אנציקלופדיה תלמודית:קושר: הבדלים בין גרסאות בדף

הגדרת הערך - מלאכת קושר בשבת וביום טוב

המלאכה וגדרה

המלאכה

הקושר הוא אחד משלושים ותשעה אבות-מלאכות* האסורים בשבת שמנו חכמים במשנה^[1], וחשוב אב מלאכה לפי שהיה במשכן - ומלאכות שהיו במלאכת משכן הן החשובות אבות מלאכות^[2] - שלצורך צידת החלזון היו מתירים^[3] את הקשרים שברשתות, כשהיה צורך לפעמים ליטול חוטים מרשת אחת כדי להוסיפם לרשת אחרת^[4], כדי לקצר או להרחיב את הרשתות^[5], או שחוט שנקרע בשעת הכנת היריעות, וקשרוהו, פעמים שהוצרכו לאחר מכן להתירו^[6].

מהות המלאכה

מלאכת קושר, יש אחרונים סוברים שענינה חיבור שני דברים נפרדים יחד^[7]. ומן האחרונים יש שכתבו, שמשום כך הקושר קשר אחד בראש חוט, אין בו משום קושר, שאינו מחבר שני דברים נפרדים^[8], ויש שכתבו שמכל מקום אם על ידי הקשר שבראש החוט נוצר חיבור, כגון שהקשר מונע מהחוט מלצאת מהבגד, ובכך הוא מחבר את החוט לבגד, יש בו משום קושר^[9]. קשר הנעשה בחוט אחד, שעל ידו מתחברים יחד חלקים שונים של אותו החוט, יש מן האחרונים שכתבו שאף בו אין משום קושר, שאינו מחבר דברים נפרדים, שהרי החוט כבר היה מחובר^[10], ויש סוברים שכיון שמתחלה לא היה החוט מחובר אלא מצד אחד, ועכשיו מתחבר גם מצד אחר, יש בחיבור זה משום קושר^[11].

חיבור שלא על ידי קשר

חיבור שני דברים נפרדים שלא על ידי קשר, אלא כגון על ידי תפירתם יחד, יש מן האחרונים שכתב, שיש בו משום קושר, שלדעתם מלאכת קושר היא בחיבור שני דברים^[12], ולאו דוקא על ידי קשר, אלא בכל אופן של חיבור^[13], ולכן התופר שלוש תפירות - שחייב משום תופר אפילו אינו קושר את ראשי החוט^[14] - חייב לדעתם אף משום קושר^[15]. ומדברי ראשונים נראה שאין בתפירה משום קושר^[16], וביארו אחרונים הטעם, שאין מלאכת קושר אלא על ידי עשיית קשר^[17], או שאין מלאכת קושר אלא בחיבור שאינו מאחד את שני הדברים לגמרי, ואפשר להפרידם בלא קריעה, ולא בתפירה וכיוצא בה המאחד את הדברים לגמרי כך שאי אפשר להפרידם אלא על ידי קריעה^[18].

קשר של קיימא

הקשר שחייבים עליו, הוא קשר של קיימא, היינו שעומדים לקיימו^[19], כגון קשר הגַמלים וקשר הספנים^[20], שקושרים טבעת בנקב שבחוטמו של הגמל או בנקב שבראש הספינה, ועומדת שם לעולם^[21], וכן קשרי רצועות מנעל וסנדל שקושרים הרצענים בשעת עשייתם^[22], וכן קשר שקושרים בו דלי - הקבוע בבור^[23] - על פי הבור, חשוב קשר של קיימא^[24], שהאדם מבטל את החבל שם^[25], בדומה לקשר שעשו במשכן, שהיה של קיימא^[26], אבל קשר שאינו של קיימא, היינו שעומדים להתירו, אין חייבים עליו^[27], כגון קשר של רצועות מנעל וסנדל שקושרים בשעת לבישתם^[28], וכן שנינו: כלל אמר רבי יהודה, כל קשר שאינו של קיימא, אין חייבין עליו^[29]. על האיסור שמדרבנן בקשר שאינו של קיימא, באופנים מסויימים, עי' להלן: האסור מדרבנן^[30]. בטעם הדבר שאין חייבים על קשר שאינו של קיימא, נחלקו אחרונים: יש סוברים שקשר שאינו של קיימא אינו חשוב קשר וחיבור לכל דיני התורה^[31], ויש סוברים שחשוב קשר לשאר דיני התורה, ולענין מלאכת שבת בלבד אינו חשוב קשר^[32], מהם סוברים שבמלאכת קושר בלבד אמרו כן - ויש סוברים אף במלאכת תופר*^[33] - לפי שבמלאכה זו אינו עושה דבר חדש שלא היה מקודם, אלא מחבר בין שני דברים קיימים, ואין לחיבור זה חשיבות מלאכה אלא אם כן בדעתו שישאר כן לעולם, שאז על ידי הקשר נעשים כגוף אחד, וחשוב שעושה דבר חדש^[34], ומהם סוברים שאף בשאר מלאכות שבת מלאכה שאינה עומדת להתקיים אינה חשובה מלאכה^[35].

ונחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש ראשונים סוברים שאינו חשוב קשר של קיימא מן התורה אלא אם כן עומד להתקיים לעולם^[36], היינו שמשאירים אותו כל זמן שאפשר לו להיות קיים^[37], ואין קוצבים זמן להתרתו^[38], אבל קשר שעומדים להתירו, אף לאחר זמן רב, אין חייבים עליו^[39]. ב) ויש ראשונים שכתבו שכל קשר העשוי להתקיים זמן רב, כגון חצי שנה או שנה, הוא בכלל קשר של קיימא^[40]. ג) ויש שכתבו בדעת ראשונים, שכל קשר שעומד להתקיים יותר מחודש הוא קשר של קיימא^[41]. ד) ויש ראשונים שכתבו, שאף קשר העשוי להתקיים שמונה ימים הוא קשר של קיימא^[42]. ה) בדעת הסוברים שאין איסור קושר מן התורה אלא במעשה אומן^[43], יש אחרונים שנראה מדבריהם, שכל קשר שעומר להתקיים יותר מיום אחד הוא קשר של קיימא^[44].

קשר אחד

קשר אחד שקושרים שני ראשי חוט זה בזה, כתבו ראשונים שאינו קשר הנאסר בשבת^[45], שאינו מתקיים^[46], שכל ראש חוט מושך לכיון שלו, והקשר מתנתק^[47], ואינו חשוב קשר אלא בשני קשרים זה על זה^[48], שהוא קשר המתקיים^[49]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם, שאף אם קשר זה עומד להתקיים מותר לקושרו^[50], שאינו נקרא קשר כלל^[51], ויש סוברים שאם הוא מתקיים חשוב קשר^[52]. קשר אחד בראש חוט, יש ראשונים שכתבו שחשוב קשר^[53], שהוא קשר המתקיים^[54], ורגילים לעשותו כן^[55], וכן אם מניח שני צדי החוט יחד ועושה קשר אחד בראשם, כדרך שעושים בראש חוט אחד, חשוב קשר^[56], שהרי הוא מתקיים^[57]. קשר אחד בראש חוט, כשבתוך הקשר עוברים חוטים נוספים, יש שכתבו בדעת ראשונים שאין דינו כקשר בראש חוט, ואינו חשוב קשר^[58], לפי שאפשר למשוך את החוטים מתוך הקשר, ואז גם הקשר שבראש החוט נעשה מרווח ואינו מתקיים^[59]. ויש ראשונים שנראה מדבריהם, שכל קשר אחד אינו קשר, ואף כשהוא בראש חוט^[60].

