פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שמ ו: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (Try fix category tree) |
|||
| (2 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{פרשני}} | {{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:יורה דעה שמ ו|שולחן-ערוך-יורה-דעה|שמ|ו}} | ||
{{#makor-new:שולחן ערוך:יורה דעה שמ ו|שולחן-ערוך-יורה-דעה|שמ|ו}} | == סעיף ו – אדם כשר שנפטר == | ||
=== קריעה על אדם כשר === | |||
'''שבת קה ע"ב''' | |||
'''שבת קה ע | |||
תניא: מפני מה מתים בניו ובנותיו של אדם כשהן קטנים? מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר. | תניא: מפני מה מתים בניו ובנותיו של אדם כשהן קטנים? מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר. | ||
'''מתוך הספר שירת הים''' | <ul> | ||
<li><blockquote><p>וכ"פ השו"ע ע"פ הראשונים: "על אדם כשר, שאינו חשוד על שום עבירה ולא על שום ביטול מצוה, ולא סני שומעניה, אע"פ שאינו גדול בתורה<ref><p>כתב הש"ך (ס"ק יא) שלדעת הרמב"ן ורבנו יונה, "אדם כשר" הוא מי שמחזר אחר גמ"ח. וכ"פ הש"ך.</p></ref>, ואע"פ שלא עמד בשעת יציאת נשמה - <span class="underline">חייב</span> לקרוע עליו".</p></blockquote></li></ul> | |||
=== מי צריך לקרוע על אדם כשר === | |||
==== מועד קטן כה ע"א ==== | |||
כי נח נפשיה דרב ספרא - לא קרעו רבנן עליה, אמרי: לא גמרינן מיניה. אמר להו אביי: מי תניא הרב שמת?! <span class="underline">חכם</span> שמת תניא! ועוד כל יומא שמעתתיה בפומין בבי מדרשא? סבור מה דהוה הוה. אמר להו אביי: תנינא: חכם כל זמן שעוסקין בהספד חייבין לקרוע, סבור למיקרע לאלתר. אמר להו אביי: תניא: חכם כבודו בהספידו. | |||
<ul> | |||
<li> אלו אנשים צריכים לקרוע על אדם כשר שמת: (ב"י, בדק הבית, ש"ך ס"ק יא- ס"ק יב, ילקו"י עמ' סג) | |||
</li></ul> | |||
<ul> | |||
<li><p>ראבי"ה (והר"ן מסתפק) – רק מי שנמצא בשעת <span class="underline">יציאת הנשמה</span> של אדם כשר צריך קרוע.</p></li> | |||
<li><p>רמב"ן, (רא"ש (להבנת הב"י)) ורי"ו – כל מי שנמצא <span class="underline">לפני</span> המת צריך לקרוע (אף שלא היה בשעת יציאת נשמה).</p></li> | |||
<li><p>(רא"ש (להבנת הטור והב"ח)) וטור – כל <span class="underline">השומע</span> על מות אדם כשר בין מיתה לקבורה, אף שאינו נמצא לפני המת.</p> | |||
<ul> | |||
<li> '''הכרעה''': נראה מדברי השו"ע שפסק כרמב"ן וסיעתו<ref><p>כ"כ הש"ך (ס"ק יב) שמשמע מדברי השו"ע, מהמילה "שם", שסבר כרמב"ן שאינו חייב לקרוע, אא"כ הוא עומד <span class"underline">לפני המת</span>. אך הקשה הש"ך שמדברי השו"ע באו"ח (סי' תקמז סע' ו) משמע שסבר כרא"ש וסיעתו: "ועל אדם כשר אינו קורע אלא אם כן ידע בין מיתה לקבורה". וכ"פ הש"ך כדעת הרא"ש והטור. והוסיף הש"ך (שם): "מיהו האידנא נהגו <span class"underline">להקל</span> בכל עניין". אך לפי דברי הב"י שהסביר את דעת הרא"ש כדעת הרמב"ן, נראה שאין כלל סתירה בין הדברים, ודעתו היא כדעת הרמב"ן.</p></ref>: "על אדם כשר... אע"פ שלא עמד בשעת יציאת נשמה - חייב לקרוע עליו; והוא שעומד <span class"underline">שם</span> בין מיתה לקבורה". | |||
</li> | |||
