אין ספק מוציא מידי ודאי: הבדלים בין גרסאות בדף
מאין תקציר עריכה |
מ (שוחזר מעריכות של 37.60.47.76 (שיחה) לעריכה האחרונה של יוסף שמח בוט) תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| (12 גרסאות ביניים של 5 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''דבר מסופק לא מפקיע את דינו של דבר ודאי''' {{מקור| | '''דבר מסופק לא מפקיע את דינו של דבר ודאי''' {{מקור|הסוגיא בפסחים ט.|כן}}. כלומר: אם יש דבר המוטל בספק, שכנגדו עומד דבר ברור ומוחלט ללא ספק, ההכרעה היא כדבר הברור והמוחלט. | ||
'''בדיני''' איסורים, טומאה, ממונות ועגונות. | '''בדיני''' איסורים, טומאה, ממונות ועגונות. | ||
'''לדוגמא''', חולדה שבוודאי הכניסה חמץ לבית, וספק האם אכלה אותו, אין | '''לדוגמא''', חולדה שבוודאי הכניסה חמץ לבית, וספק האם אכלה אותו, אין ספק אכילת הלחם מוציא מידי ודאי החמץ שהוכנס, וצריך לבדוק את הבית שוב {{מקור|בבלי:פסחים ט.|כן}}. | ||
(והאפיקי ים (ח"א יג-ג) כתב בטעם כל החזקות דמעיקרא}}<ref>ע"ע חזקת הגוף וערך חזקת הדין.</ref> {{מקור|שהן משום שאין ספק מוציא מידי ודאי, אך בפשטות הן הכרעות שונות | |||
ספק יורש לא מוציא מידי ודאי יורש {{מקור|בבלי:יבמות לח.|כן}}; כך למשל: אם ראובן מת והניח בן, ומיד לאחר מותו נישאה אשתו שנית, וכעבור שבעה חודשים ילדה בן. בן זה, ספק נולד לאחר תשעה חודשי הריון - והוא בנו של הבעל הראשון, ספק נולד לאחר שבעה חודשי הריון - והוא בנו של הבעל השני. במקרה זה הבן השני הוא יורש את הבעל הראשון מספק, ואין בכוחו להוציא חלק מן הירושה מהבן הראשון, שהוא יורש ודאי, לפי שאין ספק מוציא מידי ודאי. | |||
ודאי שהבעל היה בדרך וספק האם היה שם גם אדם אחר, ומצאנו שם מת - תולים שהוא הבעל ואשתו מותרת {{מקור|שב שמעתתא תחילת ז-יט בשם שו"ת מהרי"ו|כן}}, ואין צריך סימנים {{מקור|שב שמעתתא שם בסופו|כן}}. {{מקור|( | |||
(והאפיקי ים (ח"א יג-ג) כתב בטעם כל החזקות דמעיקרא}}<ref>ע"ע חזקת הגוף וערך חזקת הדין.</ref> {{מקור|שהן משום שאין ספק מוציא מידי ודאי, אך בפשטות הן הכרעות שונות|כן}}. | |||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''מקורו''' מסברא. | '''מקורו''' מסברא. | ||
'''לגבי ודאותו''', האם הוא נחשב לודאי גמור (דין ודאי) או שהוא עדיין ספק (דין ספק), נחלקו בזה המפרשים: המהרש"א כתב שהוא ודאי גמור, ולכן טומאה ברשות הרבים שספק האם גררוה - לא נחשבת ספק טומאה ברשות הרבים (וטהורה), אלא ודאי טומאה (וטמאה) {{מקור| | '''לגבי ודאותו''', האם הוא נחשב לודאי גמור (דין ודאי) או שהוא עדיין ספק (דין ספק), נחלקו בזה המפרשים: המהרש"א כתב שהוא ודאי גמור, ולכן טומאה ברשות הרבים שספק האם גררוה - לא נחשבת ספק טומאה ברשות הרבים (וטהורה), אלא ודאי טומאה (וטמאה) {{מקור|מהרש"א נידה טו: על תד"ה ספק. וכן כתב המהר"ם עבודה זרה מב. על תד"ה מפני, אך הוסיף "ויש לתרץ בדוחק"|כן}}. והברכת אברהם {{מקור|פסחים ט. סימן "אין ספק מוציא מידי ודאי" ט|כן}} כתב שהיא מחלוקת ראשונים, שנחלקו האם איסור דרבנן שספק האם הותר - נחשב כספיקא דרבנן ולקולא {{מקור|רש"י ותירוץ אחד בתוס'|כן}}, או כוודאי דרבנן ולחומרא {{מקור|רמב"ם|כן}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''ספק''' '''וספק''' - ספק מוציא מידי ספק {{מקור| | '''ספק''' '''וספק''' - ספק מוציא מידי ספק {{מקור|בבלי:פסחים ט.