הוספת קשר אחד

הוספת קשר על קשר אחד הקיים מכבר, יש בה משום קושר^[61], שעל ידי הקשר השני נעשה קשר המתקיים^[62]. הוספת קשר אחד על שני קשרים הקיימים מכבר, יש אחרונים שכתבו שאין בה משום קושר מן התורה, כיון שלא הועיל כלום במה שהוסיף, שאף בתחילה היה הקשר מתקיים^[63], ויש מצדדים לומר שיש בה משום קושר, שעל ידי הקשר השלישי מתחזק הקשר הכפול^[64].

עניבה

עניבה - שהיא חצי קשר^[65], שמניח ראש החבל חוץ לקשר^[66], וניתרת ביד אחת במשיכת ראש החבל^[67] - אמרו בגמרא שנחלקו בה תנאים: לדעת ר' יהודה שאמר בברייתא שחבל דלי שנפסק לא יענבנו^[68], אמרו בגמרא שעניבה היא קשירה מעולה^[69] מן התורה^[70], ולדעת חכמים שאמרו שמותר לענוב חבל דלי שנפסק^[71], עניבה אינה בכלל קשר האסור^[72], ומותר לעשותה אף כשעומדת להתקיים^[73], וכן הלכה^[74], שהלכה כרבים^[75], ויש שכתבו בדעת ראשונים שהלכה כר' יהודה^[76]. בטעם שאין עניבה בכלל קשר האסור, לדעת חכמים, יש ראשונים סוברים, שלדעתם כל קשר שאדם יכול להיתרו באחת מידיו, אין חייבים עליו^[77], ויש ראשונים סוברים שאף על פי שקשר שאדם יכול להתירו באחת מידיו, מחמת שאינו מהודק, חייבים עליו^[78], עניבה מותרת^[79], שלדעת חכמים עניבה אינה חשובה קשר^[80], ויש ראשונים שנראה מדבריהם, שעניבה חשובה קשר של קיימא קצת, ולדעת חכמים אין חייבים אלא על קשר של קיימא לגמרי, ולדעת ר' יהודה חייבים אף על קשר של קיימא קצת^[81]. ומן האחרונים יש שכתבו, שדין זה שעניבה אין דינה כקשר לא נאמר אלא לענין מלאכת שבת, לפי שעניבה אינה דומה לקשר שהיה במלאכת המשכן^[82], ויש ראשונים שכתבו שאין לעניבה דין קשר אף לענין דיני תורה נוספים, כגון לענין חליצה^[83].

ומן הראשונים יש שכתבו, שנחלקו אמוראים בדעת ר' יהודה, אם עניבה דינה כקשר גמור לכל דבר, או שדינה קל יותר מקשר רגיל, ובקשר שאינו אלא קצת של קיימא, כגון שאינו עומד להתקיים זמן ארוך, מקילים בו^[84].

עניבה על גבי קשר או על גבי עניבה

קשר אחד, ועניבה על גביו, נחלקו בו ראשונים, לדעת הסוברים שעניבה מותרת^[85]: יש סוברים שדינו כעניבה, ומותר אף אם עומד להתקיים^[86], שהרי הקשר שתחת העניבה אינו חשוב קשר כלל^[87], ואף על פי שהעניבה מחזקת אותו, כיון שהחיזוק נעשה על ידי דבר שאינו חשוב קשר, אין בו משום קושר^[88]. ויש סוברים שדינו כקשר, ואם הוא עומד להתקיים, אסור^[89] - מן התורה^[90], ויש סוברים שמדרבנן^[91] - מחמת הקשר התחתון^[92], שקשר אחד חשוב קשר, אלא שאינו מתקיים^[93], וכשהוא מתקיים על ידי העניבה, יש בו משום קושר^[94]. על כך שאף לדעה זו, אין דינה כמעשה אומן, ואם אינה עומדת להתקיים אלא זמן קצר מותרת, עי' להלן^[95]. עניבה על גבי עניבה, דינה כעניבה^[96]. ויש מן הראשונים שכתב, שאינו מותר אלא עניבה אחת^[97].

כריכה על גבי קשר

קשר אחד וכריכה על גביו, היינו שלאחר שקושר קשר אחד כורך החוט מסביב ותוחב ראש החוט בתוך העגול הכרוך, שיש ראשונים שכתבו שדינו כקשר על גבי קשר לענין אגד לולב^[98] ולענין קשר ציצית^[99], כתבו אחרונים שלדעתם הוא הדין שחשוב קשר לענין שבת, וכדין עניבה על גבי קשר, לסוברים כן^[100].

כשרגילים לקיימו ודעתו להתירו

קשר שהדרך שמקיימים אותו לעולם, ודעת האדם להתירו בתוך זמן קצר, כגון שדעתו להתירו כדי לא לעבור על מלאכת קושר בשבת, נחלקו אחרונים אם חשוב קשר של קיימא האסור מן התורה: א) יש סוברים שדין הקשר תלוי ברגילות, וכיון שהדרך לקיימו לזמן רב, הרי זה קשר של קיימא^[101], ואין הולכים אחר מחשבת הקושר לבטל שם קשר ממנו^[102], ודוקא אם דרך כל העולם לקיים קשר זה, אבל אם יש אנשים שאין דרכם לקיימו, אינו חשוב קשר של קיימא לאותם אנשים^[103], ולדעתם זהו שאמרו בגמרא שסנדל המשמש שני אנשים - וצריך כל אחד לקושרו לפי מידתו^[104] - מותר לקושרו^[105], שאף על פי שאין דרך שאר אנשים להתיר את קשרי סנדליהם בכל יום, כיון שבסנדל המשמש שני אנשים הדרך להתיר את הקשר בכל יום, לאותם אנשים אינו חשוב קשר של קיימא^[106]. ב) ויש סוברים שדין הקשר תלוי בדעת האדם הקושר, וכיון שדעתו להתירו בזמן קצר, אינו חשוב קשר של קיימא^[107]. על כך שיש סוברים שאף קשר שלא נעשה על דעת לקיימו לעולם, אם הדרך שלפעמים נמלכים עליו ומניחים אותו לעולם, אסור לקושרו מדרבנן מחשש שימלך לקיימו, עי' להלן^[108].

קשר שרגילים להתירו לאלתר ודעתו לקיימו לעולם

קשר שהדרך להתירו בתוך זמן קצר - כגון הקושר דלי לבור בחגורה, שאין דרך אדם לבטל את חגורתו שם^[109] - ודעת האדם לקיימו לעולם, יש מן הראשונים שכתבו שאינו קשר של קיימא ומותר לקושרו^[110], שבטלה-דעתו-אצל-כל-אדם*^[111]. ויש אחרונים סוברים, שכיון שדעתו לקיימו הרי זה קשר של קיימא^[112].

