חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(יצירת ערך מהספר האנציקלופדיה התורנית המרוכזת) |
מאין תקציר עריכה |
||
| (גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
טבע הוא באדם, שכשרואה את ממונו הולך לאיבוד, אין הוא מסוגל להימנע מלהצילו. | טבע הוא באדם, שכשרואה את [[ממון|ממונו]] הולך לאיבוד, אין הוא מסוגל להימנע מלהצילו. | ||
בשל חזקה זו נקבע הדין, שמותר לבעל הבית להרוג גנב | בשל חזקה זו נקבע הדין, שמותר לבעל הבית להרוג [[גנב]] ה[[בא במחתרת]]. זאת מפני שהגנב יודע, שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו, ובעל הבית בוודאי ייאבק עמו, ומתוך כך מתכנן הגנב, שכשבעל הבית ייאבק כנגדו, יקום הוא עליו ויהרגנו. משום כך, רואים את הגנב כאדם הבא להרוג, ומותר לבעל הבית להקדים ולהרגו, בשל הכלל: "הבא להרגך השכם להרגו". | ||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
[[קטגוריה:תורנית מרוכזת]] | [[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | ||
[[קטגוריה:חזקות]] | |||
גרסה אחרונה מ־08:35, 25 בינואר 2010
|
|
טבע הוא באדם, שכשרואה את ממונו הולך לאיבוד, אין הוא מסוגל להימנע מלהצילו.
בשל חזקה זו נקבע הדין, שמותר לבעל הבית להרוג גנב הבא במחתרת. זאת מפני שהגנב יודע, שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו, ובעל הבית בוודאי ייאבק עמו, ומתוך כך מתכנן הגנב, שכשבעל הבית ייאבק כנגדו, יקום הוא עליו ויהרגנו. משום כך, רואים את הגנב כאדם הבא להרוג, ומותר לבעל הבית להקדים ולהרגו, בשל הכלל: "הבא להרגך השכם להרגו".
חזקה זו משמשת גם נימוק להתיר לאדם לעבור על איסור: ישראל ההולך בדרך בערב שבת, והחשיך היום, והיו אצלו מעות, נותן מעותיו לנכרי להוליכם, שאם לא יתירו לו, יביאם בידו, ויטלטל ארבע אמות ברשות הרבים, שכן אין אדם מעמיד עצמו על ממונו.