|כן}}. ונחלקו המפרשים האם הוא מדין ספק ספיקא ויצטרך את תנאי דין ספק ספיקא<ref>ע"ע ספק ספיקא בסעיף "פרטי הדין".</ref> {{מקור|(רשימות שיעורים (הרב קלמנסון) פסחים כו-ג-ה מביא רמב"ן עבודה זרה מא: ד"ה ומכניסה, ראב"ד טומאת מת ט-יב, ובהערה 6 שם הביא רש"י עבודה זרה מב. ד"ה כמין נפל. מהר"ם שי"ק פסחים ט. ד"ה אמנם)}}, או שהוא דין נפרד, שספק הרגיל מוציא מידי ספק {{מקור|רשימות שיעורים שם כתב שכך משמע מרש"י ומשו"ע הרב|כן}}. | ||
'''ודאי''' '''וודאי''' - ודאי מוציא מידי ודאי {{מקור| | '''ודאי''' '''וודאי''' - ודאי מוציא מידי ודאי {{מקור|גמרא שם|כן}}. | ||
'''ספק הרגיל''' וקרוב לוודאי, גם הוא לא מוציא מידי ודאי {{מקור|(תוס' פסחים ט. ד"ה ואם. וכן כתבו תוס' עבודה זרה מא. (ד"ה ואין) בדעת רבי יוחנן שהלכה כמותו)}}. ונחלקו האחרונים האם הוא דין רוב<ref>עיין לקמן בסמוך בדין רובא דליתא קמן.</ref> {{מקור| | '''ספק הרגיל''' וקרוב לוודאי, גם הוא לא מוציא מידי ודאי {{מקור|(תוס' פסחים ט. ד"ה ואם. וכן כתבו תוס' עבודה זרה מא. (ד"ה ואין) בדעת רבי יוחנן שהלכה כמותו)}}. ונחלקו האחרונים האם הוא דין רוב<ref>עיין לקמן בסמוך בדין רובא דליתא קמן.</ref> {{מקור|אמרות טהורות כו-א: רובא דליתא קמן, ומביא גם בינת אדם. וכן שיעורי הגרב"ד פוברסקי פסחים קמו|כן}} או דין נפרד {{מקור|(רשימות שיעורים (הרב קלמנסון) פסחים כו-א-ג)}}. | ||
==חוזק== | ==חוזק== | ||
'''בסעיף זה''' נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה<ref>בערך חוזק ההכרעות דנו בכללים שמסבירים מדוע הכרעה אחת עדיפה על חברתה, וכן הבאנו שם את סדר כל ההכרעות מהחזקה אל החלשה.</ref>. | '''בסעיף זה''' נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה<ref>בערך [[חוזק ההכרעות]] דנו בכללים שמסבירים מדוע הכרעה אחת עדיפה על חברתה, וכן הבאנו שם את סדר כל ההכרעות מהחזקה אל החלשה.</ref>. | ||
'''רובא דליתא קמן''' אינו מוציא מידי ודאי, כי הוא נחשב כספק וודאי {{מקור| | '''רובא דליתא קמן''' אינו מוציא מידי ודאי, כי הוא נחשב כספק וודאי {{מקור|ע"פ רש"י פסחים ט. ד"ה ודאי טבילי|כן}}, וביאר המהרש"ם {{מקור|בהגהותיו, הובא בשיטה מקובצת|כן}} שרוב הוא דין ספק. והקשה הקובץ שיעורים שלכאורה תלוי במחלוקת האם חוששים למיעוטא, שהרי לדעה שאין חוששים הרוב נחשב כוודאי, וודאי מוציא מידי ודאי {{מקור|פסחים לו|כן}}<ref>נחלקו המפרשים האם רוב נחשב ודאי או ספק, הובאו בערך רובא דליתא קמן בסעיף "מקור וטעם" ד"ה לגבי ודאותו, והבאנו שם גם את דעת הקובץ שיעורים. בדין ספק הרגיל וקרוב לוודאי, עיין לעיל בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק הרגיל.</ref>. | ||