שינה דעתו לאחר שקשרו

קשר שקשרוהו על דעת להתירו, ונמלכו לאחר מכן לקיימו, אינו קשר של קיימא, שדין הקשר וחיוב האדם עליו נקבעים בשעת קשירתו - לסוברים שדין הקשר תלוי בדעת האדם^[113] - ואינם משתנים לאחר מכן^[114]. ויש מן הראשונים שמצינו בדבריהם שדין הקשר תלוי במה שנעשה עמו לבסוף, שכתבו שקשר שבדרך כלל מתירים אותו בזמן קצר, ופעמים שאין מתירים אותו, אם לבסוף אירע שלא התירוהו, עברו על איסור קושר מן התורה^[115].

ספק אם יתקיים

קשר שבשעת קשירתו יש ספק אם יתקיים לעולם, כגון שקושרים אותו על דעת שיתקיים כל זמן שאפשר, ושאם יהיה לאדם צורך בהתרתו, יתירנו, יש אחרונים סוברים, שאף על פי שאפשר שיצטרך להתירו בתוך זמן קצר, כיון שכשקושרו אינו קוצב זמן בדעתו מתי יתירנו, ואפשר שיניחנו כך לזמן רב, הרי זה קשר של קיימא מן התורה^[116]. ויש אחרונים סוברים, שקשר שספק אם יקיימוהו לעולם, אין בו משום קושר מן התורה^[117].

קשר שעומד להתנתק מאליו

קשר שעומד להתנתק מאליו, כגון שעשוי גמי שסופו שמתייבש ומתנתק, נחלקו בו ראשונים אם חשוב מחמת כן קשר שאינו של קיימא: יש סוברים, שאין קשר של קיימא תלוי באיכות החבל, אלא בצורך שיש לאדם בו, ואף אם סופו של הקשר להתנתק מאליו, אם האדם צריך שיתקיים חשוב קשר של קיימא^[118]. ויש סוברים, שקשר העתיד להתנתק מעצמו, אינו חשוב קשר של קיימא^[119], ומותר^[120], שאם קשר שמצד עצמו ראוי להתקיים, חשוב קשר שאינו של קיימא, מחמת שעומדים להתירו, כל שכן שחבל שמצד עצמו אינו מתקיים יחשב קשר שאינו של קיימא^[121].

קשר שמתקיים אלא שאין צריכים אותו

קשר שאין האדם זקוק לו לזמן רב, ומכלל מקום אינו מתירו לאחר השימוש בו, אלא מניחו כך לעולם, כגון קשר של לולב, שאין זקוקים לו אלא לימי החג, ולאחר החג אין מתירים אותו, יש ראשונים סוברים, שכיון שאין האדם מתיר את הקשר לעולם, הרי זה קשר של קיימא^[122], ואף אם הקשר כבר אינו אוגד דברים בתוכו, כגון ששלף את הקשר מהלולב מבלי להתירו, מכיון שהקשר עצמו עדיין קיים חשוב קשר של קיימא^[123]. ויש שכתבו שאינו חשוב קשר של קיימא אלא אם כן הקשר עדיין אוגד דברים בתוכו, אבל אם אינו אוגד דברים בתוכו, כגון ששולפו בשלמות מבלי להתירו, או שחותך את החבל בצד הקשר, אין זה קשר של קיימא^[124]. ויש מצדדים לומר, שקשר שלאחר זמן אין צריכים אותו, אינו קשר של קיימא^[125].

שני קשרים שמתירים בכל פעם אחד

שני קשרים, שרגילים לקושרם ולהתירם באופן תדיר, אלא שבכל פעם אין צורך להתיר אלא אחד מהם, יש ראשונים סוברים, שאינם חשובים קשר של קיימא, ומותר לקושרם^[126], ואין חוששים שמא יתיר האדם בכל פעם את אותו הקשר, ואת הקשר האחר יבטל, כיון שאין תועלת בפתיחת הקשר האחד יותר מן האחר^[127], ועוד שכיון שאין ידוע איזה קשר עומדים לבטל, חשוב כל אחד מהם כקשר שעומדים להתיר^[128], ולדעתם זהו שאמרו בגמרא שנודות יין ושמן ששנינו שמותר לקושרם^[129], הוא אף בנודות שיש להם שני פתחים קשורים^[130], וכן זהו שאמרו שקדרה של בשר ששנינו שמותר לקושרה^[131], הוא אף בקדרה שיש לה פתח נוסף^[132], וכן זהו שאמרו בגמרא שאותה ששנינו שמותרת אשה לקשור לשון חלוקה^[133], הוא אף בחלוק שיש לו שתי לשונות בשני צדיו^[134], וכן זהו שאמרו בגמרא שאותה שאמר ר' אליעזר בן יעקב שמותר לקשור לפני הבהמה - חבל ברוחב הפתח^[135] - בשביל שלא תצא^[136], הוא אף אם קושר שני קשרים^[137], שיש ראשונים שביארו שקושר החבל בשני צדי הפתח^[138]. ויש אחרונים סוברים, שכיון שיתכן שאת אחד הקשרים יבטל ולא יתירנו, אסור לקושרם^[139], ולדעתם נודות יין ושמן, וכן קדרה של בשר, שמותר לקושרם אף על פי שיש להם שני פתחים, הוא משום שהשימוש בפתח אחד אינו נוח, ומן הסתם יפתח את שניהם^[140], וכן חלוק, שמותר לקשור את שתי לשונותיו, הוא משום שאם אין מתירים אלא אחד אי אפשר לפושטו אלא בדוחק, ומן הסתם יתירו את שניהם^[141].

