פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שעו ד: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שעו ד

סעיף ד – מה עושים אחר שנסתם הקבר[עריכה]

אחרי הקבורה[עריכה]

• כתב השו"ע ע"פ הטור: "עכשיו נוהגים שאחר שנגמר סתימת הקבר מעפר (או לאחר שהפך האבל פניו מן המת), חולצין מנעל וסנדל ומרחיקין מעט מבית הקברות, ואומרים קדיש דהוא עתיד לחדתא עלמא, ואחר כך תולשין עפר ותולשין עשבים^[1], ומשליכים אחר גוום^[2] ורוחצין ידיהם במים".

נפילה על עפר הקבר[עריכה]

• כתב החזו"ע (אבלות ח"א "דיני לוית המת" סע' יח, עמ' של): "יש נוהגים שאחר קבורת המת נופלים על עפר הקבר, ונושקים אותו, והוא דרך כבוד למת, ובפרט אם היה המת ת"ח, שראוי לעשות כן לכבוד התורה".

• אך עיין בגשר החיים (ח"א פרק טו) שהביא מנהגים שונים בעניין הורדת המת לקבורה, ולא הביא מנהג זה.

הנחת זר פרחים לפני המת[עריכה]

• כתב שו"ת יביע אומר (ח"ג יו"ד סי' כד): "שהנוהגים להניח זרי פרחים ושושנים על ארון או מיטת המת (וכן לשאתם לפניו), יש להם ע"מ שיסמוכו במנהגם זה, ואין בזה משום ובחקותיהם לא תלכו".
• אך צרור החיים (לרב מרדכי אליהו פרק ה תשובה נו) כתב: "המנהג להניח זר פרחים על הקבר הינו מנהג גויים, ולכן אין לנהוג כך. אמנם, אם אנשים הביאו זרי פרחים אין להתקוטט ולריב בשל כך".

עשיית השורה[עריכה]

סנהדרין יט ע"א[עריכה]

תנו רבנן: בראשונה היו אבלים עומדין, וכל העם עוברין והיו שתי משפחות בירושלים מתגרות זו בזו; זאת אומרת: אני עוברת תחלה, וזאת אומרת: אני עוברת תחלה. התקינו שיהא העם עומדין ואבלים עוברין. אמר רמי בר אבא: החזיר רבי יוסי את הדבר ליושנו בציפורי, שיהיו אבלים עומדין וכל העם עוברין.

• כתבו גשר החיים (ח"א פרק טז סע' ז אות ב, עמ' קנב) והפני ברוך (סי' ה סע' כב, עמ' סה) שאחר אמירת הקדיש מרחיקים ד' אמות מהקברים ועומדים בשורה, ואין שורה בפחות מעשרה, והאבל חולץ מנעליו ועובר בין השורה, והעומדים מנחמים אותו: "המקום ינחם אותך (לרבים אתכם) בתוך שאר אבלי ציון וירושלים".^[3]

עשיית שורה לנשים[עריכה]

• כתבו גשר החיים (ח"א פרק טז סע' ז אות ד, עמ' קנב), הפני ברוך (סי' ה סע' כב, עמ' סה) וצרור החיים (פרק ה שאלה נג) שנהגו שלא לעשות שורה לנחם את הנשים.^[4]

נטילת ידיים אחר הקבורה[עריכה]

• כתב השו"ע (או"ח סי' ד סע' יח): "אלו דברים צריכים נטילה במים... וי"א אף ההולך בין המתים. ומי שנגע במת".

• וכתבו הבאה"ט (או"ח סי' ד ס"ק כב) ומשנ"ב (או"ח סי' ד ס"ק מב): "תשובת מהרי"ל כתב שיש ליטול קודם שיתפלל על הקברות. ורוחצים שנית בשובו לחצר בית הקברות שהשדים מלוין החוזרים, ויש לרחוץ גם הפנים".

• ועוד כתב המשנ"ב (שם ס"ק מג): "ואפילו מי שנכנס אצל מת אחד, או שהלך ללותו נוהגין בנטילה. ונהגו להקפיד אם יכנס אדם לבית אחר, קודם שירחץ, ומנהג אבתינו תורה היא".