'''חזקת אומדנא''' מוציאה מידי ודאי, כי היא נחשבת כוודאי וודאי {{מקור|(פסחים ט. ורש"י ד"ה התם ודאי וודאי. והקשה הגהות מהרש"ם (הובא בשיטה מקובצת פסחים (ר' יהודה גרשוני) ט. וברשימות שיעורים (הרב קלמנסון) פסחים כו-א-א) כיצד רוב אינו מוציא מידי ודאי וחזקה כן מוציאה, והרי רובא וחזקה רובא עדיף. ותירץ שכאן מדובר לדעת רבא שחזקה היא דין ודאי, או שמדובר בשתי חזקות. אך לכאורה דין "רובא וחזקה רובא עדיף" לא שייך לכאן, שהרי דין זה נאמר על חזקה דמעיקרא, אך חזקת אומדנא עדיפה מרוב או לפחות כמותו}}<ref>ע"ע רובא דליתא קמן בסעיף "חוזק" ד"ה אומדנא וד"ה חזקת הדין.</ref>{{מקור| | '''חזקת אומדנא''' מוציאה מידי ודאי, כי היא נחשבת כוודאי וודאי {{מקור|(פסחים ט. ורש"י ד"ה התם ודאי וודאי. והקשה הגהות מהרש"ם (הובא בשיטה מקובצת פסחים (ר' יהודה גרשוני) ט. וברשימות שיעורים (הרב קלמנסון) פסחים כו-א-א) כיצד רוב אינו מוציא מידי ודאי וחזקה כן מוציאה, והרי רובא וחזקה רובא עדיף. ותירץ שכאן מדובר לדעת רבא שחזקה היא דין ודאי, או שמדובר בשתי חזקות. אך לכאורה דין "רובא וחזקה רובא עדיף" לא שייך לכאן, שהרי דין זה נאמר על חזקה דמעיקרא, אך חזקת אומדנא עדיפה מרוב או לפחות כמותו)}}<ref>ע"ע רובא דליתא קמן בסעיף "חוזק" ד"ה אומדנא וד"ה חזקת הדין.</ref>{{מקור|}}. | ||
'''ספיקא דרבנן''' - נחלקו הראשונים האם גם בדיני דרבנן אין ספק מוציא מידי ודאי, ומחמירים {{מקור| | '''ספיקא דרבנן''' - נחלקו הראשונים האם גם בדיני דרבנן אין ספק מוציא מידי ודאי, ומחמירים {{מקור|רמב"ם חמץ ומצה ב-ח|כן}}, או שמקילים בו כשאר ספיקא דרבנן {{מקור|רש"י, ר"י בתוס' פסחים ט. ד"ה כדי. דן בזה בברכת אברהם פסחים ט. סימן "אין ספק מוציא מידי ודאי" ט, ותלה זאת בשאלה האם הוא דין ודאי או כספק|כן}}<ref>הובא לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה לגבי ודאותו.</ref>{{מקור|}}. | ||
'''ספק טומאה''' ברשות הרבים, שידוע שהיתה כאן וספק האם גררוה - נחשבת כוודאי טומאה וטמאה, משום שאין ספק מוציא מידי ודאי {{מקור|(מהרש"א נידה טו: על תד"ה ספק. והמהר"ם עבודה זרה מב. (על תד"ה מפני) כתב זאת בלשון "ויש לתרץ בדוחק". ומוכח שסוברים שהוא דין ודאי}}<ref>כדלעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה לגבי ודאותו.</ref>{{מקור| | '''ספק טומאה''' ברשות הרבים, שידוע שהיתה כאן וספק האם גררוה - נחשבת כוודאי טומאה וטמאה, משום שאין ספק מוציא מידי ודאי {{מקור|(מהרש"א נידה טו: על תד"ה ספק. והמהר"ם עבודה זרה מב. (על תד"ה מפני) כתב זאת בלשון "ויש לתרץ בדוחק". ומוכח שסוברים שהוא דין ודאי)}}<ref>כדלעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה לגבי ודאותו.</ref>{{מקור|}}. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
* [[חזקת הגוף]] | * [[חזקת הגוף]] | ||
[[חזקת הדין]] {{מקור| | [[חזקת הדין]] {{מקור|פוסקים ע"פ העבר|כן}} | ||
גרסה אחרונה מ־23:29, 31 בדצמבר 2018
|
|
הגדרה[עריכה]
דבר מסופק לא מפקיע את דינו של דבר ודאי (הסוגיא בפסחים ט.). כלומר: אם יש דבר המוטל בספק, שכנגדו עומד דבר ברור ומוחלט ללא ספק, ההכרעה היא כדבר הברור והמוחלט.
