חמשה קולות: הבדלים בין גרסאות בדף

חמשה קולות, הן מושג תלמודי הנאמר לגבי שמחת חתן וכלה.

המשמח חתן וכלה זוכה בשכרו לחמשה קולות, שהיו במעמד הר סיני. הנהנה מסעודת חתן וכלה ולא משמחם עובר על חמשה קולות שנאמרו בנבואת ירמיה שיהיו בבניין ארץ ישראל.

במקרא[עריכה]

במתן תורה נאמרו‏^[1] חמשה קולות "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת (1-2) וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל (3) שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה...וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר (4) הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל (5)". ארבעה קולות היו לפני מתן תורה, הקול החמישי היה - מעמד עשרת הדיברות בהן משה דיבר וה' הגביה את קולו. הגמרא במסכת ברכות (ו, ב) מביאה שהיו עוד קולות, אבל אלו קלות שלאחר מתן תורה, ואינם במניין.

מטרת הקולות במתן תורה היו כדי שיחדרו הדברים ללב למשך דורות רבים, הקולות וברקים השפיעו על הלב, ואז נכנסו הדברים לתוככי ליבם. כנאמר בפסוק (דברים ד, ט-י): "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ... אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן"‏^[2].

בנבואת ירמיה‏^[3] על הגאולה נאמר, שבעתיד תבנה ירושלים ויהיו בה חמשה קולות של שמחה: "כֹּה אָמַר יְיָ עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין בְּהֵמָה בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם הַנְשַׁמּוֹת מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין יוֹשֵׁב וּמֵאֵין בְּהֵמָה: קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת יְיָ צְבָאוֹת כִּי טוֹב יְיָ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית יְיָ כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר יְיָ".

בבאור הפסוק[עריכה]

מפרשי המקרא נחלקו בביאור הקול החמישי: "קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת יְיָ צְבָאוֹת כִּי טוֹב יְיָ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית יְיָ כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר יְיָ". האם התודה וקרבן התודה מתייחסים לתחילת הפסוק או על סופו?

דעת רבינו בחיי‏^[4] התודה וקרבן תודה מתייחסים לתחילת הפסוק - החתן והכלה הם מודים ומביאים קרבן תודה. לכן פסק שחתן וכלה חייבים בקרבן תודה.

לעומת זאת דעת האברבנאל (ירמיה שם), כי התודה וקרבן התודה מתייחסים לסוף הפסוק - המצב בו ה' משיב את עם ישראל לארצו, ומחמת כך באה ההודיה.

לשתי שיטות אלו יש השלכות מעשיות בהלכה לגבי מי חייב בקרבן תודה‏^[5]

בשמחת נישואין[עריכה]

חמשה קלות אלו מוזכרים בשינוי לשון בברכה האחרונה של שבע ברכות של שמחת נישואין: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר בָּרָא שָֹשֹוֹן וְשִֹמְחָה. חָתָן וְכַלָּה. גִּילָה רִנָּה. דִּיצָה וְחֶדְוָה. אַהֲבָה וְאַחֲוָה. וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת. מְהֵרָה יְיָ אֱלֹהֵינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלָיִם. "'קוֹל שָֹשֹוֹן וְקוֹל שִֹמְחָה. קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה. קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם"'. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מְשַֹמֵּחַ חָתָן עִם הַכַּלָּה.

בשירה היהודית[עריכה]

אחרי החופה נהגו לשיר בכל תפוצות ישראל את השיר "עוד ישמע" המדבר על החמשה קולות. מנהג זה קדום מאד כפי שמובא בספר "מחזור ויטרי" (מתלמידי רש"י). וז"ל: ומושיבין אותם (את החתן והכלה אחרי החופה) בכילה ומשוררים לפניהם "קול ששון וקול שמחה, ישמח חתן בכלה, עתה יזכה לחמשה קולות".

המנהג הרווח היום הוא לשיר לאחר החופה רק את ארבעה הקולות הראשונים (ששון, שמחה, חתן וכלה), היו שהעירו על מנהג זה שראוי לשיר גם את הקול החמישי שהוא הקול העיקרי ‏^[6].

בגמרא[עריכה]

הגמרא במסכת ברכות (ו, ב) מביאה דרשה: אמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו - עובר בחמשה קולות, שנאמר: קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות. ואם משמחו מה שכרו? - אמר רבי יהושע בן לוי: זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות.

בבאור הביטוי "'עובר בחמשה קולות"' נאמרו כמה פירושים: רש"י מבאר: "מזלזל בחמשה קולות שבירך בהן הקדוש ברוך הוא את ישראל". הפרישה‏^[7] מבאר "לא יזכה לאלו הה' קולות בנחמת ירושלים". הישמח ישראל (מאלכסנדר)‏^[8] מבאר: ארבעת הקולות 'ששון שמחה חתן וכלה', נותן הקב"ה למסובים, בעד שהם יתנו את הקול החמישי – קול ההודיה לה', לכן הנהנה מסעודת חתן ולא מודה לה', כביכול מבטל את העסקה ועובר על חמשת הקולות.

