פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר צח א: הבדלים בין גרסאות בדף
(Added yair hashulchan's seif.) |
מ (Updated article link) |
||
(גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
שורה 14: | שורה 14: | ||
ד. הפסידה הנכסים: מדוע אינה נאמנת לטעון שבעלה אמר לה להפסידם במיגו דהוי שלה? '''הח"מ''' תירץ שבגלל שיכלו למחות קודם שהפסידה הנכסים, ואז היו זוכים בדין, אין לה להזיק אותם, ואילו '''הב"ש''' תירץ שהוי מיגו במקום עדים. | ד. הפסידה הנכסים: מדוע אינה נאמנת לטעון שבעלה אמר לה להפסידם במיגו דהוי שלה? '''הח"מ''' תירץ שבגלל שיכלו למחות קודם שהפסידה הנכסים, ואז היו זוכים בדין, אין לה להזיק אותם, ואילו '''הב"ש''' תירץ שהוי מיגו במקום עדים. | ||
'''מתוך הספר יאיר השולחן''' | '''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/3873 לפרטים ורכישה]. | ||
[[קטגוריה:שולחן ערוך]] | [[קטגוריה:שולחן ערוך]] | ||
[[קטגוריה:יאיר_השולחן_אבן_העזר]] | [[קטגוריה:יאיר_השולחן_אבן_העזר]] |
גרסה אחרונה מ־13:00, 19 במאי 2019
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א[עריכה]
אם פטרה הבעל משבועה, גובה כתובתה בלא שבועה. וכפי לשון הפיטור היא נפטרת. כיצד, כתב: נדר ושבועה אין לי עליך, אינו יכול להשביעה (משנה כתובות פו,ב) שום שבועהא (רא"ש, דלא כראב"ד), אבל משביע את יורשיה, אם גירשה ומתה יורשיה נשבעים שבועת היורשים, ואת הבאים ברשותה, כגון אם מכרה כתובתה לאחרים ונתגרשה ומתה, והלקוחות תובעים כתובתה, נשבעים: שלא פקדתנו (משנה פו,ב). ואם היא עדיין קיימת, לא יגבו הלקוחות אלא אם כן תשבע היא שלא נפרעהב (רא"ש). הגה: וע"ל סימן ק"ה. פטר אשתו בשעת מיתתו מן השבועה, נוטלת כתובתה בלא שבועהג. אבל אם ראו אותה אחר כך שמפסידה הנכסים, צריכה לישבע ד(מרדכי סוף הכותב). ואם יש עדים שהפסידה או נתנה לאחרים, או שהיא מודה, צריכה לשלם ואינה נאמנת לומר שבעלה צוה לה כך (תשובת הרא"ש כלל נ'). אבל אם עשאה נאמן בפירוש על כל דבר כשני עדים, נאמנת (סברת הרב).
א. אינו יכול להשביעה: רא"ש,שו"ע: שום שבועה. הרא"ש הסתפק לגבי נשבעת שלא בפניו, שמא לא יועיל הפטור לפי שמעיזה פניה ומן הדין אין גובין שלא בפני בע"ח ורק משום חינא הקלו, אך הסיק שיראה שאף לכך מועיל הפטור.
ראב"ד: כשעד אחד מעיד כנגדה שנפרעה יכול להשביעה.
ב. תישבע היא: משמע מהרא"ש והשו"ע שצריכה להישבע אף במקרה שפטרה, ותמהו הב"ח והח"מ מה הסברא לומר שכשמכרה שוב לא מועיל הפטור אפילו לה עצמה, והב"ש תירץ שכמו שבמקרה שהוא מכר לאחרים הואיל ויצא מרשותו היא חייבת להישבע ולא מועיל לה הפטור, כך כשהיא מכרה לאחרים לא מועיל לה הפטור.
ג. בשעת מיתתו: המרדכי מנמק שכשפוטרה בשעת מיתתו הוי כנותן לה במתנה, ולכן מועיל אף כנגד היורשים, ואפילו אם לא פירש שפוטרה גם כנגדם.
ד. הפסידה הנכסים: מדוע אינה נאמנת לטעון שבעלה אמר לה להפסידם במיגו דהוי שלה? הח"מ תירץ שבגלל שיכלו למחות קודם שהפסידה הנכסים, ואז היו זוכים בדין, אין לה להזיק אותם, ואילו הב"ש תירץ שהוי מיגו במקום עדים.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.