פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שסד ב: הבדלים בין גרסאות בדף
Shirayhayam (שיחה | תרומות) (Added shirat haram's seif.) |
מ (Try fix category tree) |
||
| שורה 48: | שורה 48: | ||
[[קטגוריה:שולחן ערוך]] | [[קטגוריה:שולחן ערוך]] | ||
[[קטגוריה:שירת הים]] | [[קטגוריה:שירת הים]] | ||
[[קטגוריה:יורה דעה (פרשני)]] | |||
גרסה אחרונה מ־16:10, 20 בינואר 2020
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב – קבר שנמצא[עריכה]
סנהדרין מז ע"ב[עריכה]
תא שמע: נמצא אתה אומר שלש קברות הן: קבר הנמצא, קבר הידוע, קבר המזיק את הרבים.
'קבר הנמצא' {המוצא קבר חדש שלא הכיר בתוך שדהו} - מותר לפנותו {מפני שנקבר שם בלא רשות הבעלים}, פינהו – מקומו טהור ומותר בהנאה[1] / (מקומו טמא ואסור בהנאה {גרסת הרמב"ם}[2]).
'קבר הידוע' {אם יש שם מת שקבור מדעתו של בעל השדה} - אסור לפנותו. פינהו – מקומו טמא ואסור בהנאה[3] / (מקומו טהור ומותר בהנאה {גרסת הרמב"ם}[4]).
השו"ע הביא את שתי הדעות:
"'קבר הנמצא': מותר לפנותו[5]. פינהו – מקומו טהור ומותר {בניין הקבר} בהנאה.
'קבר הידוע': אסור לפנותו. פינהו – מקומו טמא ואסור בהנאה.
והרמב"ם גורס:
- 'קבר הנמצא': מותר לפנותו. פינהו – מקומו טמא ואסור בהנאה.
- 'קבר הידוע': אסור לפנותו. פינהו – מקומו טהור ומותר בהנאה".
ספק אם נקבר מדעת בעלים[עריכה]
- המוצא קבר בתוך שדהו, ואינו יודע אם נקבר שם מדעת הבעלים הקודמים: (ב"י)
רש"י – אסור לפנות את המת משם, עד שידע שנקבר שלא מדעת הבעלים.
טור – מותר לפנות את המת משם, כל עוד הוא לא יודע בבירור שנקבר המת בהסכמת הבעלים.
- הכרעה: נראה מלשון הב"י שסבר כרש"י, שאסור לפנות את המת משם.
בית כנסת שמצאו תחתיו עצמות[עריכה]
כתב החוות יאיר בשם תשובה מהרב דוד אופנהיים[6] (סי' א, הובא בפת"ש ס"ק ד) שכתב: "מעשה בעיר אחת שנפל ביהכ"נ שלהם ורצו לבנות מחדש וחפרו בעומק... ונמצא בקרן מערבית דרומית עצמות מתים... בנידון דידן יש ג"כ ידים מוכיחות שהם עובדי כוכבים... נמצא דפשיטא דמותר לפנות... אמנם כדי שלא יהא מקום קדוש ובית תפלה במקום חשש טומאה יש לחפור ולבדוק על כל פני הבהכ"נ לארכו ולרחבו בערך אמה וחצי כדרך שחופרין שאר קברות וכל העצמות שנמצאו יפנו, ואם לא ימצאו - העפר טהור. וסביב לבית הכנסת - מותרים להלוך בלא בדיקה".
מתוך הספר שירת הים - לפרטים
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ הסברה לגרסתנו, שכיוון שנקבר שלא מדעת הבעלים, הקבר מותר בהנאה.
- ↑ הסברה לגרסת הרמב"ם, שמקומו טמא ואסור בהנאה עד שיבדק, מכיוון שעלולים להיות שם עוד קברים. בניגוד לקבר שנקבר שם מדעתו, שמסתבר שהוא יודע בדיוק היכן הוא קבר את מתיו (והרמב"ם גרס כגרסת הירושלמי נזיר פ"ט ה"ג).
- ↑ הסברה לגרסתנו, שכיוון שנקבר שם מת מדעת הבעלים, גזרו חכמים כדי שלא יפנה את הקבר עולמית.
- ↑ הסברה לגרסת הרמב"ם, כיוון שאין חשש שיהיו שם עוד קברים נוספים.
- ↑
וכתב הש"ך (ס"ק ד), שלא חוששים למת מצוה, משום שלמת מצוה יש קול.
- ↑
רבי דוד בן ר' אברהם אופנהיים חי בין השנים: ה'תכ"ד-ה'תצ"ו (1664-1736) היה רב פוסק של הקהילות היהודיות בערים ניקלשבורג ופראג. נחשב לרב משפיע במיוחד בגין קשריו עם שליטי הקיסרות בארצו. חיבר כעשרים ספרים בהלכה ובאגדה, ביניהם שו"ת "נשאל דוד". רבי דוד נולד בוורמס, למד אצל הרב גרשון אשכנזי במץ, ורבי יצחק בנימין וולף מלדנסברג. וכן למד גם אצל רבי יעקב אשכנזי, אביו של החכם צבי, ואצל ר' בנימין וולף אפשטיין בפרידברג. בהיותו כבן 20 נסמך להוראה, ובגיל 25 מונה לרבה של ניקלשבורג, ולאחר עשרים שנה בניקלשבורג הפך לרבה של העיר פראג, ולאחר כך כיהן כרב על כל מדינת מוראביה כולה.חתנו הנודע הוא הרב חיים יונה תאומים, מחבר "קונטרס ר' חיים יונה".