<li> אך הרמ"א פסק כר"ן וראבי"ה: "וי"א <span class"underline">דאין חייב</span> לקרוע על אדם כשר, אלא אם כן עומד עליו בשעת יציאת נשמה; אבל חייב <span class"underline">לבכות ולהתאבל</span> עליו. וכן נהגו להקל". וכ"פ הש"ך. | |||
</li> | |||
<li> הפני ברוך (סי' א סע' ג עמ' ה), החזו"ע (ח"א "דיני קריעה" הע' ד) והילקוט יוסף כתבו, שנהגו היום <span class"underline">לא לקרוע</span> על אדם כשר. וביאר הטעם בשולחן גבוה (סי' שמ אות טו): "משום שכל אדם מוחזק בכשרות, א"כ יצטרכו לקרוע על כל אדם, <span class"underline">ואין</span> לדבר סוף".<ref><p>ובספר חינא וחסדא (ח"א דף נט עמוד ג) כתב טעם נוסף להקל: "משום שאין כל הדעות שוות, שמא יבואו אנשים שאינם הגונים לדבר <span class"underline">לשון הרע</span> על הנפטר שהם יודעים שלא היה נזהר לקיים המצות, ולכן הם חוששים על איבוד לבושם אם יקרעו אותם".</p></ref> | |||
</li></ul> | |||
</li></ul> | |||
<ul> | |||
<li> האם תלמידי חכמים חייבים בקריעה על אדם כשר: (ש"ך ס"ק יג, ש"ך סקי"ג, פת"ש ס"ק ז) | |||
</li></ul> | |||
<ul> | |||
<li><p>רמב"ן – תלמידי חכמים <span class="underline">פטורים</span> מקריעה זו, וביאר הפת"ש: "דהוי כזקן ואינו לפי כבודו דדין הקריעה הוא כדין עמידה והידור שאין הגדול עומד מפני הקטן".</p></li> | |||
<li><p>ראב"ד והרא"ש – תלמידי חכמים <span class="underline">חייבים</span> בקריעה זו, כמו כל אדם.</p> | |||
<ul> | |||
<li> '''הכרעה''': השו"ע פסק כרמב"ן: "ות"ח <span class"underline">פטורים</span> מקריעה זו". | |||
</li> | |||
<li> הש"ך הביא את דעת הראב"ד והרא"ש, ולא כתב להכריע כמי דעתו. | |||
</li> | |||
<li> וכתב בעל האגודת אזוב בקונטרס אלון בכות (דרוש א), שתלמידי חכמים חייבים בקריעה על <span class"underline">ת"ח</span> שגדול <span class"underline">כמותם</span>. אך הפת"ש דחה את דבריו, ומשמע ממנו שתלמידי חכמים <span class"underline">פטורים</span> תמיד מקריעה זו. | |||
</li></ul> | |||
</li></ul> | |||
'''מתוך הספר שירת הים''' - [http://www.shirathayam.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=1020020 לפרטים] | |||
==הערות שוליים== | |||
[[קטגוריה:שולחן ערוך]] | [[קטגוריה:שולחן ערוך]] | ||
[[קטגוריה:שירת הים]] | [[קטגוריה:שירת הים]] | ||
[[קטגוריה:יורה דעה (פרשני)]] | |||
גרסה אחרונה מ־15:59, 20 בינואר 2020
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ו – אדם כשר שנפטר
קריעה על אדם כשר
שבת קה ע"ב
תניא: מפני מה מתים בניו ובנותיו של אדם כשהן קטנים? מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר.
וכ"פ השו"ע ע"פ הראשונים: "על אדם כשר, שאינו חשוד על שום עבירה ולא על שום ביטול מצוה, ולא סני שומעניה, אע"פ שאינו גדול בתורה[1], ואע"פ שלא עמד בשעת יציאת נשמה - חייב לקרוע עליו".
מי צריך לקרוע על אדם כשר
מועד קטן כה ע"א
כי נח נפשיה דרב ספרא - לא קרעו רבנן עליה, אמרי: לא גמרינן מיניה. אמר להו אביי: מי תניא הרב שמת?! חכם שמת תניא! ועוד כל יומא שמעתתיה בפומין בבי מדרשא? סבור מה דהוה הוה. אמר להו אביי: תנינא: חכם כל זמן שעוסקין בהספד חייבין לקרוע, סבור למיקרע לאלתר. אמר להו אביי: תניא: חכם כבודו בהספידו.
