להעמיד במרכז החיים את קיום התורה והמצוות ולימוד התורה.</ref>. | |||
'''החזו"א מציג ביקורת "מנקודת משפט" כנגד חוגים שדוגלים בבינוניות ובפשטנות יתר בנושא היהדות:''' | |||
רגילים אנחנו לשמוע בחוגים ידועים, כמכריזים על עצמם שאין חלקם בין הקיצונים, ומשאירים בכל זה לעצמם זכות ישראלי נאמן באמונה מספקת לתורה וד"ת<ref>'''כמכריזים על עצמם שאין חלקם בין הקיצונים, ומשאירים בכל זה לעצמם זכות ישראלי נאמן באמונה מספקת לתורה וד"ת - ''' באמירתם המתפארת בכך שאין חלקם עם הקיצונים, הם מקדשים את הבינוניות בתחום קיום המצוות, ורואים בהקפדה על דקדוקי הדינים, ובמאמץ להגיע לחקר הדינים, הגזמה שאינה ראוייה ואינה אהובה.</ref>. ומרשים אנחנו לעצמנו להגיד מנקודת משפט: כמו שאין באוהבי חכמה אהבה למיעוטה ושנאה לרב חכמתה<ref>'''אין באוהבי חכמה אהבה למיעוטה ושנאה לרב חכמתה -''' כשם שאדם המעריך ואוהב חכמה, משתדל להגיע עד תכליתה, ואינו רואה בבינוניות בידיעת חכמה זו מעלה, כי אם חיסרון, וכשם שהוא שואף להתמקצעות בחכמה שהוא אוהב, ואם אינו יכול להתמקצע בה אינו מתפאר בהיותו בינוני בהשגת החכמה, כך אהבת תורה ומצוות תבוא בהכרח לידי ביטוי בשאיפה לקיים את הדברים בשלימותם, בפרטי הדינים, בידיעה שלימה, ברצון מלא. </ref>, כן אין באוהבי תורה ומצוה, אהבה לאמצעיות ושנאה לקיצוניות. | |||
'''החזו"א קובע שדברים אלה שייכים גם לגבי י"ג עיקרי האמונה היהודית:''' | |||
כל יסודי האמונה, י"ג העיקרים, והמסתעפים, המה תמיד בסתירה נמרצה עם המושכלות הקלות ושטף החיים המפותחות תחת השמש<ref>'''כל יסודי האמונה, י"ג העיקרים, והמסתעפים, המה תמיד בסתירה נמרצה עם המושכלות הקלות ושטף החיים המפותחות תחת השמש - ''' קייימת אצל המתפארים בכך שאין חלקם בין הקיצונים, הנחת יסוד שהתורה והמצוות, והאמונה היהודית, אמורים להיות קלים, אינטואטביים וזורמים עם החיים. בחינה של יסודי אמונת היהדות מראה שיש בה פירוט, דווקנות, ירידה לפרטים, וכדי להגיע לתכליתה מתחייבת הסתכלות והעמקה בפרטים.</ref>, והכרתם הבהירה, והמתורצת<ref>'''והכרתם הבהירה, והמתורצת -'''הכרה שעברה תהליך של קושייה, פירכות, ותירוץ, כמו שכתב לפני כן: "ההתחלה היא בקושיות ופרכות מתמידות, והתמימות היא התרצן החריף המכונן דבר דבור על אפנו ועל אמתתו".</ref>, והמושיטה דוקנות יתירה<ref>'''והמושיטה דוקנות יתירה - ''' דקדוק בפרטים, עמידה על דקדוק ההלכה, הדין, והאמונה.</ref> באמנותם<ref>'''באמונתם -''' דקדוק הפרטים מתייחס לאמונה היהודית.</ref>, היא נועם<ref>'''היא נועם -''' האכפתיות על הפרטים, הדרישה לשלימות, והדרישה להבנה מקיפה מדוקדקת ומעמיקה של התורה ושל עיקרי האמונה, מביאה לידי ביטוי תחושת הנועם האינטלקטואלי והרגשי הממוזגים יחד. סיפוק מההבנה המקיפה ומהירידה לפרטים.</ref> הקיצוניות. | |||