אינו מעשה אומן

קשר של קיימא, שאינו מעשה אומן, נחלקו ראשונים אם יש בו משום מלאכת קושר מן התורה: א) יש סוברים שאין אסור מן התורה אלא קשר מעשה אומן^[142], בדומה למלאכת קושר שהייתה במשכן, שכל עושי המשכן אומנים היו^[143], ולדעתם, זהו שאמרו בגמרא שקשרי רצועות מנעל וסנדל, שחשובים קשר להתחייב עליהם^[144], הם קשרים שקושרים הרצענים^[145] - בשעת עשייתם^[146] - ולדעתם קשר הגַמלים וקשר הספנים ששנינו שחייבים עליהם^[147], הם מעשה אומן^[148], אבל מעשה הדיוט אין בו משום קושר מן התורה^[149], ולכן מי שנפסקה רצועת סנדלו או מנעלו, וקשרה, אין בכך משום קושר מן התורה^[150], וכן אותה ששנינו שאסור לקשור דלי בחבל על פי הבור^[151], וכן שאסור לקשור חבל דלי שנפסק^[152], לדעתם אין האיסור אלא מדרבנן^[153], שכל קשרים אלו, אף על פי שעומדים להתקיים, אינם אלא מעשה הדיוט^[154]. ב) ויש סוברים שכל קשר של קיימא בכלל האיסור, ואף מעשה הדיוט^[155], שכיון שהמלאכה חזקה וקיימת, ונעשית בלא שום שינוי, מה לי עשאה אומן מה לי עשאה הדיוט^[156]. ומן האחרונים יש שכתבו שנחלקו תנאים בדבר: יש שכתבו שר' יהודה שאמר במשנה שכל קשר שאינו של קיימא אין חייבים עליו^[157], סובר שעל קשר של קיימא חייבים אף על פי שאינו מעשה אומן^[158], והברייתא שאמרה שיש קשר של מנעל וסנדל שאין חייבים עליו^[159], וכן המשנה שאמרה שאין חייבים אלא על קשר הספנים והגמלים^[160], סוברים שאין חייבים אלא על מעשה אומן^[161], ויש שכתבו שנידון זה תלוי במה שנחלקו תנאים בדין עניבה^[162], שלדעת ר' יהודה שעניבה היא בכלל קשירה האסורה, חייבים אף על מעשה הדיוט, שהרי עניבה אינה מעשה אומן, ובדעת חכמים שעניבה אינה קשירה, אפשר לומר שאין חייבים אלא על מעשה אומן^[163], ויש שכתבו שלדעת ר' מאיר, שאמר שכל קשר שאדם יכול להתירו באחת מידיו אין חייבין עליו^[164], על קשר שאי אפשר להתיר ביד אחת חייבים אף על פי שאינו מעשה אומן, וחכמים חולקים וסוברים שאף על קשר שאי אפשר להתירו ביד אחת אין חייבים אלא אם כן הוא מעשה אומן^[165].

מעשה אומן שלא לקיימא

קשר מעשה אומן שאינו של קיימא, כתבו ראשונים שאין בו משום קושר מן התורה^[166], וכן לדעת הסוברים שחייבים על קשר של קיימא אף על פי שאינו מעשה אומן^[167], כתבו הרבה ראשונים ואחרונים, שמעשה אומן שאינו לקיימא מותר^[168]. ומן האחרונים יש שכתב, שלדעת הסוברים שחייבים על קשר של קיימא אף על פי שאינו מעשה אומן, כמו כן חייבים על מעשה אומן אף על פי שאינו של קיימא^[169].

גדר מעשה אומן

קשר מעשה אומן, יש ראשונים שכתבו, שהוא קשר שצריך דקדוק ואומנות בעשייתו^[170], ויש בקשירתו טורח^[171], ומן האחרונים יש שכתבו, שיש בעשייתו איזו אומנות שאין ההדיוט יכול לעשות^[172]. ויש אחרונים שכתבו שאין אנו בקיאים איזה קשר קרוי מעשה אומן^[173], ושנראה מלשון ראשונים שהוא קשר שקושרים אותו הדק היטב^[174], והוא קשר אמיץ^[175] וחזק^[176] מאד^[177]. ויש אחרונים שכתבו, שהוא קשר שאינו יכול להינתק אפילו בכח^[178], או שאינו ניתר בשום אופן מעצמו, כדרך האומן היודע אופן תיקון עשייתו^[179], ואף על פי שאינו מהודק, ואפשר להתירו ביד אחת^[180].

קשר על גבי קשר

קשר על גבי קשר, נחלקו אחרונים אם חוששים שהוא מעשה אומן: יש חוששים שהוא מעשה אומן^[181], שאין אנו בקיאים איזה קשר קרוי מעשה אומן^[182], וכיון שיש סוברים שמעשה אומן הוא קשר שקושרים אותו הדק היטב^[183], ואף קשר על גבי קשר הוא קשר אמיץ, יש להיזהר בו^[184], ומכל מקום יש מן האחרונים שכתבו שאין חוששים שהוא מעשה אומן אלא אם כן מהדקו היטב^[185], ויש סוברים שאף אם מהדקו מעט חוששים שהוא מעשה אומן^[186], ומכל מקום, אף לדעתם, אם אינו מהדקו כלל, אלא עושהו רפוי לגמרי, אין חוששים שהוא מעשה אומן^[187]. ומן האחרונים יש שכתבו, שהחשש שמא קשר על גבי קשר הוא מעשה אומן אינו מן הדין, אלא הוא חומרא בעלמא שנהגו בה^[188]. ויש חולקים וסוברים שקשר על גבי קשר בודאי אינו מעשה אומן^[189].

קשר אחד בראש חוט

קשר אחד בראש חוט, נחלקו אחרונים אם חוששים שהוא מעשה אומן: יש סוברים שדינו כקשר על גבי קשר, שחוששים שהוא מעשה אומן, לסוברים כן^[190], שאף הוא מתהדק היטב^[191], ויש סוברים שאינו מעשה אומן^[192].

קשר אחד בראש שני חוטים

קשר אחד בראש שני חוטים יחד, שנעשה כדרך שעושים בראש חוט אחד, יש אחרונים סוברים שדינו כקשר בראש חוט אחד, שחוששים שהוא מעשה אומן, לסוברים כן^[193], ויש סוברים שאינו מעשה אומן, שאין דרך אומן לעשות קשר אחד אלא בראש חוט אחד, ולא בראש שני חוטים^[194].

עניבה

עניבה, לדעת ר' יהודה שדינה כקשר^[195], נחלקו אחרונים אם חשובה מעשה אומן: יש סוברים שאף לסוברים שעניבה בכלל קשר, מכל מקום אינה אלא מעשה הדיוט^[196], ויש סוברים שחשובה מעשה אומן^[197]. ולדעת חכמים שעניבה אין דינה כקשר^[198], עניבה על גבי קשר, אף לסוברים שדינה כקשר^[199], כתבו אחרונים שמכל מקום אינה מעשה אומן^[200], ואף לסוברים שלדעת ר' יהודה עניבה חשובה מעשה אומן, עניבה על גבי קשר לדעת חכמים אינה מעשה אומן, שהאיסור בעניבה על גבי קשר אינו מחמת העניבה, אלא מחמת הקשר שתחתיה, שמתקיים על ידי העניבה^[201], וקשר אחד אינו מעשה אומן^[202].

קשר שאדם יכול להתירו באחת מידיו

קשר שאדם יכול להתירו באחת מידיו, אמר ר' מאיר שאין חייבים עליו^[203], ואפילו עשאו לקיימא^[204], וכן שנינו בתוספתא^[205], ונחלקו ראשונים: יש סוברים שמכל מקום אסור מדרבנן^[206], ויש סוברים שמותר לקושרו אף לכתחילה^[207]. ונסתפקו בגמרא בטעמו של ר' מאיר, אם הוא משום שקשר שאדם יכול להתירו באחת מידיו אינו מהודק, ואין חייבים אלא על קשר מהודק, ולפי זה על עניבה, שהיא מהודקת, אף על פי שאפשר להתירה ביד אחת, חייבים, או שטעמו הוא משום שהקשר ניתר ביד אחת, ולפי זה אף על עניבה אין חייבים, שהרי היא ניתרת ביד אחת^[208]. ומן הראשונים יש שכתבו בביאור טעמו של ר' מאיר, שכיון שהקשר רפוי, ואפשר להתירו ביד אחת, אינו חשוב קשר של קיימא^[209], ויש שביארו, שכיון שעשאו באופן שניתר ביד אחת גילה בדעתו שאינו רוצה שיהיה של קיימא^[210]. ובדעת חכמים במשנה, נחלקו ראשונים: יש סוברים שאף לדעת חכמים אין חייבים על קשר שניתר ביד אחת, ור' מאיר אינו אלא מפרש דבריהם^[211]. ויש סוברים שחכמים חולקים וסוברים שחייבים אף על קשר שאדם יכול להתירו באחת מידיו^[212], היינו אף בקשר שאינו מהודק^[213]. ויש ראשונים שכתבו, שר' יהודה - שסובר שעניבה היא קשירה גמורה^[214] - חולק וסובר שחייבים אף על קשר שאינו מהודק^[215], שלדעתו חייבים אף על קשר שאינו אלא קצת של קיימא^[216]. להלכה נחלקו ראשונים, יש סוברים שחייבים אף על קשר שאדם יכול להתיר באחת מידיו, שלדעתם חכמים חולקים, והלכה כמותם^[217], ויש סוברים שלהלכה אין חייבים על קשר שאדם יכול להתירו באחת מידיו^[218].