• וכ"כ החזו"ע (אבלות ח"א "דיני לוית המת" סעיף כ, עמ' שלא): "כשחוזרים מן ההלויה שבבית הקברות, צריכים ליטול ידים ג' פעמים. ויש נוהגים שלא לנגב הידים מרחיצה זו^[5], ומי שקשה לו הדבר יכול לנגבם".

• והוסיף החזו"ע בהערה (שם עמ' שלב) שהרוחץ את ידיו כשחוזר מבית הקברות, לא ימסור הכלי שרחץ ממנו לאיש אחר, אלא מניחו על גבי הקרקע, וחברו נוטלו משם.

ישיבה אחר נטילת הידיים[עריכה]

• כתב הרמ"א ע"פ המהרי"ל: "י"א שיושבים ז"פ, מפני שהרוחות מלוות אותו, וכל זמן שיושבין, בורחין ממנו. ובמדינות אלו לא נהגו לישב רק ג"פ, אחר שרחצו הידים, ואומרים כל פעם: ויהי נועם וגו' (תהילים צ, יז), יושב בסתר (תהילים צא, א) וגו'. וכשנקבר המת ביום טוב, יכולין לישב כך ג"פ כמו בחול. וה"ה אם נקבר סמוך לשבת, עושין כן בשבת. ונהגו להקפיד, אם יכנס אדם לבית אחר, קודם שירחץ וישב ג"פ, ומנהג אבותינו תורה".

מנהגי אבלים באמירת קדישים ותפילות[עריכה]

• כתב הרמ"א:

1. "ונמצא במדרשות לומר קדיש על אב (כל-בו וריב"ש בשם תנחומא וספרי, ובחיי בשם מסכת כלה, וב"י בשם הזוהר, ובאו"ז בשם תנא דבי אליהו רבא); ע"כ נהגו לומר על אב ואם קדיש בתרא י"ב חדש".
2. "וכן נהגו להפטיר בנביא, ולהתפלל ערבית במוצאי שבתות שהוא הזמן שחוזרין הנשמות לגיהנם, וכשהבן מתפלל ומקדש ברבים, פודה אביו ואמו מן הגיהנם (כל-בו בשם הגהות)".
3. "ונהגו לומר קדיש על האם אע"פ שהאב חי, עדיין אינו בידו למחות לבנו שלא יאמר קדיש על אמו (סברת הב"י ע"פ המנהג)". וכן כתב בדר"מ (ס"ק ט) והובא גם בב"י (סי' תג סע' י).
4. "מצוה להתענות ביום שמת אב או אם (ריב"ש וכל-בו)".
5. "שלשה אחין ואיש נכרי: השלשה אחין נוטלין השלשה קדישין והאחר נוטל קדיש אחד".^[6]
6. "ונהגו שאם מגיע לאדם יום שמת בו אביו ואמו, שאומרים עליהם קדיש יתום לעולם. ומי שיודע להתפלל כל התפלה, מתפלל".
7. "ואם יש אבלים אחרים,
   • נהגו שתוך שבעה לאבלם – הם קודמים {אפילו שהאבל שבשבעה בא ממקום אחר (ש"ך ס"ק ט)}, ואין לו {לבעל היארציי"ט} קדיש כלל;
   • תוך שלשים – יש לו {לבעל היארציי"ט} קדיש אחד^[7];
   • לאחר ל' – כל הקדישים של אותו היום הם שלו".
8. "ומונין שבעה ול' מיום הקבורה, אע"פ שלא שמע האבל מיד (במהרי"ל)".
9. "ואם נכרי הוא – כאחד מבני העיר, לענין קדיש זו הולכים אחר המנהג (אגור)".
10. "ואין מקום לקדיש זו אלא על אב ואם בלבד, אבל לא בשאר קרובים (בנימין זאב)".
11. "ואם אין בביה"כ אבל על אביו ואמו, אומר אותו קדיש מי שאין לו אב ואם, בעד כל מתי ישראל (באו"ז)".
12. "ויש מקומות שנהגו ששאר קרובים אומרים קדיש על קרוביהם כשאין אבלים על אביהם ואמם, ויש מקומות שאפילו יש אבלים על אביהם ואמם, אומרים שאר קרובים, אלא שעושים פשרה ביניהם שאין אומרים כל כך קדישים כמו האבלים על אב ואם (מהרי"ק^[8] שורש מד)".
13. "והולכין בכל זה אחר המנהג, ובלבד שיהא מנהג קבוע בעיר".
14. "והאבלים אומרים קדיש אפילו בשבת ויו"ט (בנימין זאב בשם ר"י מקורבי"ל)".
15. "אבל לא נהגו להתפלל בשבת ויו"ט {וכן בימים נוראים, אא"כ אין חזן כמותו (ש"ך ס"ק יד ע"פ המהרי"ל והמהרי"ו)}^[9] (כן הוא בתשובת מהרי"ל) אף על פי שאין איסור בדבר".
16. "אבל בימות החול, מי שיודע להתפלל – יתפלל, ויותר מועיל מקדיש יתום שלא נתקן אלא לקטנים; ומי שאינו יודע להתפלל כל התפלה, יתפלל למנצח ובא לציון וכו' (שו"ת בנימין זאב סי' רא-רב)".
17. "ונהגו שאין אומרים קדיש ותפלה רק י"א חדשים, כדי שלא יעשו אביהם ואמם רשעים, כי משפט רשע י"ב חדש". וכתב הברכי יוסף, שע"פ האר"י, יש לומר קדיש י"ב חודש פחות שבוע.^[10]
18. "ואם היו אבלים כאן ובאו אח"כ אבלים אחרים, השניים יש להם הקדישים והתפלות כל ל' יום מיום הקבורה, אע"פ שלא שמעו".
19. "י"א דמומר שנהרג ביד עובדי כוכבים, בניו אומרים עליו קדיש {שכשהוא נהרג יש לו כפרה, "ודוקא נהרג, אבל מת על מיטתו - לא" (דר"מ סוף ס"ק ח, הובא בט"ז ס"ק ו, ובש"ך ס"ק טו)} (הרד"כ בית יא, ובית ז. ועיין לעיל סימן שמ)".