'''החזו"א מתייחס לקרע חברתי שדבר זה יוצר:''' | |||
ואלה שמעידים על עצמם שלא טעמו מתק קיצוניות, מעידים יחד עם זה שהם חדלי אמונה בעיקרי הדת לפי כח עיוני ורגש נפשי, רק בחבלי יחוס-מה הם מתיחסים אליה<ref>'''בחבלי ייחוס מה הם מתייחסים אליה -''' מי שמעמיד את יחסו ליהדות על עיקרי האמונה בלי לברר את מלוא היקפם ואת מלוא המשמעויות שלהם, שאינו מדקדק בפרטיהם, ואינו מביא אותם כפי כוחו בביטוי בחייו, אדם שחי באופן שטחי ורדוד את עיקרי האמונה היהודית.</ref>, והקיצונים, לעמק נפשם, בכל רצון היותר כביר לחמלה על חדלי הקצה, לא ירחשו כבוד ויקר לאלה מתנגדיהם, והתהום המפסיק ביניהם, כאשר נפגש במעשים ממשיים המחוללות בהכרח טבען מריבות וקטטות, יוסיף את הקרע לאין מרפא<ref>'''והקיצונים, לעמק נפשם, בכל רצון היותר כביר לחמלה על חדלי הקצה, לא ירחשו כבוד ויקר לאלה מתנגדיהם, והתהום המפסיק ביניהם, כאשר נפגש במעשים ממשיים המחוללות בהכרח טבען מריבות וקטטות, יוסיף את הקרע לאין מרפא - ''' קיים קונפליקט בין אנשים הרואים את החיים על פי התורה באופן רדוד ושטחי, לבין השואפים לשלימות, לחידוד, לפרטים הקטנים ולדינים, ולמשמעות המדוקדקת של יסודי האמונה. הקונפליקט הזה בא לידי מתיחות מעשית, כאשר הבדלי התפיסה האלה מתממשים במעשים במציאות החיים.</ref>. | |||
'''החזו"א עוסק בבינוניות שיש לה זכות, וזו שאין לה זכות קיום:''' | |||
הבינוניות שיש לה זכות הקיום, היא מדת הבינונים האוהבים את הקיצונות ושואפים אליה בכל משאת נפשם, ומחנכים את צאצאיהם לפסגת הקיצונות, אבל מה עלובה הבינונית הסואנת בוז לקיצונות. | |||
'''החזו"א מדבר על החינוך והחשיבות המיוחדת בהכרה זו ביחס לבני נוער:''' | |||
חובת חינוכנו לקיצונות! הזיון<ref>'''הזיון-''' 'כלי הנשק'</ref> של החינוך הוא, לטעת בוז וגיעול נפש להמתעוללים<ref>'''להמתעוללים - ''' למזלזלים</ref> בקיצונות. | |||
אמנם, לרוח הרותח בלב הנוער<ref>'''אמנם, לרוח הרותח בלב הנוער - ''' נוער הוא אידאליסטי, ומשום כך אצל נוער החינוך לקיצוניות המתואר כאן, והבוז לבינוניות, בא לידי ביטוי בכעס ובוז כלפי אנשים ממשיים מתוך החברה הדוגלת בבינוניות כערך, וסולדת מהשאיפה לקצוניות בפרטי הדינים ויסודי האמונה. מצב זה הוא תופעת לואי שלילית של החינוך לקיצוניות. </ref>, לא יבצר להוציא משפט מרותח על האישים הפרטיים של המתעוללים, ובמדת ההפרזה, <ref>'''ובמדת ההפרזה -''' למרות תופעת הלוואי השלילית הזו, עדיין אין לתת מעצור על רוח הנוער.</ref> אך התפתחות הנוער לאהבת תורה באמת, הדרושה להתפעלות נפשי ונעימות שמימי, לא יתן לתת מעצורים על דרך החיים המוליכים ליושבים בעטרות ונהנים מזיו. | |||