קשר העשוי ממאכל בהמה

קשר העשוי ממאכל בהמה, נחלקו בדינו: יש סוברים שאין בו משום מלאכת קושר כלל, ואף אם יעשנו מעשה אומן ועל דעת לקיימו^[219]. ויש שכתבו שאינו חשוב קשר של קיימא, כיון שאין אדם מבטל מאכל בהמה^[220], אלא סופו ליטלו וליתנו לפני בהמתו^[221], ולדעתם אם הוא מעשה אומן, אסור לקושרו, לסוברים שמעשה אומן שאינו של קיימא אסור^[222]. ויש סוברים שיש בו משום קשר של קיימא - אלא אם כן עומד להתנתק מאליו כשיתייבש^[223] - ואסור לקושרו^[224].

פתילת חבלים

פתילת חבלים מחוטי צמר, פשתן, או שיער, וכיוצא בהם, יש ראשונים שכתבו, שאסורה מן התורה, משום תולדת קושר^[225], וביארו אחרונים, שהוא לפי שפתילת חבל חשובה מעשה קשירה^[226], או לפי שכל חיבור של שני דברים שאינו מאחד אותם לגמרי, שאפשר להפריד ביניהם מבלי לקרוע, הוא בכלל מלאכת קושר^[227], או שאף על פי שאין פתילת חבל חשובה מעשה קשירה, אף בחיבור שאינו על ידי קשירה יש משום קושר^[228]. ומן האחרונים יש שנראה מדבריהם, שאין משום קושר אלא בפתילת חבל מחוטים עבים, אבל השוזר חוטים דקים יחד, אין בו משום קושר^[229]. שיעור הפותל חבל, להתחייב עליו, הוא כדי שיעמוד החבל בפתילתו בלא קשירה, שנמצאת מלאכתו מתקיימת^[230]. ויש סוברים שאין בפתילת חבלים משום קושר^[231], וכן בדעת הירושלמי, שאמר שהעושה חבלים חייב משום טווה*^[232], יש אחרונים שכתבו, שאין בפתילת חבלים משום קושר^[233], וכן אותה שאמרו בגמרא שמותר להפקיע חותלות של גרוגרות ותמרים^[234], וכן להפקיע חותמות שבכלים^[235], שיש הראשונים שביארו דהיינו שמותר לסתור את קליעת החבל^[236], יש שכתבו בדעתם שאין משום קושר בפתילת חבל^[237].

חוט מתכת המשמש כסוגר על ידי ליפופו, דנו אחרונים אם ליפופו דומה לפתילת חבל, שיש בו משום קושר, לסוברים כן^[238].

האסור מדרבנן

מעשה הדיוט לקיימא

קשר של קיימא, שאינו מעשה אומן, אף לסוברים שאין בו משום קושר מן התורה^[239], אסור מדרבנן^[240], ולכן מי שנפסקה רצועת מנעלו או סנדלו, אסור לקושרה אף במעשה הדיוט^[241], וכן אסור לקשור רסן בהמה אף במעשה הדיוט^[242], ואותה שאמרו בברייתא שקשרי רצועות מנעל וסנדל אסורים מדרבנן^[243], יש שכתבו שלדעתם הוא בקשר של קיימא שאינו מעשה אומן^[244], ולדעתם זהו ששנינו שאסור לקשור דלי בחבל על פי הבור^[245], ושאסור לקשור חבל דלי שנפסק^[246], אף על פי שאין קשרים אלו מעשה אומן, לפי שהם לקיימא^[247].

מעשה אומן שאינו של קיימא

קשר מעשה אומן שאינו עומד להתקיים אלא לזמן קצר^[248], נחלקו בו ראשונים: א) לסוברים שבקשר של קיימא יש משום קושר מן התורה אפילו אינו מעשה אומן^[249], כתבו הרבה ראשונים ואחרונים, שכל קשר שאינו של קיימא כלל, היינו שעומד להתקיים זמן קצר בלבד, מותר אפילו הוא מעשה אומן^[250], שלדעתם מעשה אומן אינו מעלה ואינו מוריד^[251], ולפי זה אותה ששנינו שקושרים דלי - על פי הבור^[252] - בפסקיא^[253], היינו בחגורה רחבה^[254], שאין אדם מבטלה שם^[255], הוא אף בקשר של קיימא^[256]. על הסוברים שלדעת הראשונים הסוברים שקשר של קיימא שאינו מעשה אומן יש בו משום קושר מן התורה, הוא הדין שמעשה אומן שאינו של קיימא יש בו משום קושר מן התורה, עי' לעיל^[257]. ב) לסוברים שאין מלאכת קושר מן התורה אלא במעשה אומן^[258], כתבו ראשונים, שקשר מעשה אומן, אף לזמן קצר, אסור מדרבנן^[259], גזירה משום קשר מעשה אומן של קיימא, האסור מן התורה^[260], ואינו מותר לקשור לכתחילה אלא מעשה הדיוט שאינו של קיימא^[261]. וסנדל שאמרו בברייתא שאסור לקושרו מדרבנן^[262], יש מן האחרונים שכתבו, שלדעתם הוא בקשר מעשה אומן לזמן קצר^[263], וכן רצועה ארוכה שקושרים בטבעת שבחוטמו של הגמל או שבראש הספינה - כדי למשוך אותם בה^[264], או כדי להעמידם על ידה^[265] - שאמרו בגמרא שאין הקשר של קיימא^[266], ומכל מקום אסור מדרבנן^[267], יש אחרונים שכתבו בדעתם שהוא קשר מעשה אומן לזמן קצר^[268]. ומן האחרונים יש מי שכתב, שלא אסרו חכמים מעשה אומן לזמן קצר אלא כשיש חשש שיניח קשר זה לזמן רב, או שיבואו להחליף בינו לבין קשר העומד זמן רב, אבל באופן שאין לחשוש לכך, לא גזרו על מעשה אומן כלל^[269], ולדעתם אותה ששנינו שמותר לקשור דלי לבור בחגורה^[270], הוא אף במעשה אומן, שכיון שהאדם צריך לחגורה ואינו מבטלה^[271], ואין חשש שיבואו להחליף חגורה בחבל^[272], לא גזרו על כך^[273]. ויש סוברים שאסרו מעשה אומן אף באופן זה, ולדעתם קשירת דלי לבור בחגורה אינה מותרת אלא במעשה הדיוט^[274].