- אלו אנשים צריכים לקרוע על אדם כשר שמת: (ב"י, בדק הבית, ש"ך ס"ק יא- ס"ק יב, ילקו"י עמ' סג)
ראבי"ה (והר"ן מסתפק) – רק מי שנמצא בשעת יציאת הנשמה של אדם כשר צריך קרוע.
רמב"ן, (רא"ש (להבנת הב"י)) ורי"ו – כל מי שנמצא לפני המת צריך לקרוע (אף שלא היה בשעת יציאת נשמה).
(רא"ש (להבנת הטור והב"ח)) וטור – כל השומע על מות אדם כשר בין מיתה לקבורה, אף שאינו נמצא לפני המת.
- הכרעה: נראה מדברי השו"ע שפסק כרמב"ן וסיעתו[2]: "על אדם כשר... אע"פ שלא עמד בשעת יציאת נשמה - חייב לקרוע עליו; והוא שעומד שם בין מיתה לקבורה".
- אך הרמ"א פסק כר"ן וראבי"ה: "וי"א דאין חייב לקרוע על אדם כשר, אלא אם כן עומד עליו בשעת יציאת נשמה; אבל חייב לבכות ולהתאבל עליו. וכן נהגו להקל". וכ"פ הש"ך.
- הפני ברוך (סי' א סע' ג עמ' ה), החזו"ע (ח"א "דיני קריעה" הע' ד) והילקוט יוסף כתבו, שנהגו היום לא לקרוע על אדם כשר. וביאר הטעם בשולחן גבוה (סי' שמ אות טו): "משום שכל אדם מוחזק בכשרות, א"כ יצטרכו לקרוע על כל אדם, ואין לדבר סוף".[3]
- האם תלמידי חכמים חייבים בקריעה על אדם כשר: (ש"ך ס"ק יג, ש"ך סקי"ג, פת"ש ס"ק ז)
רמב"ן – תלמידי חכמים פטורים מקריעה זו, וביאר הפת"ש: "דהוי כזקן ואינו לפי כבודו דדין הקריעה הוא כדין עמידה והידור שאין הגדול עומד מפני הקטן".
ראב"ד והרא"ש – תלמידי חכמים חייבים בקריעה זו, כמו כל אדם.
- הכרעה: השו"ע פסק כרמב"ן: "ות"ח פטורים מקריעה זו".
- הש"ך הביא את דעת הראב"ד והרא"ש, ולא כתב להכריע כמי דעתו.
- וכתב בעל האגודת אזוב בקונטרס אלון בכות (דרוש א), שתלמידי חכמים חייבים בקריעה על ת"ח שגדול כמותם. אך הפת"ש דחה את דבריו, ומשמע ממנו שתלמידי חכמים פטורים תמיד מקריעה זו.
מתוך הספר שירת הים - לפרטים
הערות שוליים
- ↑
כתב הש"ך (ס"ק יא) שלדעת הרמב"ן ורבנו יונה, "אדם כשר" הוא מי שמחזר אחר גמ"ח. וכ"פ הש"ך.
- ↑
כ"כ הש"ך (ס"ק יב) שמשמע מדברי השו"ע, מהמילה "שם", שסבר כרמב"ן שאינו חייב לקרוע, אא"כ הוא עומד לפני המת. אך הקשה הש"ך שמדברי השו"ע באו"ח (סי' תקמז סע' ו) משמע שסבר כרא"ש וסיעתו: "ועל אדם כשר אינו קורע אלא אם כן ידע בין מיתה לקבורה". וכ"פ הש"ך כדעת הרא"ש והטור. והוסיף הש"ך (שם): "מיהו האידנא נהגו להקל בכל עניין". אך לפי דברי הב"י שהסביר את דעת הרא"ש כדעת הרמב"ן, נראה שאין כלל סתירה בין הדברים, ודעתו היא כדעת הרמב"ן.
- ↑
ובספר חינא וחסדא (ח"א דף נט עמוד ג) כתב טעם נוסף להקל: "משום שאין כל הדעות שוות, שמא יבואו אנשים שאינם הגונים לדבר לשון הרע על הנפטר שהם יודעים שלא היה נזהר לקיים המצות, ולכן הם חוששים על איבוד לבושם אם יקרעו אותם".