פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ו יז: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר ו יז

סעיף יז[עריכה]

פנויה שראוה שנבעלה לאחד, והלך לו הבועל ואמרו לה: מי הוא זה שבא עליך, ואמרה: אדם כשר, הרי זו נאמנת. ולא עוד אלא אפילו ראוה מעוברת, ואמרו לה: ממי את מעוברת, ואמרה: מאדם כשר, הרי זו נאמנת ותהיה (היא ובתה) (טור) מותרת לכהן (כר"ג בכתובות יג,א). בד"א, כשהיה המקום שנבעלה בו פרשת דרכים, או בקרנות שבשדות שהכל עוברים שם, והיו רוב העוברים שם כשרים, ורוב העיר שפירשו אלו העוברים ממנה כשרים, שחכמים עשו מעלה ביוחסין והצריכו שני רובות. אבל אם היו רוב העוברים פוסלים אותה, כגון עכו"ם או ממזרים וכיוצא בהם, אע"פ שרוב המקום שבאו ממנו כשרים, או שהיו רוב אנשי המקום פסולים, אע"פ שרוב העוברים כשרים, חוששין לה ונאמר: למי שפוסלת אותה נבעלה, ולא תנשא לכהן לכתחלה, ואם נשאת לא תצא (טו,א ע"פ רמב"ם). וי"א דבאומרת: לכשר נבעלתי, בחד רובא לכתחלה מכשירין, ובדיעבד, אפילו ברוב פסולים (רמב"ן,רשב"א,רא"ש).

משנה כתובות יג,א: היתה מעוברת ואמרו לה מה טיבו של עובר זה מאיש פלוני וכהן הוא רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת ור' יהושע אומר לא מפיה אנו חיין.

כתובות יג,ב: א"ר יוחנן לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה לדברי הפוסל בה פוסל בבתה ורבי אלעזר אומר לדברי המכשיר בה פוסל בבתה. הלכה כר' יוחנן.

כתובות יד,א: הלכה כר"ג ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרין אצלה... הא לכתחילה הא דיעבד.

משנה כתובות יד,ב: א"ר יוסי מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין ונאנסה אמר רבי יוחנן בן נורי אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה הרי זו תינשא לכהונה.

גמרא: ר' יוחנן בן נורי דאמר כמאן, אי כרבן גמליאל אפילו ברוב פסולין נמי מכשר, אי כרבי יהושע אפילו ברוב כשרים נמי פסיל?... אמר רב בקרונות של ציפורי היה מעשה... הולכין אחר רוב העיר והוא דאיכא רוב סיעה בהדה ואין הולכין אחר רוב העיר גרידתא ולא אחר רוב סיעה גרידתא. מ"ט? גזרה רוב סיעה אטו רוב העיר. ורוב העיר נמי אי דקא אזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש? לא צריכא דקא אזלא איהי לגבייהו דהוה ליה קבוע, וא"ר זירא כל קבוע כמחצה על מחצה דמי. ומי בעינן תרי רובי?... מעלה עשו ביוחסין.

האם למסקנה ריב"נ כר"ג או כר' יהושע? מה היחס בין הגמ' בדף יד,א המצריכה רוב אחד לדף טו,א המצריכה תרי רובי?

רש"י,בעה"מ: כר' יהושע, אך לר"ג בברי נאמנת אפי' כנגד הרוב ובשמא מספיק רוב אחד. קשה על כך כיצד הגמ' פסקה מצד אחד כר"ג ומצד שני כריב"נ. ב"ש – לפי"ז להלכה (כר"ג) אפילו בשמא מספיק רוב אחד ומותרת לכתחילה.

רמב"ן,רשב"א,רא"ש,תוס' א,ר"ן: כר"ג, ומדובר שלא טענה ברי ובכך מצריך ר"ג תרי רובי, וכשטוענת נאמנת אפילו כנגד רוב ומ"מ לכתחילה צריך רוב. הר"ן כותב שבשמא צריך תרי רובי אף בדיעבד.