בבאור הקשר בין מתן תורה לשמחת חתן, שלכן המשמח זוכה לחמשה קולות של מתן תורה, מבאר המהרש"א: כי מבואר במשנה‏^[9] "ביום חתנתו - זה מתן תורה" נתינת התורה היתה חתונתו של ה' עם ישראל. לכן משמח חתן וכלה זוכה לאותם קולות שהיו במתן תורה.

הקול החמישי[עריכה]

ר' יוסף ענגיל‏^[10] לומד שהקול החמישי - "קול אומרים הודו את ה' צבאות כי טוב ה' כי לעולם חסדו, מביאים תודה בית ה'", הוא הקול העיקרי. להיותו הקול האחרון והאחרון כולל תמיד כל שלפניו. כי עיקר הענין לשמח חתן וכלה הוא שירגישו הודאה להשי"ת, על כן אמרו חז"ל (ברכות ו:) "המשמח חתן וכלה כאילו הקריב קרבן תודה".

תעלומת הקול החמישי[עריכה]

מחבר ה'שבע הברכות' שינה בקול החמישי מלשון הכתוב בירמיה (ירמיהו לג): 'קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת יְיָ צְבָאוֹת כִּי טוֹב יְיָ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ', וכתב "קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם". תמהו רבים מהמפרשים מדוע שינה מלשון הכתוב?

המהרש"א‏^[11] מתרץ שתי לשונות הקול החמישי, בפסוק (קול אומרים הודו) ובברכה (קול מצהלות חתנים) משמעות אחת הן. 'קול מצהלות חתנים' – במה הם צוהלים? ב'קול אומרים הודו' - הם מודים בקול צהלתם לה', ואומרים 'הודו לה' צבאות'. "נערים ממשתה נגינתם" – כנגד "מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית יְיָ" המשתה הנעשה מהבאת קורבן תודה על הטוב של שמחת חתן וכלה.

היות ו'סמוך לחתימה מעין החתימה', בברכה ארוכה צריך לסיים במעין הרעיון שעליו מברכים (לדוגמא: ונאמן אתה להחיות מתים, ברוך...מחיה המתים). היות והחתימה היא "משמח חתן עם הכלה" לכן סיום הברכה הוא במילים קול מצהלות חתנים שמשמעותם כמו קול התודה‏^[12].

ספר הקול החמישי[עריכה]

כתוצאה מהשינוי בנוסח הברכה מהפסוק בירמיה, ישנם טוענים שרבים בציבור אינם מודעים שעיקר מטרת ה'שבע ברכות' היא להודות ולשבח לבורא יתברך על חסדיו הנפלאים.

בשנת תשע"ח הוציא ארגון 'לעולם אודך' המתעסק בנושא הפצת ההודיה לה' ספר הקול החמישי, בתקווה לעזור להחזיר את ה"קול החמישי" לשבע הברכות, ולחייו של כל יהודי.

בשנת תשע"ט הוציא הארגון חוברת מזמור לתודה בנישואין, כדי לחלקה בשמחת חתונה, לומר בציבור בחתונה ובשבע ברכות את מזמור לתודה בניגון, שכן חתן וכלה חיבים בקרבן תודה, ורבותינו אמרו: שהאומר מזמור לתודה נחשב לו כאילו הקריב קרבן תודה‏^[13]. בנוסף חז"ל במדרש‏^[14] אמרו שהקול החמישי הוא מזמור לתודה, לכן ראוי לאומרו בשמחת החתונה.

חמשה קולות במרוצת הדורות[עריכה]

ר' נתן מברסלב בספרו ליקוטי תפילות (תפילה ל) מזכיר את החמשה קולות בתפילה לזכות לשמח חתן וכלה. "וְתִתֵּן שִֹמְחָה בְּלִבִּי עַד שֶׁיִּתְנַשְּאוּ רַגְלַי עַל-יְדֵי שִֹמְחַת הַלֵּב לִרְקֹד הַרְבֵּה לִפְנֵי חָתָן וְכַלָּה וּלְפַזֵּז וּלְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵיהֶם. וְנִזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ כָּל הַחֲמִשָּׁה קוֹלוֹת הַקְּדוֹשִׁים וִיקֻיַּם מְהֵרָה מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "עוֹד יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלַיִם קוֹל שָֹשֹוֹן וְקוֹל שִֹמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל אוֹמְרִים הוֹדוּ אֶת יְהֹוָה צְבָאוֹת, כִּי טוֹב יְהֹוָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ".

על הרבנית טריינא אם הגר"א מסופר, שאמרה שזכתה לחמשה ילדים צדיקים, בזכות ששמחה בחתונות, והמשמח זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות‏^[15]

הרב נחמן יוסף וילהלם, הוציא בשנת תשע"א ספר בשם חמשה קולות—שבע ברכות בהלכה ובאגדה.

ראו גם[עריכה]

חופה וקידושין

נישואין

חתונה

לקריאה נוספת[עריכה]

המנגינה של עוד ישמע

הקול החמישי בחודש החמישי

גליון קול תודה – טבת תשע"ט

סדרת שיעורים בנושא הקול החמישי – באתר קול הלשון

חוברת הקול החמישי – לשמחת נישואין