פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר עז א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר עז א

סעיף א[עריכה]

המורד על אשתו ואמר: הריני זן ומפרנס, אבל איני בא עליה מפני ששנאתיה, מוסיפין לה על כתובתה משקל ל"ו שעורים של כסף בכל שבוע, וישב ולא ישמש, כל זמן שתרצה היא לישב (משנה כתובות סג,א); ואע"פ שכתובתה הולכת ונוספת, הרי הוא עובר בל"ת, שנא': לא יגרע (רמב"ם); ואם היא רוצה, כופין אותו מיד להוציא וליתן כתובה (מ"מ). (י"א דאם רוצה לגרש מיד וליתן לה הכתובה, אין מוסיפין לה על כתובתה) (כך משמע מדברי הרמב"ם פרק י"ד דאישות). (ונ"ל דאף בלאו דלא יגרע אינו עובר^א).

מורד ממזונות: רמב"ם,שו"ע: אין לו דין מורד. ב"ח – כן סוברים רוב הפוסקים.

תוס',רא"ש,טור: יש לו דין מורד. אע"פ שלאשה יש דין מורדת רק בתשמיש ולא במעשה ידיה, זה משום שיכולה לומר "איני ניזונת ואיני עושה", אך לבעל שאינו יכול לומר כן נחשב מורד.

א. רוצה לגרש מיד – לאחר חרם דר' גרשום לא לגרשה בע"כ:

מהרי"ק,ח"מ,כנה"ג: חייב בעונה ויש לו דין מורד. הח"מ מדייק כן גם משו"ת הרא"ש המובא בשו"ע קיז,יא^[1] שבנכפית כשם שאשה כופה בעלה לגרש כך גם הוא מגרשה בע"כ ואם תמאן ימנע שאר, כסות ועונה. משמע שבשאר מומים אם מאוסה עליו לא כופים עליו עונה, משמע שבלא מומים לא. מהב"ש משמע שמהרא"ש אין ראיה וחידושו בנכפית הוא שיכול למנוע הכל, אך גם בשאר נשים יכול למנוע עכ"פ עונה. ואם יש לה מומים ומאוסה בעיניו, כתבו המהרי"ק והרמ"א קיז,יא שפטור מעונה.

ש"ג,ב"ח,ב"ש,נו"ב: פטור מעונה ואין לו דין מורד. הב"ח למד מדברי הרא"ם שאינו חייב לזונה, שה"ה לעונה, והח"מ דחה ראית הרא"ם והוסיף שיתכן שאף הוא כתב כן דוקא לגבי מזונות ולא לגבי עונה. הב"ש בסי' קיז סקכ"ד נימק שפטור מעונה משום שאין כופין אותו להוליד בני שנואה. הח"מ הקשה מדוע נזקק הרמ"א להביא לדבריו מקור מהרמב"ם, הרי הרמב"ם לא פסק את חדר"ג ולדין הגמ' פשוט שיכול לגרשה בע"כ (נראה שהח"מ הסתפק אם הרמ"א עסק אף לאחר חדר"ג והקשה ממ"נ אם לפני פשיטא ואם אחרי מה הראיה, ואילו הב"ש הבין שהרמ"א עוסק לאחר, וכן הבין הנובי"ת יב). הב"ש תירץ שאולי בא לחדש שאפילו בזיווג ראשון אינו נחשב מורד אע"פ שאסור לגרשה בע"כ אם לא מצא בה דבר ערווה, ולפי"ז יש להוכיח שכ"ש שגם לדידן לאחר ר' גרשום אינו נחשב מורד. בכך מיישב כיצד הרמ"א יכל לדייק מהרמב"ם אע"פ שהרמב"ם אינו פוסק את תקנת ר' גרשום ואנו כן.

רמ"א,ב"ש: הב"ש ביאר שהרמ"א כאן עוסק אף לאחר חדר"ג ולפי"ז פוסק כש"ג, אך צ"ע כי בסי' קיז,יא פוסק כמהרי"ק שדוקא במאוסה ויש לו כסף לשלם כתובתה פטור^[2]. וכן בב"ש עצמו כאן משמע שפוסק כש"ג ושם משמע שפוטר רק במאוסה וחלוק על הרמ"א שם רק בכך שפוטר גם באין לו כסף.

לזונה: שו"ת רא"ש,מהרי"ק,ח"מ,ב"ש^[3]: חייב. ישועות יעקב – פעם אירע בימי זקני הגאון האמיתי חכם צבי שמורה אחד הורה כרא"ם, וסתר דינו אחר מעשה, וכפה הבעל לתת מזונות. וכן פסק החזו"א , וכן המשפטי עוזיאל, ונימק שגורם להונאת האשה שכל שעה שבעלה ימאס בה או יאהב אחרת יגרשה ואם תמאן תפסיד מזונות, וכן גורם לפריצות שיתן עיניו באחרת בתקוה להיפטר מאשתו וממזונותיה. וכן מנהג בתי הדין היום חוץ ממקרה שחייב או רשאי לגרשה כעוברת על דת או נשתטית^[4].

רא"ם,ב"ח: אינו חייב לזונה. הרא"ם מוכיח זאת מכך שבתחילת כתובות נאמר שאם הגיע זמן ולא נישאו בגלל שהיא מעכבת אין לה מזונות, וא"כ ודאי גם תקנת ר' גרשום היתה רק שלא לגרשה בע"כ אבל יכול למנוע ממנה מזונות עד שתתרצה להתגרש. הח"מ דחה שאין לדמות סוף דינה לתחילת דינה, וכמו שבנשואה שחלתה חייב מזונות אע"פ שבנידחו הנישואין מחמת שחלתה אינו חייב.

מהרא"ש: הבעל יכול לומר קים לי כרא"ם.

ירושה: ש"ג,רמ"א צ,ה: מורד אינו יורש אשתו.

רא"ם,ב"ש: יורש.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]