'''החזו"א מסביר על פי דבריו הכתובים לפני כן, מדוע בתי ספר שאינם מכוונים לקיצוניות, אינם יכולים להצליח בהעמדת בוגרים בעלי רצון עצמי להשתלם בתורה, בדיניה, ובקיומה המלא:''' | |||
אלה המכוננים בתי חינוך ממוצעים<ref>'''בתי חינוך ממוצעים -'''שמראש מייעדים את החניך לבינוניות ביסודי האמונה, ובקיום המצוות בדקדוק הדין.</ref>, לא הצליחו, בשביל הזיוף שיש באמצעיות<ref>'''לא הצליחו, בשביל הזיוף שיש באמצעיות - ''' הבינוניות היא זיוף. כמו שכתב לעיל בתחילת האיגרת.</ref>, ולב משכיל הולך ומזניח את הזיוף, החינוך שלהם, נותן את הצדק להחניך לפנות עורף להחוקים המושלכים עליו שלא לרצונו, ולהאמונות המעיקות לבו, נגד זרם החיים, ואת סוד הקיצונות גזלו ממנו, בהתעולל בה<ref>'''בהתעולל -''' בכך שמזלזלים בה...</ref> גם הוריו ומוריו". | |||
==השוואה למקומות אחרים בדברי חזון איש== | |||
==הערות שוליים== | |||
גרסה אחרונה מ־09:18, 12 באפריל 2018
|
|
"חינוכנו לקיצוניות" הוא ביטוי מפורסם, שמקורו באגרת החזון איש, המובאת באגרות חזון איש, ח"ג איגרת סא. אגרת זו עוסקת בהגדרת החינוך הנכון לתורה, כחינוך לשימת יסודות האמונה, התורה, והמצוות, במרכז החיים של כל יהודי, והשתתה של החיים על שאיפה לקצה העליון האפשרי לכל אדם, באמונה, בתורה ובמצוות. חינוכינו לקיצוניות, משמעותו חינוכינו לטוטליות. מעבר לדרישה חינוך למצוינות, ישנה באיגרת דרישה לחינוך לטוטליות בנושא יסודות האמונה, התורה, והמצוות. האיגרת מבטאת ביקורת כלפי חינוך ששולל עיקרון זה ומחנך לשאיפה לממוצע בנושאים אלה.
הדרישה החינוכית שהאגרת מבטאת, היא לעודד חניכים להגיע לקצה העליון האפשרי, באמונה, בתורה, בשמירת המצוות, ולתפיסת הקיצוניות בנושאים אלה, כאידיאל.
איגרת זו מתארת עיקרון שהחזון איש מנחה אליו. על פי האיגרת, עיקרון זה הוא ממגדירי האידאל החינוכי של החברה החרדית.
האיגרת נכתבה אל מנהל ישיבת "תפארת ציון" הרב יעקב שניידמן[1].
גוף האיגרת[עריכה]
פתיחת האגרת:
"כשם שהפשטות והאמת הם שמות נרדפות, כן הקיצוניות והגדלות שמות נרדפות.
החזו"א מגדיר את המושג "קיצוניות" בהקשר שעליו הוא מדבר:
מכונן הקיצוניות היא ההשתלמות של הנושא. הדוגל בהבינוניות, ומואס בקיצוניות, חלקו עם הזיפנים[2] או עם חדלי תבונה[3].
החזו"א טוען כנגד המבקשים לחיות חיים דתיים פשטניים:
אם אין קיצוניות - אין שלמות[4], ואם אין שלמות - אין התחלה[5]. ההתחלה היא בקושיות ופרכות מתמידות[6], והתמימות היא התרצן החריף המכונן דבר דבור על אפנו ועל אמתתו[7].