להלכה

להלכה, יש פוסקים כדעת הראשונים שקשר מעשה אומן שאינו עומד להתקיים אלא לזמן קצר אסור מדרבנן^[275], ויש שאין חוששים לדעה זו אלא מספק^[276]. אף קשר על גבי קשר, או קשר אחד בראש חוט, שאינם חשובים מעשה אומן אלא מספק - לסוברים כן^[277] - כתבו הרבה אחרונים שיש להיזהר מלקושרם אפילו לזמן קצר^[278], ואין אומרים בהם ספק דרבנן להקל, שספק זה הוא ספק חסרון ידיעה^[279]. ויש מן האחרונים שכתב, שלסוברים שמעשה אומן שאינו לקיימא אינו אסור אלא מדרבנן, מותר לקשור קשר על גבי קשר לזמן קצר, שכיון שאינו אלא ספק אם חשוב מעשה אומן, ספק דרבנן להקל^[280].

קשר לזמן בינוני

קשר שעומד להתקיים זמן בינוני, היינו פחות מזמן ארוך - שחייבים עליו^[281] - ויותר מזמן קצר^[282], ואינו מעשה אומן, נחלקו בו ראשונים ואחרונים אם אסור מדרבנן: א) יש סוברים שכל קשר העומד להתקיים לזמן בינוני אסור מדרבנן^[283]. וכן בדעת הסוברים שאף במעשה הדיוט לקיימא יש משום קושר מן התורה^[284], כתבו הרבה הראשונים שקשר העשוי לזמן בינוני אסור מדרבנן^[285], שדומה לקשר העשוי לזמן ארוך לחייבים עליו^[286]. וכן בדעת הסוברים שאין מלאכת קושר אלא במעשה אומן^[287], יש אחרונים שכתבו שקשר לזמן בינוני אסור מדרבנן^[288]. לדעה זו, אותה שאמרו בגמרא שרצועה ארוכה שקושרים בטבעת שבחוטמו של הגמל או שבראש הספינה, אסור לקושרה מדרבנן^[289], יש ראשונים שכתבו שהוא משום שהקשר עומד להתקיים לזמן בינוני^[290], וכן קשרי רצועות מנעל וסנדל, שאמרו בברייתא שאסורים מדרבנן, וביארו בגמרא שהמנעל הוא של תלמידי חכמים^[291], יש ראשונים שכתבו שהאיסור משום שהקשרים עומדים להתקיים לזמן בינוני^[292], שתלמידי חכמים אינם קושרים את רצועות המנעל סביב רגליהם בדוחק, כדי שיוכלו לחולצו ולנועלו כשהוא קשור, ומכל מקום אינו קשר של קיימא, לפי שבשעת הטיט מתירים את הקשרים, וקושרים אותם בדוחק, כדי שלא ידבק בטיט במנעל וישמט המנעל מרגליו^[293], או שתלמידי חכמים, מתוך שעסוקים בתלמודם כל לילות השבוע, וישנים במלבושיהם, אינם חולצים מנעליהם אלא בליל שבת^[294]. ב) ויש סוברים שקשר לזמן בינוני שאינו מעשה אומן, מותר אף מדרבנן^[295]. וכן בדעת הסוברים שאף במעשה הדיוט לקיימא יש משום קושר מן התורה^[296], יש ראשונים סוברים, שאין איסור מדרבנן בקשר לזמן בינוני^[297]. וכן בדעת הסוברים שאין מלאכת קושר אלא במעשה אומן^[298], יש אחרונים שכתבו שקשר לזמן בינוני שאינו מעשה אומן, מותר אף מדרבנן^[299], ואין לגזור בו משום קשר לזמן ארוך, שאף קשר לזמן ארוך שאינו מעשה אומן אינו אסור אלא מדרבנן, לדעתם, והרי זו גזירה-לגזירה*^[300].

שיעור זמן בינוני, שאסור מדרבנן לסוברים כן^[301], נחלקו בו ראשונים ואחרונים: א) יש ראשונים שכתבו שכל קשר שאין עומדים להתירו ביום קשירתו חשוב קשר לזמן בינוני, ואסור לקושרו מדרבנן^[302], שכיון שיש לו זמן קצוב, שבתוך אותו זמן אין מתירים אותו, חשוב קשר של קיימא מדרבנן בתוך אותו הזמן^[303], ואינו מותר אלא קשר שעומדים להתירו ביום קשירתו^[304], ובכלל זה אף אם מתירים אותו בלילה של אותו יום^[305], כגון הקשר שקושרים בו רצועות מנעל וסנדל על הרגל בשעת לבישתם, ומתירים אותו בלילה כשחולצם^[306] - אף על פי שחשוב יום אחר^[307] - ויש שכתבו עוד, שאף קשר שעומדים להתירו למחר, אם הוא בתוך עשרים וארבע שעות לקשירתו, כגון מליל שבת ליום השבת, חשוב קשר שמתירים בו ביום^[308]. ב) ויש שכתבו בדעת ראשונים, שקשר שעומד להתקיים שלושה ימים אסור מדרבנן, ובפחות מכן חשוב קשר לזמן קצר ומותר^[309]. ג) ויש שכתבו בדעת ראשונים, שאין איסור דרבנן אלא בקשר העומד להתקיים שבעה ימים^[310].

לצורך מצוה

קשר האסור מדרבנן, נחלקו ראשונים אם התירו לקושרו לצורך מצוה: א) יש סוברים שמותר לקושרו לצורך מצוה^[311], שבמקום מצוה לא גזרו^[312], ואף על פי שבדרך כלל לא התירו איסורי שבות במקום מצוה^[313], אין לדמות גזירות חכמים אלו לאלו^[314], ולדעתם זהו ששנינו שפוקקים ומודדים וקושרים בשבת^[315], היינו שלצורך מצוה מותר לקשור בשבת קשר שאיסורו אינו אלא מדרבנן^[316], ולכן מותר לקשור קשר שאינו של קיימא לדבר מצוה, כגון כדי למדוד שיעור משיעורי התורה^[317], אף על פי שהוא מעשה אומן^[318] - האסור מדרבנן שלא לצורך מצוה, לסבורים כן^[319] - וכן קשר העומד להתקיים זמן בינוני, שאסור מדרבנן - לסוברים כן^[320] - מותר לקושרו לצורך מצוה^[321], וכן קשר של קיימא שאינו מעשה אומן, שאסור מדרבנן - לסוברים כן^[322] - מותר לקושרו לצורך מצוה^[323], כגון לאגוד את הלולב, שהוא קשר של קיימא - לסוברים כן^[324] - בקשר מעשה הדיוט^[325], וכן קשר שהדרך שלפעמים נמלכים עליו ומשאירים אותו לעולם, שאסור מדרבנן - לסוברים כן^[326] - מותר לקושרו לצורך מצוה^[327]. וכתבו אחרונים שלא התירו לצורך מצוה אלא כשאי אפשר בענין אחר, כגון שמוכרח שהקשר יהיה מעשה אומן, אבל אם אין הכרח לזה, יעשנו מעשה הדיוט^[328], ויש שכתב שאף אם אפשר בענין אחר, מותר לקשור קשר האסור מדרבנן לצורך מצוה, שכיון שעשיית מצוה על ידי קשר הוא דבר שאינו שכיח, הרי זה מלתא-דלא-שכיחא*, שלא גזרו בו חכמים כלל^[329]. ב) ויש מצדדים לומר בדעת ראשונים, שאף לצורך מצוה לא התירו קשר האסור מדרבנן^[330].