אמירת קדיש ע"י בנות על הוריהם[עריכה]

• האם מותר לבת לומר קדיש על הוריה: (פת"ש ס"ק ג)

• שו"ת חוות יאיר (סי' רכב), שו"ת תורה לשמה (סימן כז), שו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' ל), שו"ת ציץ אליעזר (חלק יד סימן ז) פני ברוך (סי' לד סע' כ) – בת לא תאמר קדיש.^[11]
• חזו"ע (ח"א עמ' שנו) – "אין הבת יכולה לומר קדיש בבית הכנסת, ורק אם נאספים מנין בבית, ללמוד תורה, או מזמורי תהלים יכולה הבת לומר קדיש לאחר מכן".
• שו"ת שבות יעקב (חלק ב סימן צג) והרב יוסף אליהו הענקין^[12] – מותר לבת לומר קדיש בצניעות בביתה או בעזרת נשים כשיש עשרה גברים, ואין חשש לקלקול בבית הכנסת.

אמירת קדיש יתום כששני הוריו בחיים[עריכה]

• כתב הרמ"א (או"ח סי' קלב סע' ב) ע"פ האגור, התשב"ץ (סי' תכה) והמהרי"ל (שו"ת סי' סד), לגבי קדיש יתום: "מי שיש לו אב ואם - יכול לאומרו אם אין אביו ואמו מקפידין {"ר"ל דוקא כשהוא משער שלא יקפידו על זה" (משנ"ב ס"ק יא)}".

• ובשו"ת אבן שהם (סי' כ, הובא בפת"ש ס"ק ד) כתב, שאם שני הוריו בחיים ומקפידים בזה - לא יאמר קדיש יתום, אך מכל מקום קדיש דרבנן - יכול לומר.

אמירת קדיש כשאחד מהוריו בחיים[עריכה]

• כתב הרמ"א (הובא לעיל במספר 3): "ונהגו לומר קדיש על האם אע"פ שהאב חי, עדיין אינו בידו למחות לבנו שלא יאמר קדיש על אמו (סברת הב"י ע"פ המנהג)". וכן כתב בדר"מ (ס"ק ט) והובא גם בב"י (סי' תג סע' י).