בדיני איסורים, טומאה, ממונות ועגונות.
לדוגמא, חולדה שבוודאי הכניסה חמץ לבית, וספק האם אכלה אותו, אין ספק אכילת הלחם מוציא מידי ודאי החמץ שהוכנס, וצריך לבדוק את הבית שוב (פסחים ט.).
ספק יורש לא מוציא מידי ודאי יורש (יבמות לח.); כך למשל: אם ראובן מת והניח בן, ומיד לאחר מותו נישאה אשתו שנית, וכעבור שבעה חודשים ילדה בן. בן זה, ספק נולד לאחר תשעה חודשי הריון - והוא בנו של הבעל הראשון, ספק נולד לאחר שבעה חודשי הריון - והוא בנו של הבעל השני. במקרה זה הבן השני הוא יורש את הבעל הראשון מספק, ואין בכוחו להוציא חלק מן הירושה מהבן הראשון, שהוא יורש ודאי, לפי שאין ספק מוציא מידי ודאי.
ודאי שהבעל היה בדרך וספק האם היה שם גם אדם אחר, ומצאנו שם מת - תולים שהוא הבעל ואשתו מותרת (שב שמעתתא תחילת ז-יט בשם שו"ת מהרי"ו), ואין צריך סימנים (שב שמעתתא שם בסופו). ( (והאפיקי ים (ח"א יג-ג) כתב בטעם כל החזקות דמעיקרא[1] (שהן משום שאין ספק מוציא מידי ודאי, אך בפשטות הן הכרעות שונות).
מקור וטעם[עריכה]
מקורו מסברא.
לגבי ודאותו, האם הוא נחשב לודאי גמור (דין ודאי) או שהוא עדיין ספק (דין ספק), נחלקו בזה המפרשים: המהרש"א כתב שהוא ודאי גמור, ולכן טומאה ברשות הרבים שספק האם גררוה - לא נחשבת ספק טומאה ברשות הרבים (וטהורה), אלא ודאי טומאה (וטמאה) (מהרש"א נידה טו: על תד"ה ספק. וכן כתב המהר"ם עבודה זרה מב. על תד"ה מפני, אך הוסיף "ויש לתרץ בדוחק"). והברכת אברהם (פסחים ט. סימן "אין ספק מוציא מידי ודאי" ט) כתב שהיא מחלוקת ראשונים, שנחלקו האם איסור דרבנן שספק האם הותר - נחשב כספיקא דרבנן ולקולא (רש"י ותירוץ אחד בתוס'), או כוודאי דרבנן ולחומרא (רמב"ם).
פרטי הדין[עריכה]
ספק וספק - ספק מוציא מידי ספק (פסחים ט.). ונחלקו המפרשים האם הוא מדין ספק ספיקא ויצטרך את תנאי דין ספק ספיקא[2] (רשימות שיעורים (הרב קלמנסון) פסחים כו-ג-ה מביא רמב"ן עבודה זרה מא: ד"ה ומכניסה, ראב"ד טומאת מת ט-יב, ובהערה 6 שם הביא רש"י עבודה זרה מב. ד"ה כמין נפל. מהר"ם שי"ק פסחים ט. ד"ה אמנם), או שהוא דין נפרד, שספק הרגיל מוציא מידי ספק (רשימות שיעורים שם כתב שכך משמע מרש"י ומשו"ע הרב).
ודאי וודאי - ודאי מוציא מידי ודאי (גמרא שם).