קשר שחוששים שימלך להניחו לעולם

קשר שתחלת עשייתו אינה על דעת להניחו שם לעולם - אלא על דעת להתירו^[331] - אלא שהדרך שלפעמים נמלכים עליו ומניחים אותו לעולם, יש ראשונים שכתבו, שאסור לקושרו מדרבנן^[332], שמא ימלך ויניחנו^[333], ולדעתם רצועה ארוכה שקושרים בטבעת שבחוטמו של הגמל או שבראש הספינה, שאמרו בגמרא שאסור לקושרה מדרבנן, אף על פי שאין הקשר של קיימא^[334], הוא משום שלפעמים אדם נמלך עליו ומניחו שם לעולם^[335], וכן לדעתם קשר של רצועות מנעל שאמרו בברייתא שאסור מדרבנן, וביארו בגמרא שהוא במנעל של תלמידי חכמים^[336], הוא משום שהם רגילים לקשור את נעליהם בריוח, ואפשר לנועלם ולחולצם בעודם קשורים^[337], ולפעמים נמלכים ומניחים אותם קשורים כך לעולם^[338]. ולדעתם זהו שאמרו בברייתא שבגמרא, שלא יביא אדם חבל מתוך ביתו ויקשור בפרה ובאבוס^[339], שיש ראשונים שכתבו שהוא משום קושר^[340], שמא כשירצה להוליך את הבהמה לא יתיר לעולם אלא ראש אחד, ויניח השני קיים לעולם - שכן הרגילות בחבל זה^[341] - ויהיה קשר של קיימא^[342], ואף על פי שתחילת עשייתו אינה על דעת כן, חוששים שימלך ויבטל את הקשר^[343].

קשר שאפשר שלא להתירו אלא שאינו נוח

מצינו קשרים שאפשר להניחם קשורים זמן רב, ולהשתמש בהם מבלי להתירם, אלא שכיון שהשימוש באופן זה אינו נוח, ורגילים להתירם, אינם קשר של קיימא, ומותר לקושרם^[344], וזהו שאמרו בגמרא שאותה ששנינו שמותר לאשה לקשור את הכובע שעל ראשה^[345], הוא אף כשקושרתו באופן רפוי^[346], ויכולה לשולפו מראשה מבלי להתירו^[347], שמכל מקום כיון שדרך אשה לחוס על שערה^[348], שלא ינתק על ידי שליפת הכובע בדוחק^[349], מתירה היא בכל פעם את הקשר^[350]. וכן אותה ששנינו שמותר לאדם לקשור חגורה רחבה בחוטים התלויים בראשה^[351], הוא אף באשה הקושרת את החגורה באופן שיכולה להורידה דרך רגליה מבלי להתיר את הקשר שבה, שמכל מקום כיון שמשום צניעות אינה עושה כן, אין זה קשר של קיימא^[352].

קשירת חבל בפרה ובאבוס, שאסורה^[353] משום קושר^[354], אמרו בברייתא שאינו אלא במביא חבל מתוך ביתו וקושרו בפרה ובאבוס, אבל אם היה החבל קשור כבר באבוס, מותר לקושרו בפרה, וכן אם היה קשור בפרה, מותר לקושרו באבוס^[355], וביארו ראשונים הטעם, שכשקושר חבל בפרה ובאבוס יש לחוש שמא ישאיר צד אחד קשור לעולם, ולא יתיר אלא את הצד השני, אבל כשכבר היה החבל קשור בצד אחד, וקושר עכשיו את הצד השני, מן הסתם יתיר את הצד שקשר עכשיו, ולא את הצד שהיה קשור בתחילה^[356].

ספק אם עומד לזמן ארוך

קשר שספק אם עומד להתקיים לעולם, אף לסוברים שאין בו משום קושר מן התורה^[357], אסור מדרבנן^[358].

ספק אם עומד לזמן בינוני או לזמן קצר

קשר שפעמים שמתירים בתוך זמן קצר ופעמים שמתקיים למשך זמן בינוני, יש מן הראשונים שכתבו שחשוב קשר לזמן בינוני, שאסור לקושרו מדרבנן, לסוברים כן^[359], ולדעתם רצועה ארוכה שקושרים בטבעת שבחוטמו של הגמל או שבראש הספינה, שאמרו בגמרא שאסור לקושרה מדרבנן, אף על פי שאין הקשר של קיימא^[360], הוא משום שלפעמים מניח הקשר שבוע או שבועיים^[361], וכן קשר של רצועות מנעל, שאמרו בברייתא שאסור מדרבנן, וביארו בגמרא שהוא במנעל של תלמידי חכמים^[362], הוא משום שתלמידי חכמים אינם קושרים מנעליהם בחוזק, ופעמים שמתירים אותם באותו יום, ופעמים שחולצים אותם בלא התרה, ונשאר הקשר למשך שבוע או חודש^[363]. ויש אחרונים סוברים שקשר שמצוי שמתירים אותו בתוך זמן קצר, אף אם בדרך כלל מתקיים למשך זמן בינוני, דינו כקשר העשוי לזמן קצר שמותר^[364], שהרי אין זמן קצוב שבתוך אותו זמן אין האדם מתירו^[365], ולא אסרוהו מדרבנן מחשש שיקיימנו, שלא מצינו שאסרו כן אלא כשיש חשש שיקיימנו לעולם^[366], אבל אם אין חשש אלא שיקיימנו זמן בינוני, שאין איסורו אלא מדרבנן, לא אסרו^[367].

שמא יבוא לקושרו

דבר שרגילים לקושרו בגמר עשייתו, כגון רצועות שרגילים לקושרם לאחר נתינתם בנקבים שבבגד, נחלקו ראשונים אם אסרו לעשותו שמא יבוא לקושרו: א) יש סוברים שאסור לעשותו מחשש שיבוא לקושרו^[368] - כדרך שאסרו להחזיר דלת של שידה תיבה ומגדל שניטלה משום גזירה שמא יתקענה^[369] - ומכל מקום אין חוששים לכך אלא כשהקשר שרגילים לעשותו הוא קשר שחייבים עליו, אבל אם אינו אסור אלא מדרבנן, לא גזרו^[370], שהרי זו גזירה-לגזירה*^[371]. רצועות שיש טורח בנתינתן, יש מן האחרונים שכתבו, שכיון שקרוב לודאי שיבוא לידי קשירתן כדי שלא יצטרך שוב לטרוח להשיבן, אף אם הקשר שרגילים לעשותו אינו אסור אלא מדרבנן, אסרו את נתינתן, ואין זו גזירה לגזירה^[372]. ב) ויש סוברים, שבדבר שאין טורח בעשייתו, כגון בנתינת רצועות בבגד שנקביו רחבים, לא גזרו שמא יבוא לקושרו^[373], ומהם כתבו שמכל מקום בדבר שיש טורח בעשייתו, אסרו לעשותו מחשש שיבוא לקושרו^[374].