החזו"א מציג ביקורת "מנקודת משפט" כנגד חוגים שדוגלים בבינוניות ובפשטנות יתר בנושא היהדות:
רגילים אנחנו לשמוע בחוגים ידועים, כמכריזים על עצמם שאין חלקם בין הקיצונים, ומשאירים בכל זה לעצמם זכות ישראלי נאמן באמונה מספקת לתורה וד"ת[8]. ומרשים אנחנו לעצמנו להגיד מנקודת משפט: כמו שאין באוהבי חכמה אהבה למיעוטה ושנאה לרב חכמתה[9], כן אין באוהבי תורה ומצוה, אהבה לאמצעיות ושנאה לקיצוניות.
החזו"א קובע שדברים אלה שייכים גם לגבי י"ג עיקרי האמונה היהודית:
כל יסודי האמונה, י"ג העיקרים, והמסתעפים, המה תמיד בסתירה נמרצה עם המושכלות הקלות ושטף החיים המפותחות תחת השמש[10], והכרתם הבהירה, והמתורצת[11], והמושיטה דוקנות יתירה[12] באמנותם[13], היא נועם[14] הקיצוניות.
החזו"א מתייחס לקרע חברתי שדבר זה יוצר:
ואלה שמעידים על עצמם שלא טעמו מתק קיצוניות, מעידים יחד עם זה שהם חדלי אמונה בעיקרי הדת לפי כח עיוני ורגש נפשי, רק בחבלי יחוס-מה הם מתיחסים אליה[15], והקיצונים, לעמק נפשם, בכל רצון היותר כביר לחמלה על חדלי הקצה, לא ירחשו כבוד ויקר לאלה מתנגדיהם, והתהום המפסיק ביניהם, כאשר נפגש במעשים ממשיים המחוללות בהכרח טבען מריבות וקטטות, יוסיף את הקרע לאין מרפא[16].
החזו"א עוסק בבינוניות שיש לה זכות, וזו שאין לה זכות קיום:
הבינוניות שיש לה זכות הקיום, היא מדת הבינונים האוהבים את הקיצונות ושואפים אליה בכל משאת נפשם, ומחנכים את צאצאיהם לפסגת הקיצונות, אבל מה עלובה הבינונית הסואנת בוז לקיצונות.
החזו"א מדבר על החינוך והחשיבות המיוחדת בהכרה זו ביחס לבני נוער:
חובת חינוכנו לקיצונות! הזיון[17] של החינוך הוא, לטעת בוז וגיעול נפש להמתעוללים[18] בקיצונות.
אמנם, לרוח הרותח בלב הנוער[19], לא יבצר להוציא משפט מרותח על האישים הפרטיים של המתעוללים, ובמדת ההפרזה, [20] אך התפתחות הנוער לאהבת תורה באמת, הדרושה להתפעלות נפשי ונעימות שמימי, לא יתן לתת מעצורים על דרך החיים המוליכים ליושבים בעטרות ונהנים מזיו.
החזו"א מסביר על פי דבריו הכתובים לפני כן, מדוע בתי ספר שאינם מכוונים לקיצוניות, אינם יכולים להצליח בהעמדת בוגרים בעלי רצון עצמי להשתלם בתורה, בדיניה, ובקיומה המלא:
אלה המכוננים בתי חינוך ממוצעים[21], לא הצליחו, בשביל הזיוף שיש באמצעיות[22], ולב משכיל הולך ומזניח את הזיוף, החינוך שלהם, נותן את הצדק להחניך לפנות עורף להחוקים המושלכים עליו שלא לרצונו, ולהאמונות המעיקות לבו, נגד זרם החיים, ואת סוד הקיצונות גזלו ממנו, בהתעולל בה[23] גם הוריו ומוריו".
השוואה למקומות אחרים בדברי חזון איש[עריכה]
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ מובא בספרו של ד"ר בראון על החזון איש, עמוד 277
- ↑ חלקו עם הזיפנים - זייפנות - הצהרה על אהבת והערכת נושא מרכזי בחייו, כאשר בעצם נראה שאין הוא מעריך את הנושא, שאילו היה מעריך ואוהב היה שואף לשלימות בו.