ספק הרגיל וקרוב לוודאי, גם הוא לא מוציא מידי ודאי (תוס' פסחים ט. ד"ה ואם. וכן כתבו תוס' עבודה זרה מא. (ד"ה ואין) בדעת רבי יוחנן שהלכה כמותו). ונחלקו האחרונים האם הוא דין רוב[3] (אמרות טהורות כו-א: רובא דליתא קמן, ומביא גם בינת אדם. וכן שיעורי הגרב"ד פוברסקי פסחים קמו) או דין נפרד (רשימות שיעורים (הרב קלמנסון) פסחים כו-א-ג).
חוזק[עריכה]
בסעיף זה נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה[4].
רובא דליתא קמן אינו מוציא מידי ודאי, כי הוא נחשב כספק וודאי (ע"פ רש"י פסחים ט. ד"ה ודאי טבילי), וביאר המהרש"ם (בהגהותיו, הובא בשיטה מקובצת) שרוב הוא דין ספק. והקשה הקובץ שיעורים שלכאורה תלוי במחלוקת האם חוששים למיעוטא, שהרי לדעה שאין חוששים הרוב נחשב כוודאי, וודאי מוציא מידי ודאי (פסחים לו)[5].
חזקת אומדנא מוציאה מידי ודאי, כי היא נחשבת כוודאי וודאי (פסחים ט. ורש"י ד"ה התם ודאי וודאי. והקשה הגהות מהרש"ם (הובא בשיטה מקובצת פסחים (ר' יהודה גרשוני) ט. וברשימות שיעורים (הרב קלמנסון) פסחים כו-א-א) כיצד רוב אינו מוציא מידי ודאי וחזקה כן מוציאה, והרי רובא וחזקה רובא עדיף. ותירץ שכאן מדובר לדעת רבא שחזקה היא דין ודאי, או שמדובר בשתי חזקות. אך לכאורה דין "רובא וחזקה רובא עדיף" לא שייך לכאן, שהרי דין זה נאמר על חזקה דמעיקרא, אך חזקת אומדנא עדיפה מרוב או לפחות כמותו)[6].
ספיקא דרבנן - נחלקו הראשונים האם גם בדיני דרבנן אין ספק מוציא מידי ודאי, ומחמירים (רמב"ם חמץ ומצה ב-ח), או שמקילים בו כשאר ספיקא דרבנן (רש"י, ר"י בתוס' פסחים ט. ד"ה כדי. דן בזה בברכת אברהם פסחים ט. סימן "אין ספק מוציא מידי ודאי" ט, ותלה זאת בשאלה האם הוא דין ודאי או כספק)[7].
ספק טומאה ברשות הרבים, שידוע שהיתה כאן וספק האם גררוה - נחשבת כוודאי טומאה וטמאה, משום שאין ספק מוציא מידי ודאי (מהרש"א נידה טו: על תד"ה ספק. והמהר"ם עבודה זרה מב. (על תד"ה מפני) כתב זאת בלשון "ויש לתרץ בדוחק". ומוכח שסוברים שהוא דין ודאי)[8].
ראה גם[עריכה]
חזקת הדין (פוסקים ע"פ העבר)
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ ע"ע חזקת הגוף וערך חזקת הדין.
- ↑ ע"ע ספק ספיקא בסעיף "פרטי הדין".
- ↑ עיין לקמן בסמוך בדין רובא דליתא קמן.
- ↑ בערך חוזק ההכרעות דנו בכללים שמסבירים מדוע הכרעה אחת עדיפה על חברתה, וכן הבאנו שם את סדר כל ההכרעות מהחזקה אל החלשה.
- ↑ נחלקו המפרשים האם רוב נחשב ודאי או ספק, הובאו בערך רובא דליתא קמן בסעיף "מקור וטעם" ד"ה לגבי ודאותו, והבאנו שם גם את דעת הקובץ שיעורים. בדין ספק הרגיל וקרוב לוודאי, עיין לעיל בסעיף "פרטי הדין" ד"ה ספק הרגיל.
- ↑ ע"ע רובא דליתא קמן בסעיף "חוזק" ד"ה אומדנא וד"ה חזקת הדין.
- ↑ הובא לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה לגבי ודאותו.
- ↑ כדלעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה לגבי ודאותו.