קשירת חבל של אורגים בדלי

קשירת דלי על פי הבור בחבל של אורגים, אין בה משום קושר מן התורה, לפי שהאורג צריך לו, ואינו מבטלו שם, ואין זה קשר של קיימא^[375], נחלקו תנאים אם קשירה זו אסורה מדרבנן: א) לדעת חכמים, שאמרו במשנה שאין קושרים דלי בחבל^[376], אמרו בגמרא שאף בחבל של אורגים אסור לקושרו, שגזרו על חבל של אורגים משום סתם חבל^[377] - שקשירתו היא קשר של קיימא^[378] - ואינו מותר לקשור דלי לבור אלא בחגורה, שעליה לא גזרו משום חבל^[379], ואף על פי שלדעת חכמים עניבה מותרת^[380], ולא גזרו עליה משום קשירה האסורה, עניבה בקשירה אינם מתחלפים, ואילו חבל בחבל מתחלפים^[381], שההבדל ביניהם אינו ניכר, ואם יתירו לקשור בחבל של אורגים, יבואו לקשור בחבל סתם^[382]. ונחלקו אחרונים, לדעת הראשונים הסוברים שאין איסור מן התורה אלא במעשה אומן^[383], אם הגזירה על קשירת חבל של אורגים היא אף בקשר מעשה הדיוט: יש סוברים שלא גזרו על מעשה הדיוט, שכיון שאף אם יבואו לעשות קשר זה בחבל סתם, ויתקיים הקשר לעולם, אין בכך משום קושר מן התורה לדעת ראשונים אלו, הרי זו גזרה-לגזרה*^[384]. ויש סוברים שגזרו אף על מעשה הדיוט^[385], שמצינו הרבה פעמים שגזרו גזירה לגזירה^[386]. ב) לדעת ר' יהודה שמתיר לקשור דלי אף בחבל^[387], אמרו בגמרא שמותר לקשור דלי בחבל של אורגים, ולא גזרו עליו משום סתם חבל^[388], וכן בדעת רב - או ר' יוחנן^[389] - שאמרו בגמרא שמותר לאדם להביא חבל של אורגים מתוך ביתו ולקושרו בפרה ובאבוס^[390], יש ראשונים שכתבו, שאין גוזרים על חבל של אורגים משום סתם חבל, ומותר לקשור דלי בחבל של אורגים^[391]. להלכה, נחלקו ראשונים: יש פוסקים כחכמים, שגזרו על קשירת דלי בחבל של אורגים^[392], ויש פוסקים כר' יהודה, שלא גזרו^[393], שלדעתם אמוראים נוספים סוברים כן^[394].

קשירת חבל של אורגים בפרה ובאבוס

קשירת חבל בפרה ובאבוס - שאסורה משום קושר^[395] - נחלקו ראשונים אם אסורה אף בחבל של אורגים, לדעת חכמים הסוברים שגזרו על קשירת דלי לבור בחבל של אורגים^[396]: יש סוברים שלא גזרו אלא על קשירת חבל של אורגים בדלי וכדומה, ולא על קשירתו בפרה ובאבוס^[397], לפי שבדלי אם יבוא לקושרו בחבל סתם, הרי זה קשר של קיימא, מה שאין כן בפרה ואבוס שאף אם יבוא לקושרם בחבל סתם אינו שכיח שהקשר יהיה של קיימא^[398], או לפי שבדלי כיון שרגילים להניח את חבל האורגים קשור בו יום או יומים, דומה הוא קצת לחבל סתם, ולכן גזרו עליו, מה שאין כן בחבל האורגים שבפרה ואבוס שאין רגילים להניחו קשור בהם אפילו יום אחד שלם, מחשש שיקרע החבל מכח הפרה, אינו דומה כלל לחבל סתם, ולא גזרו עליו^[399], ולדעתם זהו שאמר רב - ויש אומרים ר' יוחנן^[400] - שמותר לאדם להביא חבל מתוך ביתו ולקושרו בפרה ובאבוס^[401], וביארו בגמרא דהיינו בחבל של אורגים^[402], שאף לדעת חכמים לא גזרו באופן זה^[403]. ויש סוברים, שלדעת חכמים אף על קשירת חבל אורגים בפרה ובאבוס גזרו^[404].

דבר שחשוב קשר לענין אחר

קשר של תפילין, לסוברים שאינו קשר של קיימא לפי שצריך לקושרו ולהתירו בכל יום^[405], יש ראשונים שכתבו שמכל מקום אסור לקושרו בשבת מן התורה, משום שהתורה קראתו קשר לענין תפילין^[406], שמתוך שחשוב קשר לענין תפילין חשוב קשר אף לענין מלאכת שבת^[407]. ומן האחרונים יש שביארו דבריהם, שהטעם שאין חייבים על קשר שאינו של קיימא הוא משום שאינו חשוב קשר וחיבור לכל דיני התורה - לסוברים כן^[408] - וקשר של תפילין, שחידשה בו תורה שיש לו שם קשר אף על פי שאינו של קיימא, יש לו שם קשר אף לענין שבת^[409]. ויש שביארו שקשר שאינו של קיימא יש לו שם קשר לשאר דיני תורה - לסוברים כן^[410] - אלא שלענין מלאכת קושר בשבת אין זו מלאכה חשובה, וקשר של תפילין, מכיון שיש לו חשיבות שעל ידו נעשים התפילין כשרים להנחה, יש לו חשיבות אף לענין מלאכת שבת^[411]. וכן לענין קשר של ציצית, יש מן האחרונים שכתבו, שאף אם נעשה על דעת להתירו בו ביום, שאינו קשר של קיימא - לסוברים שהולכים אחר דעת האדם^[412] - מכל מקום מתוך שחשוב קשר לענין מצות ציצית, חשוב קשר אף לענין איסור שבת^[413]. וכן אף אם יקשור את הציצית בקשר שאינו מעשה אומן - לסוברים שאין חייבים אלא על מעשה אומן^[414] - יש מן האחרונים שכתבו, שמתוך שחשוב קשר לענין מצות ציצית, חשוב קשר אף לענין איסור שבת^[415]. ויש חולקים וסוברים שמה שאינו קשר על פי כללי מלאכת קושר בשבת, אף על פי שחשוב קשר לענין מצוות אחרות כתפילין וציצית, אינו חשוב קשר לענין מלאכת שבת^[416], ובטעם הדבר יש שביארו, לפי שקשר שאינו של קיימא יש לו שם קשר לשאר דיני התורה, ולכן אין ללמוד מזה שחשוב קשר לענין תפילין, שיהיה חשוב קשר אף לענין מלאכת קושר בשבת, שבה התחדש שצריך קשר של קיימא^[417].

הערות שוליים