פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ב ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר ב ב

סעיף ב - חזקת כשרות

המשנה בתחילת פרק עשרה יוחסין אומרת שעזרא העלה איתו מבבל את כל סוגי הייחוס, החל מכהנים וכלה בממזרים ואסופיים. רבי אלעזר אומר שהוא לקח את כל הפסולים וממילא נשארו בבבל רק משפחות כשרות. לפי המשנה והגמרא הזאת, רק בבבל סתם משפחה בחזקת כשרות, אך בארץ ישראל ובשאר הארצות חובה לבדוק שהמשפחה לא פסולה. רב יהודה בשם שמואל אומר שזוהי דעת רבי מאיר, אך חכמים סוברים שכל הארצות בחזקת כשרות. אמימר פסק כדברי שמואל, והתיר לשאת אשה מארץ אחרת בלי לבדוק את הייחוס שלה. אמנם, במקום שהתעורר ספק על חזקת הכשרות, צריך לבדוק שאין פסול במשפחה (דעת רב חמא בר גוריא בשם רב, מובאת במסכת קידושין קידושין עו א).

◄ רש"י ורמ"ה: אם בא אדם שאנחנו לא מכירים ורוצה להתחתן, צריך לבדוק שמשפחתו כשרה. משפחה שמוחזקת לנו ככשרה לא צריך לבדוק.

☜ כך פסק הב"ש (וכתב שכך פסק גם השו"ע). הבאר היטב הביא שהמנהג בליטא הוא לא לסדר קידושין למי שבא מארץ אחרת, כל עוד אין ראיה שהוא ישראל כשר.

◄ ר"ת, רא"ש ור"ן: רק לכהונה צריך לבדוק, ובישראל כל עוד אין שמועה על פסול א"צ לבדוק.

☜ כך פסק השו"ע (כך נקטו רוב האחרונים - ח"מ, שער המלך, אבני מילואים, חזו"א, יבי"א ועוד)

◄ טור: אפילו בכהונה אין צריך לבדוק, אם אין ערעור על החזקה.

֎ דעת הרמב"ם: המגיד משנה למד שסובר כרש"י, ואילו הטור והב"י הבינו שהרמב"ם סובר כר"ת. הב"ח העיר שמדברי הרמב"ם במקום אחר יוצא שסובר כדעת הטור, ואפילו בכהנים אם לא קרא ערער אין צורך לבדוק. הב"ח המשיך וכתב שגם ר"ת בעצמו סובר כך, וגם הוא לא מצריך בדיקה בכהנים כל עוד שאינו רוצה לייחס את בנו כדי שיהיה ראוי לשמש על גבי המזבח.

⦿ בדיקה לכהנים בשביל תרומה דרבנן

ב"י: לרש"י ודאי שיש צורך לבדוק בשביל תרומה דרבנן. לדעת רבנו תם בתרומה דרבנן צריך בדיקה, ולדעת רמב"ם אין צורך בבדיקה בתרומה דרבנן אלא רק בתרומה דאורייתא. דעת הטור עצמו שאפילו בתרומה דאורייתא אין צורך בבדיקה.

⤶ כאמור, לדעת הב"ח גם הרמב"ם וגם רבנו תם סוברים שלתרומה דרבנן אין צריך בדיקה. בתרומה דאורייתא צריך בדיקה, כי מעלים ממנה ליוחסים ולשמש על גבי המזבח.

⦿ משפחות שראוי להתרחק מהן

כנזכר בסעיף א, הגמרא אמרה שסימן למשפחה מיוחסת היא אם היא שותקת כשמחרפים אותה. בגמרא ובראשונים מובאים מספר סימנים גם לצד השני, מאיזה משפחות ראוי להתרחק:

1. אם רואים בני אדם שמתגרים זה בזה, כנראה שיש שמץ פסול באחד מהם ולכן מהשמים לא נותנים להם להידבק זה בזה (הגמרא בקידושין עא, ב. הביאו אותה הרמב"ם, הטור והשו"ע)

2. אדם המטיל שמץ פסול באחרים תמיד, חוששים שהוא עצמו פסול. (הגמרא שם ע, א. הביאו אותה הרמב"ם, הטור והשו"ע).

3. מי שיש בו עזות פנים, אכזריות ושנאת הבריות - חוששים שאינו יהודי אלא גבעוני (הראשונים הנ"ל עפ"י גמרא ביבמות. אם יש בו רק סימן אחד אין חשש - ב"ש).

סעיף ב[עריכה]

כל המשפחות בחזקת כשרות ומותר לישא מהם לכתחלה (רמב"ם ממשנה קידושין עו,א), ואעפ"כ אם ראית ב' משפחות שמתגרות זו בזו תמיד (או שני בני אדם שמתגרים זה בזה) (בפ"י יוחסין), או ראית משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד, או ראית איש שהוא מרבה מריבה עם הכל ועז פנים ביותר, חוששין להם וראוי להתרחק מהם, שאלו סימני פסלות הם (קידושין עא,ב). וכן כל הפוסל אחרים תמיד, כגון שנותן שמץ במשפחות או ביחידים ואומר עליהם שהם ממזרים, חוששין לו שמא ממזר הוא. ואם אומר להם שהם עבדים, חוששים לו שמא עבד הוא, שכל הפוסל במומו פוסל (ע,א). וכן מי שיש בו עזות פנים ואכזריות ושונא את הבריות ואינו גומל להם חסד, חוששים לו ביותר שמא גבעוני הוא (יבמות עח,ב).

חזקת כשרות של משפחות מממזרות ומחללות:

כתובות כד,א: אני כהן וחברי כהן נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה... [כה,ב] בני זה וכהן הוא נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה.