- ↑ חדלי תבונה - הצהרה על אהבת והערכת נושא מרכזי בחייו, כאשר אין הוא מחפש שלימות בו, היא הטעייה עצמית, וחוסר בהבנת הדברים, שהרי ראיית נושא כמרכזי ואהוב, מחייבת שאיפה להשתלמות בו.
- ↑ אם אין קיצוניות - אין שלמות -כמו שהגדיר לפני כן - "הקיצוניות היא ההשתלמות של הנושא"
- ↑ ואם אין שלמות - אין התחלה - כשאין שלימות משמעות הדבר שאין גם התחלה. אדם שאינו חותר לשלימות קיצונית, וחי עם הדברים כפשטם בלי לדקדק בהם עד קצה גבול יכלתו, מציאותו היא שהוא חי בהכחשה והדחקה של השאלות והפירכות שבאופן מוכרח צריכות להיות - כמו שיוסבר במשפט הבא.
- ↑ ההתחלה היא בקושיות ופרכות מתמידות - הטוענים נגד הקיצוניות מציגים עצמם כהולכים בתמימות בתורה, בנועם ובקלות ואינם מחפשים פלפול והתחכמות בדברים. אך זו אשליה: בתחילה יש קושיות ופירכות, ועל כן ההתעלמות מהם אינה תמימות אלא הדחקה, הכחשה והתעלמות. התמימות היא התירוץ החריף המעמיד כל דבר במקומו ויוצר שלימות קוהרנטית של הפרטים כולם יחד. על כן, אם אין שלימות - אין התחלה.
- ↑ והתמימות היא התרצן החריף המכונן דבר דבור על אפנו ועל אמתתו - בניגוד לתפיסה לפיה תמימות היא התפיסה הפשטנית הראשונית, החזו"א מחדש שתמימות יכולה להגיע רק אחרי הקושייה, והתירוץ המעמיד כל דבר במקומו. דווקא התרצן החריף - הוא ההולך בתמימות. תפיסה פשטנית של התורה והמצוות, באמירה שההבנה הפשטנית היא המצב הרצוי, על פי החזון איש אינה תמימות אלא דווקא להיפך - כמו שהסביר לפני כן. הדברים מתייחסים כפי הנראה הן לתחום הדקדוק במצוות - השאיפה להבין את פרטי הדין על פי הגמרא והפוסקים ולקיים את המצווה בפירוט הרב ביותר, בשלימות האפשרית מבחינת דקדוק פרטי הדינים. כמו כן הדברים מתייחסים לדרך החיים - השאיפה להעמיד במרכז החיים את קיום התורה והמצוות ולימוד התורה.
- ↑ כמכריזים על עצמם שאין חלקם בין הקיצונים, ומשאירים בכל זה לעצמם זכות ישראלי נאמן באמונה מספקת לתורה וד"ת - באמירתם המתפארת בכך שאין חלקם עם הקיצונים, הם מקדשים את הבינוניות בתחום קיום המצוות, ורואים בהקפדה על דקדוקי הדינים, ובמאמץ להגיע לחקר הדינים, הגזמה שאינה ראוייה ואינה אהובה.
- ↑ אין באוהבי חכמה אהבה למיעוטה ושנאה לרב חכמתה - כשם שאדם המעריך ואוהב חכמה, משתדל להגיע עד תכליתה, ואינו רואה בבינוניות בידיעת חכמה זו מעלה, כי אם חיסרון, וכשם שהוא שואף להתמקצעות בחכמה שהוא אוהב, ואם אינו יכול להתמקצע בה אינו מתפאר בהיותו בינוני בהשגת החכמה, כך אהבת תורה ומצוות תבוא בהכרח לידי ביטוי בשאיפה לקיים את הדברים בשלימותם, בפרטי הדינים, בידיעה שלימה, ברצון מלא.