רמב"ם,תוס' ב: כר"ג, ומדובר בטוענת ודוקא בדיעבד נאמנת אפי' כנגד רוב אך לכתחילה צריך תרי רובי^[1]. הרמב"ם כותב שבשמא צריך תרי רובי אפילו בדיעבד. המ"מ סובר בדעתו שכשיש תרי רובי יכולה להינשא אפי' לכתחילה, ואילו הב"י סובר בדעתו שבשמא לכתחילה אפילו בתרי רובי לא תינשא. הב"ש כותב שלפי התירוץ השני בתוס' מדובר דוקא כשיש מיגו או חזקה^[2] אך כשנאנסה אין את חזקת בודקת ומזנה ואז כשגם אין מיגו לכתחילה לא מועיל אפי' תרי רובי. עוד כתב, שלענין להכשיר הולד מממזרות נחשב כדיעבד ולכן בטוענת ברי מועיל אפי' כנגד רוב, אמנם לענין חללות, כגון שהיא גרושה ויש חשש שבא עליה כהן, דינו כלכתחילה.

שו"ע: סתם כרמב"ם וי"א כרא"ש.

ב"ש: יש לחוש לרמב"ם, ובשמא כשיש תרי רובי יכולה להינשא לכתחילה כדעת המ"מ. לרוב הפוסקים הדין כך ולדעת המ"מ אף הרמב"ם מודה לכך.

ב"ש – הטעם שבתרי רובי כשר ולא חוששים שמא בא מעיר אחרת הוא שאומרים כאן נמצא כאן היה.

ידוע שנבעלה לכשר: ב"ש: אם יש רוב גם הרמב"ם מודה שלא חוששים שמא נבעלה גם לאחר שהיה פסול. ובפרט לפי דברי הב"ח שבאיסור דרבנן הרמב"ם לא חושש שזינתה עם אדם נוסף, שהרי אם יש רוב כשרים מדאורייתא הולכים אחר הרוב וא"כ אין כאן איסור דאורייתא.

דגמ"ר: אפילו כשאין רוב מודה הרמב"ם שלא חוששים שזינתה עם אדם נוסף.

כהן המודה שמשודכתו הרה ממנו:

נו"ב: לענין לפוטרה מיבום נחלקו בסי' קנו,ט, לדעת הרמב"ם אינה נפטרת ולדעת הרא"ש נפטרת ומותרת לשוק, אך כאן נוטה הנו"ב לומר שאף לרא"ש אסורה כיוון שיש חשש שעיניו נתן בה ואינו נאמן, כנלמד מהדין שכהן אינו נאמן להתיר שבויה ולהינשא לה, אולם יתכן שכמו ששם אם פדאה מותרת לו משום שלא היה משליך מעותיו בכדי אם לא היה ברור לו שהיא מותרת, כך גם כאן לא היה מתחייב במזונות הבן, אך אין סברא זו ברורה. ואם יש עדות אפי' של אשה שראתה שנבעלה לכהן מותרת, כפי שכתב בדגמ"ר שכשכידוע שנבעלה לכשר לא חוששים שנבעלה לאדם נוסף אפי' כשאין רוב, דלא כב"ש. במקרה נוסף במקום שהיה חוק לקחת בן פנויה לעבודה, כתב שאף שאין לעיין בתקנת זונות כאן שיש חשש גדול, הואיל ואין איסור תורה ובדיעבד אם נישאת לא תצא, מתירים איסור זוטא, ומ"מ להינצל מחשש איסור תורה כתב שיקדשה על תנאי שהיא כשרה, ע"פ דברי הרמב"ם שהאיסור הוא רק בקידושין, וכך על הצד שאסורה לו לא יקדשה, ואין איסור קדשה אלא בלא קידושין ונישואין כלל משא"כ כשיש על תנאי. ערוה"ש ו,ג חלק וכתב שרוב הפוסקים חולקים על הרמב"ם.

כתבה 'לכשר נבעלתי': שב שמעתתא: לא מועיל משום שיש לכך תורת עדות ומפי כתבם פסול.

רעק"א,בית מאיר^[3]: מועיל. נאמנת מדין ברי ולא מדין עדות.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]