משנה קידושין עו,א: הנושא אשה כהנת צריך לבדוק אחריה ארבע אימהות... גמ':... זו דברי ר' מאיר אבל חכמים אומרים כל המשפחות בחזקת כשרות.

קידושין עב,ב: אמימר שרא לרב הונא בר נתן למינסב איתתא מחוזייתא. א"ל רב אשי מאי דעתיך דאמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי ר' מאיר אבל חכמים אומרים כל ארצות בחזקת כשרות הן עומדות, והא בי רב כהנא לא מתנו הכי?... אפילו הכי לא קיבלה מיניה. המפרשים נתקשו ביישוב הגמרות מדוע בכתובות זקוקים לעדות האב הרי לממזרות לא חוששים משום שכל המשפחות בחזקת כשרות ובחללות אין בעיה משום שמותר לבת כהן להינשא לחלל.

רש"י,רמ"ה: צריך לבדוק כל משפחה שאינה ידועה מחשש ממזרות משום שמעלה עשו ביוחסין. רש"י בכתובות כה,ב מפרש שהצורך בנאמנות הוא שמא הוא ממזר או נתין, ולדבריו לא מדובר דוקא בכהן אלא אחר כל אדם צריך לבדוק קודם שישיאוהו אשה. את דברי הגמ' "כל המשפחות בחזקת כשרות" ביאר הרמ"ה שמשפחות שבחזקת כשרות אינן צריכות בדיקה אך משפחות שאינן ידועות צריכות ראיה ליוחסין. והרא"ש ביאר לגבי דף עב,ב שלא פוסקים כאמימר אלא כרב אשי שהוא בתרא.

ר"ת: דוקא לכהונה צריך בדיקה כדי שבניהם יוכלו לשמש ע"ג המזבח. ביבמות מה,א מסופר שהציעו לאדם שנולד מגוי וישראלית "זיל גלי או נסיב בת מינך", ומוכח מכך שגם במשפחה שאינה ידועה לא חוששים ולא צריך לבדוק, וא"כ צריך להסביר את המשנה בקידושין שלא מדובר על חשש ממזרות אלא על כהן שבא לישא. עוד הוכיחו זאת מדברי הגמ' שם בקידושין עו,א שהסבירה שדוקא האיש צריך לבדוק אחר האשה ולא להפך משום שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים. הב"י סובר בדעת ר"ת שחוששים שהאשה חללה ופסולה מלהינשא לכהן ולכן יש לבודקה^[1], ואילו לדעת הב"ח גם לכך לא חוששים, ומטרת הבדיקה היא להכשירם למזבח, משום שהיו ממנים לעבודה רק כהנים המיוחסים בודאות ע"י בדיקה^[2].

רמב"ם,שו"ע: פסקו את דברי הגמ' בכתובות כה,ב שהאומר בני זה וכהן הוא נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה (הרמב"ם שינה מעט וכתב "אינו נאמן ליוחסין"), ומאידך פסקו את דברי הגמ' שכל המשפחות בחזקת כשרות.

מ"מ א,ב"ש: יישבו הגמ' והרמב"ם כדעת הרמ"ה שדוקא משפחות ידועות אינן צריכות בדיקה אולם משפחות שאין להן חזקת כשרות זקוקות לבדיקה מחשש ממזרות ועבדות. וכן פסק הב"ש. הב"ש הוכיח שכן עיקר ברמב"ם ובשו"ע מכך שבסי' ג,א לגבי המסל"ת ציינו שצריך להזכיר שהוציאוהו מבית הספר כדי לשלול אפשרות שהיה עבד של כהן, משמע שחוששים שמא הוא עבד ולא מחזיקים אותו בכשרות, וכן מהרמ"א שם שלא השיג.

מ"מ ב,בית מאיר: יישבו כדעת ר"ת שאין לחשוש לממזרות וחללות אלא מדובר על בדיקה לצורך המזבח, שאם רוצים שמשפחתם תיחשב בדוקה וראויה למזבח יש לבדוק. והוסיף שבכך מובן מדוע הרמב"ם שינה מ"להשיאו אשה" ל"יוחסין". לגבי אפשרות זו ברמב"ם גם כאן מצאנו מחלוקת כפי שמצאנו בדעת ר"ת. לדעת הב"ש במ"מ החשש הוא שמא היא חללה, ואילו לדעת הב"ח והט"ז אין כאן שום חשש בעצם הנישואין אלא רק בדיקה אם רוצים שהבנים יהיו בדוקים וכשרים למזבח, ולכאורה כך כתב בפירוש גם המ"מ, וכבר העיר על כך הבית מאיר. הב"י לא התייחס במפורש לשאלה זו ברמב"ם אולם כאמור למעלה בדעת ר"ת הסביר שחוששים גם לחללות, ולכן יתכן מאוד שכך סובר גם ברמב"ם.

נאמנות לענין יהדות: תוס'^[3]: נאמן לומר שהוא יהודי ולכן גם נאמן במיגו לומר שהוא גר אא"כ ידוע שאבותיו גויים. כמוכח מיבמות מה,א לגבי "זיל גלי", והנאמר ביבמות מו,ב "מי שבא ואמר גר אני יכול נקבלנו תלמוד לומר אתך במוחזק לך" מדובר במוחזק באבותיו שהם גויים אחרת נאמן במיגו שיכל לומר ישראל אני.

רמב"ם^[4]: אם ידוע שאבותיו גויים אינו נאמן להינשא לישראל ללא עדים, ואם לא ידוע, בארץ ישראל נאמן ובחו"ל אינו נאמן משום מעלה ביוחסין וצריך להביא ראיה ורק אח"כ יוכל להינשא לישראלית. מ"מ – בד"כ משפחות בחזקת כשרות אך אם בא מחו"ל אין לו חזקת משפחה^[5].

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]