פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שעב ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שעב ב

סעיף ב – טומאת כהן לקברי גויים[עריכה]

משנה אהלות פרק יח משנה ט[עריכה]

רבן שמעון בן גמליאל אומר: עיר נוכרים שחרבה {עיר בארץ ישראל שהיו בה נוכרים ועזבוה} - אין בה משום מדור עובדי כוכבים {שחיות מצויות שם ולא צריך לחשוש שהנוכרים קברו שם נפלים. משמע שבסתמא אסור לכהן להיטמא לנוכרים}.

בבא מציעא קיד ע"ב - קטו ע"א[עריכה]

אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו דקאי בבית הקברות של נכרים... אמר ליה: לאו כהן הוא מר {שהרי אליהו הוא פנחס}, מאי טעמא קאי מר בבית הקברות? - אמר ליה: לא מתני מר טהרות? דתניא: 'רבי שמעון בן יוחי אומר: קבריהן של נכרים אין מטמאין, שנאמר "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם" - אתם קרויין אדם, ואין נכרים קרויין אדם {"דגבי אהל כתיב "אדם" (במדבר יט) "אדם כי ימות באהל"" (רש"י)}'. - אמר ליה: בארבעה {סדרי משנה} לא מצינא, בשיתא מצינא?!

• האם מותר לכהן להיטמא לקברי נוכרים: (ב"י, ש"ך ס"ק ד)

• יראים – מותר לכהן להטמא לגוי. שגוי חשיב כנבלה ולא מטמא כלל לא באהל ולא במשא ומגע. והמחמיר תע"ב.

• רמב"ם – מותר לכהן להיות באהל של מת נוכרי, אך אסור במגע ובמשא נוכרי. שהלכה כרשב"י וכדברי אליהו.

• תוספות ומהר"ם – אסור לכהן להיטמא לקברי נוכרים כלל, אף טומאת אהל. שהלכה כרשב"ג.

• רא"ש וטור – המחמיר כתוס' תבוא עליו הברכה (שמא הלכה כרשב"ג).

  • הכרעה: השו"ע פסק כרא"ש: "קברי עובדי כוכבים, נכון ליזהר הכהן מלילך עליהם"
  • וכתב הרמ"א: "אע"פ שיש מקילין. ונכון להחמיר".
  • וכתב הש"ך, שבטומאת מגע, אף אלו שמקלים, צריכים להחמיר.
  • כתב הבן איש חי, שלצורך מצווה, כגון לבוא לקברי צדיקים, מותר לכהנים ללכת על קברי גויים.
  • וכתב החזו"ע (אבלות ח"ב הלכות טומאת כהנים סע' יט, עמ' נב): "מותר לכהן להיכנס לבית הקברות שלהם ולדרוך על קבריהם, ואינם אסורים משום טומאה לכהן אלא במגע ובמשא".

סתם קבר שנמצא בעיר שרובה גויים[עריכה]

• כתב הרשב"א, שקבר סתם הנמצא ליד בתי ישראל, ורוב אנשי העיר גויים – "כל דפריש מרובא פריש", ואינו מטמא.

קבר מומר[עריכה]

• כתב הרמ"א ע"פ הרשב"א: "קבר של מומר - מטמא כשל ישראל".

כהן שחולה במחלת הנפילה[עריכה]

• כתב החת"ס (סי' שלט, הובא בפת"ש ס"ק ח) שכהן החולה במחלת האפילפסיה, והתגלה שיש דרך לרפא אותו ע"י זה שיתן ידו למת ויבקש מהמת שיקח ממנו את המחלה תחתיו. אם היה ודאי שיתרפא מכך - הרי זה פיקוח נפש שדוחה את כל התורה, אך כיוון שזו אינה רפואה בדוקה כל כך - ימתין הכהן עד שיטמא בלאו הכי למת אחר, ואז יעשה רפואה זו, שיש פוסקים שכתבו שאין איסור בתוספת טומאה באותו יום.

• ונראה שכ"פ בחזו"ע (אבלות ח"ב הלכות טומאת כהנים סע' י, עמ' כ ועיין בהערה ט' לביאור דבריו).

כניסת כהן לחדר שיש בו גולגולת[עריכה]

• כתב החזו"ע (אבלות ח"א "הלכות רפואה" הע' ו, עמ' נב) שמותר לכהן חולה להיכנס לחדר של רופא כשעל שולחנו מונחת גולגלת של מת, אם לא ידוע אם היא של גוי או ישראל. כיוון שיש ספק ספיקא: שמא הגולגולת היא של גוי (וקי"ל כרמב"ם שגוי אינו מטמא באהל), ואת"ל שהיא של ישראל היא, שמא הלכה כראב"ד שהכהנים בזה"ז אינם מוזהרים על טומאת מת, כיוון שהם בלאו הכי טמאי מתים.

מתוך הספר שירת הים - לפרטים