פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שסד ד: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שסד ד

סעיף ד – קבורת הרוג[עריכה]

• כיצד קוברים הרוג: (ב"י)

• רבנו אפרים – הרוג נקבר בבגדיו ללא תכריכים.

• ר' יצחק מדורא – הרוג נקבר בתכריכים על בגדיו.

  • הכרעה: השו"ע פסק כר' אפרים: "אם מצאו ישראל הרוג, יקברוהו כמו שמצאוהו, בלא תכריכין, ולא יחלצו בו אפילו מנעליו".
  • אך הרמ"א הביא את דעת ר' יצחק מדורא, והוסיף שהמנהג לתת על בגדיהם סדין: "וי"א שמלבישין אותם למעלה מבגדיהם, תכריכין. ונהגו שאין עושים להם תכריכין כשאר מתים, רק קוברין אותן בבגדיהם, ולמעלה מהם סדין, כשאר מתים".

• כתבו הש"ך (ס"ק יא) והט"ז (ס"ק ג) בשם מהרי"ל והב"ח, שהרוג ע"י גויים יש לקוברו בבגדיו, כדי לעורר חמה ונקם, אף אם אין על בגדיו דם. והרוג עם דם בבגדיו - קוברים אותו בבגדיו, כיון שיש חשש שהדם שיצאה בו הנפש נבלע בבגדיו, וכן מוציאים את האדמה שבלוע בה הדם. ולא עושים לו טהרה.

• וכתב החזו"ע (אבלות ח"א סע' יב, עמ' פז): "ישראל שנהרג בידי נוכרים - קוברים אותו בבגדיו כמו שמצאוהו, בלא טהרה ובלא תכריכין, וכורכים עליו סדין של פשתן מלמעלה. ואפילו מנעלו שברגליו לא יחלצו ממנו".

קבורת מתים עם דם בבגדיהם[עריכה]

• כתב רמ"א ע"פ מהרי"ל: "וכן עושין ליולדת שמתה, או למי שנפל ומת {שקוברים אותם עם בגדיהם}". וכ"פ החזו"ע (אבלות ח"א "דיני הגוסס ויציאת נשמה" סע' יב עמ' פז).

• כתב הש"ך (ס"ק יא) שאף יולדת שמתה כמה ימים אחר לידתה, מטהרים אותה, ומלבישים בגדיה ועליהם תכריכין.

• אך הט"ז (ס"ק ג) תמה על מנהג זה, וכתב שהוא לא כדין אלא יטהרו ויקברו אותה כשאר כל המתים רק עם תכריכים.

קבורת אשה מעוברת[עריכה]

• כתב השמן רוקח (הובא בפת"ש ס"ק ה) שאשה מעוברת שמתה - אין לחתוך את בטנה כדי להוציא ולדה (שמת גם כן), משום שניוול הוא לה. אלא יעשו פעולות כדי להוציא את הוולד, עד שלושה ימים, ואם לא הצליחו יקברו את הוולד עם האשה.

• אך החזו"ע (אבלות ח"א "דיני קבורה" סע' ח, עמ' שפג) חלק על דברי השמן רוקח, וכתב: "אשה מעוברת שמתה, יש מקומות שנהגו... להשהות ולהלין אותה, ולעשות כל מיני פעולות כדי להוציא הוולד ממנה, ואחר כך לקוברה. וגדולי האחרונים הסכימו שהוא מנהג בטעות, שאסור לנוול האשה על ידי קריעת בטנה להוציא ממנה את הוולד. והמנהג הזה לא ישמע ולא יפקד אצל עדות הספרדים, אלא קוברים אותה עם הוולד שבמעיה. וכן עיקר".

קבורת מת מבָּרָק[עריכה]

• כתבו מהר"ר אפרים והשל"ה (הובא בפת"ש ס"ק ו), שאדם שמת מברק שפגע בו, אם נמצא רושם המכה בגופו, הוא נחשב כהרוג, שנקבר עם בגדיו. אך אם אין חבלה בגופו, נקבר ככל אדם.

מתוך הספר שירת הים - לפרטים