• אך בחזו"ע (ח"א, דיני אמירת קדיש סע' ג, עמ' שלח) כתב: "מי שמתה עליו אמו, ואביו מקפיד לכל יאמר קדיש עליה... – יש לשמוע לו, שכבוד האב קודם לכבוד האם. ואם אפשר טוב שישפיע על אביו על ידי רבנים חשובים, שיסיר את התנגדותו... ואם הצליח להשפיע עליו - יאמר קדיש על אמו. אבל אם אביו מת, ואמו מוחה בידו לבל יאמר קדיש עליו - לא ישמע לה, ונכון לפייסה בדברים".

אמירת מספר יתומים יחד קדיש יתום[עריכה]

• כתב שו"ת דברי אגרת (סי' ז, הובא בפת"ש ס"ק ו) שכל האבלים יאמרו קדיש יתום יחד, ובכך ימנעו מחלוקות.

• וכתב שו"ת הלכות קטנות (חלק ב סימן מח, הובא בפת"ש ס"ק ו): "שאלה: לפעמים אומרים ג' וד' קדיש ביחד ואחד מקדים לחבירו כיצד יענה אחריהם? תשובה: אם באים כל אחד תוך כדי דיבור של חבירו יענה עם הראשון ויעלה לכולם או ימתין עד האחרון, ואם יש הפסק ביניהם נראה שיענה אחר כל אחד ואחד".

כשאין לנפטר בן אלא נכד[עריכה]

• כתב מהרי"ט (הובא בפת"ש ס"ק ז) אם אין לנפטר בן, יאמר נכדו קדיש. והוסיף ששאר אבלים על הוריהם קודמים לו לאמירת קדיש, ולכן הם יאמרו ב' קדישים והוא קדיש אחד.

• והוסיף התשובה מאהבה (ח"א סי' קעח, הובא בפת"ש ס"ק ז) שאם אחד אומר קדיש על סבו, ויש אחר שאומר קדיש על קרובו, או שהאחר מושכר לומר קדיש – הנכד קודם באמירת קדיש, ולכן יאמר ב' קדישים והשני יאמר קדיש אחד.

ענישה על חטאים מתחת לגיל עשרים^[13][עריכה]

שבת פט ע"ב[עריכה]

דל עשרין דלא ענשת עלייהו {ה' לא מעניש את האדם לפני שהגיע לגיל עשרים, "שכן מצינו בדור המדבר שלא ענש הקדוש ברוך הוא אלא מעשרים שנה ומעלה, דכתיב (במדבר יד) "במדבר הזה יפלו פגריכם וגו' מבן עשרים שנה ומעלה אשר הלינותם עלי"" (רש"י)}.

• כתב הנוב"י (תניינא יו"ד סי' קסד, הובא בפת"ש ס"ק ג): "לא מסתבר שלא יהיה שום עונש שמים על האדם קודם עשרים שנה ונמצא עולם הפקר... ולדעתי הכונה שבעוה"ז אין הקב"ה עונשו בחייו קודם כ' שנה אבל אחר מיתה כל מעשה אדם כל ימי חייו משהגיע לכלל דעת אפילו לעונת הפעוטות כשכבר יודע שהיא עבירה צריך לסבול כפי מעשיו".

• וכתב החתם סופר (שו"ת ח"ב יו"ד סי' קנה, הובא בפת"ש ס"ק ג): "משנעשו בני מצוה בשנים וסימנים מתחייבים בכל חיובי תורה בב"ד של מעלה ושלמטה... ולפענ"ד כי לא נאמרו שיעורים הללו במדרשות שבני כ' נעשו בני עונשים למעלה אלא בעונשים על חטאים המחודשים לשעה כגון עונשי דור המדבר... אבל עונשי התורה אין שום חלוק כי שיעורים הלכה למשה מסיני בין למלקות בין לקרבן ובן י"ג שהביא ב' שערות שוה לכל עונשים שבתורה ואין צריך לפנים".

מתוך הספר שירת הים - לפרטים

הערות שוליים[עריכה]