- ↑ כל יסודי האמונה, י"ג העיקרים, והמסתעפים, המה תמיד בסתירה נמרצה עם המושכלות הקלות ושטף החיים המפותחות תחת השמש - קייימת אצל המתפארים בכך שאין חלקם בין הקיצונים, הנחת יסוד שהתורה והמצוות, והאמונה היהודית, אמורים להיות קלים, אינטואטביים וזורמים עם החיים. בחינה של יסודי אמונת היהדות מראה שיש בה פירוט, דווקנות, ירידה לפרטים, וכדי להגיע לתכליתה מתחייבת הסתכלות והעמקה בפרטים.
- ↑ והכרתם הבהירה, והמתורצת -הכרה שעברה תהליך של קושייה, פירכות, ותירוץ, כמו שכתב לפני כן: "ההתחלה היא בקושיות ופרכות מתמידות, והתמימות היא התרצן החריף המכונן דבר דבור על אפנו ועל אמתתו".
- ↑ והמושיטה דוקנות יתירה - דקדוק בפרטים, עמידה על דקדוק ההלכה, הדין, והאמונה.
- ↑ באמונתם - דקדוק הפרטים מתייחס לאמונה היהודית.
- ↑ היא נועם - האכפתיות על הפרטים, הדרישה לשלימות, והדרישה להבנה מקיפה מדוקדקת ומעמיקה של התורה ושל עיקרי האמונה, מביאה לידי ביטוי תחושת הנועם האינטלקטואלי והרגשי הממוזגים יחד. סיפוק מההבנה המקיפה ומהירידה לפרטים.
- ↑ בחבלי ייחוס מה הם מתייחסים אליה - מי שמעמיד את יחסו ליהדות על עיקרי האמונה בלי לברר את מלוא היקפם ואת מלוא המשמעויות שלהם, שאינו מדקדק בפרטיהם, ואינו מביא אותם כפי כוחו בביטוי בחייו, אדם שחי באופן שטחי ורדוד את עיקרי האמונה היהודית.
- ↑ והקיצונים, לעמק נפשם, בכל רצון היותר כביר לחמלה על חדלי הקצה, לא ירחשו כבוד ויקר לאלה מתנגדיהם, והתהום המפסיק ביניהם, כאשר נפגש במעשים ממשיים המחוללות בהכרח טבען מריבות וקטטות, יוסיף את הקרע לאין מרפא - קיים קונפליקט בין אנשים הרואים את החיים על פי התורה באופן רדוד ושטחי, לבין השואפים לשלימות, לחידוד, לפרטים הקטנים ולדינים, ולמשמעות המדוקדקת של יסודי האמונה. הקונפליקט הזה בא לידי מתיחות מעשית, כאשר הבדלי התפיסה האלה מתממשים במעשים במציאות החיים.
- ↑ הזיון- 'כלי הנשק'
- ↑ להמתעוללים - למזלזלים
- ↑ אמנם, לרוח הרותח בלב הנוער - נוער הוא אידאליסטי, ומשום כך אצל נוער החינוך לקיצוניות המתואר כאן, והבוז לבינוניות, בא לידי ביטוי בכעס ובוז כלפי אנשים ממשיים מתוך החברה הדוגלת בבינוניות כערך, וסולדת מהשאיפה לקצוניות בפרטי הדינים ויסודי האמונה. מצב זה הוא תופעת לואי שלילית של החינוך לקיצוניות.
- ↑ ובמדת ההפרזה - למרות תופעת הלוואי השלילית הזו, עדיין אין לתת מעצור על רוח הנוער.
- ↑ בתי חינוך ממוצעים -שמראש מייעדים את החניך לבינוניות ביסודי האמונה, ובקיום המצוות בדקדוק הדין.
- ↑ לא הצליחו, בשביל הזיוף שיש באמצעיות - הבינוניות היא זיוף. כמו שכתב לעיל בתחילת האיגרת.
- ↑ בהתעולל - בכך שמזלזלים בה...