אנציקלופדיה תלמודית:סעודה מפסקת (ערב יום הכפורים): הבדלים בין גרסאות בדף

הגדרת הערך - סעודה אחרונה שאוכלים בערב יום הכפורים.

גדרה

סעודה אחרונה שאוכלים בערב יום הכפורים קרויה סעודה המפסקת, על שם שמפסיקים בה אכילה להתענות^[1]. ומצינו בראשונים שיש שמכנים אותה "סעודת יום הכפורים"^[2]. וכתבו ראשונים שהיא סעודת שמחה^[3]. ויש שכתבו שסעודה זו שאוכלה בערב סמוך ללילה, היא הסעודה העיקרית שמקיימים בה את מצות אכילה של ערב-יום-כפור*^[4], שעיקר מצוה היא משום הפסקת התענית^[5], וסעודת הפסקה עיקרה בערב^[6]. ויש שכתבו שכן הוא לפי הטעם שכתבו ראשונים במצות אכילה ביום זה, שהוא כדי שיהיה חזק למחר, ויוכל לסבול את עינוי התענית^[7], והיינו בעיקר סמוך ללילה^[8], וכתבו שכן משמע במה ששנינו במשנה, שהאומר קונם בשר שאיני טועם עד שיהא הצום, אינו אסור עד לילי צום, שלא נתכוין זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול בשר^[9], ופירוש 'לילי הצום' היינו ליל צום כפורים, שמצוה להרבות באכילה בערב יום הכפורים, ועיקר הסעודה בערב סמוך ללילה^[10].

כסעודת יום טוב

בגדר הסעודה, האם היא כסעודת יום טוב, נחלקו אחרונים: יש סוברים שבשעת אכילת סעודה מפסקת, אין האבלים נוהגים מנהג אבלים, ואינם יושבים לארץ^[11], לפי שסעודה זו יש לה דין של סעודת יום טוב^[12], וכן כתבו אחרונים שהנודר שלא לאכול בשר חוץ מיום טוב, מותר לאכול בשר בסעודה מפסקת^[13]. ויש סוברים שאבלים נוהגים מנהג אבלות בסעודה זו, ויושבים לארץ^[14], לפי שאין לה דין של סעודת יום טוב^[15].

זמנה

זמן הסעודה לאחר תפילת מנחה^[16], שעה או שעתיים סמוך לחשיכה^[17], ותיכף לאחר שבאים מבית הכנסת, אין לשהות כלל, אלא יש להזדרז ולערוך את השולחן ולאכול^[18], ומתחילים בה מבעוד יום, כדי שיוכלו לנוח מעט מן האכילה, קודם שהולכים לבית הכנסת, ולא תטריד האכילה את התפילה^[19]. ויש שכתבו שהמנהג להפסיק כשיעור שעה קודם הלילה, בכדי שיהא שהות לשאר העניינים שנהגו לעשותם קודם הלילה^[20], וכתבו שיש מחמירים להפסיק שתי שעות קודם הלילה, ולא נהגו כמותם אף המדקדקים על עצמם^[21]. על סיום הסעודה קודם שקיעת החמה, משום שצריך להוסיף מחול על הקודש, ע"ע ערב יוכ"פ, וע' תוספת שבת ויום טוב.

יעלה ויבוא

יש שכתבו להזהיר את ההמון, שאומרים בברכת המזון של סעודה מפסקת יעלה-ויבוא" ומזכירים בה יום הכפורים, שהוא טעות והפסק בברכה^[22]. ויש שכתבו שכיון שבסיום סעודה מפסקת מקבל על עצמו תוספת יום הכפורים - לסוברים כן ^[23]- ועל ידי תוספת חשוב כאילו נכנס היום שלמחרת - לסוברים כן ^[24]- והזכרה בברכת המזון דנים לפי זמן הברכה, ולא לפי זמן האכילה - לסוברים כן ^[25]- אם כן שייך להזכיר יום הכפורים בברכת המזון, ועל כל פנים המזכיר אינו חשוב טועה כל כך, שיהא צריך לחזור מחמת כן על ברכת המזון^[26].

מנהג המאכלים

כתבו ראשונים שאפילו עני שבישראל מיסב על שולחן מלא, ואוכל כמה תבשילים, ושותה יין, לפי שסעודת שמחה היא^[27]. ומרבים באכילה ותענוגים^[28]. ויש שכתבו שנהגו לאכול בשר - עוף^[29] - בסעודה זו, שזהו עיקר הסעודה^[30]. יש נוהגים לאכול בסעודה זו עוגות, שנעשו מעיסה שנטלו מהן הנשים חלה בערב יום הכפורים - על מנהג הפרשת חלה בערב יוכ"פ, ראה ערכו - כדרך שנוהגים כן ביום טוב^[31]. ויש נוהגים לטבול פרוסת המוציא בדבש^[32] - או בסוכר^[33] - כמו בראש השנה^[34], ויש שהוסיפו שיש לטבול את הפת גם במלח^[35]. ויזהר שלא ישתכר^[36], כדי שיוכל להתוודות^[37]. וכן יזהר שלא יאכל אכילה גסה בסעודה^[38].

הנהגות הסעודה

יש שכתבו שעורכים את השולחן כבשאר יום-טוב^[39]. ויש שכתבו שמדליקים נרות בסעודה בלא ברכה^[40]. ויש שכתבו שיאמר דברי תורה על השולחן^[41]. ויש שכתבו שנכון ללבוש בגדים נאים ולבנים - של יום הכפורים ^[42]- קודם סעודה מפסקת^[43]. על הזמנת עניים לסעודות ערב יום הכפורים, משום סגולה שיהא שולחנו לכפרה, ע"ע ערב-יוכ"פ, וכתבו אחרונים שכל שכן שיזמין על שלחנו עניים הגונים, בסעודה זו^[44]. וכתבו אחרונים שאף מי שאינו נזהר כל השנה בנטילת מים-אחרונים*^[45], יזהר בכך בסעודה זו, לתוספת נקיה וטהרה^[46]. והזהירו באמירת ברכת המזון - ושיר המעלות שלפניה ^[47]- שתהא בכוונת הלב בהתעוררות רבה, לפני בא יום הגדול והנרא, שחותם כל אדם בו, והכל הולך אחר החיתום^[48].

על גמר הסעודה, האם חשובה קבלת תענית, ע"ע תענית. על מה שנהגו לאכול בשר בלילה שקודם התעניות - באותן תעניות שאין מתענים בהם מבערב - ושמשום כך הנודר שלא לאכול בשר עד התענית, מותר בבשר בליל התענית, ע"ע נדרים. על מצות אכילה בערב יום כפור, ועל דיני ומנהגי אכילה ושתיה, הנוגעים לכלל היום, ועל מיני מאכלים שאין אוכלים ביום זה, ע"ע ערב יום הכפורים. על אמירת ודוי* קודם הסעודה, שמא יארע דבר קלקלה בסעודה זו ע"ע ודוי^[49].

הערות שוליים