פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רנב ד: הבדלים בין גרסאות בדף
(Added ben shmuel book.) |
(Added ben shmuel book.) |
||
| (2 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
<blockquote>הגמרא בפסחים (נה:) אומרת שאסור להביא כלים בחול המועד אם הגוי גמר לעשותם בחול המועד. אבל לצורך המועד התירו (מו"ק יג:). | <blockquote>הגמרא בפסחים (נה:) אומרת שאסור להביא כלים בחול המועד אם הגוי גמר לעשותם בחול המועד. אבל לצורך המועד התירו (מו"ק יג:). | ||
</blockquote> | </blockquote> | ||
◄ '''ר"ן, רבו של | '''''◄''''' ר"ן, רבו של שבלי הלקט, מהר"ם: מותר להשתמש בשבת בכלי שגוי גמר בשבת כאשר עשה אותו בהיתר. (הגמרא אסרה בחול המועד רק משום הטרחה בהבאתם, ולכן לצורך המועד מותר, והוא הדין שיהיה מותר לצורך השבת<ref>ואין חשש של מראית עין כיוון שיאמרו שאתמול גמר אותם או שיאמרו שהיהודי קצץ לגוי דמים.</ref>). | ||
<blockquote>☜ כך פוסק | <blockquote>☜ כך פוסק שו"ע. | ||
</blockquote> | </blockquote> | ||
◄ '''הגהות אשר"י, מהרי"ל, רב צמח גאון, הגהות מימוניות: | '''''◄''''' הגהות אשר"י, מהרי"ל, רב צמח גאון, הגהות מימוניות: אסור להשתמש בו אם גמרו הגוי בשבת. (הגמרא אסרה בחול המועד משום ההנאה ממעשה חול המועד וכ"ש בשבת ויו"ט. ורק בחוה"מ התירו לצורך המועד כיוון שמותר לקנות ולמכור בשוק, ובשבת דבר זה אינו שייך). וצריך לחכות במוצאי שבת בכדי שיעשו (אור זרוע)). | ||
<blockquote>☜ כך פוסק | <blockquote>☜ כך פוסק רמ"א לנהוג לכתחילה (ועיין לקמן שגם הרמ"א מתיר במקרים מסוימים). | ||
</blockquote> | </blockquote> | ||
<ol> | <ol> | ||
<li><blockquote><p> | <li><blockquote><p>הסבר הסברות: מה שנאסר להנות מנר שגוי הדליק לצורך ישראל (בסימן רעו, א) שונה מהדין אצלנו, כיוון ששם הגוי עושה עבור היהודי, ואילו כאן הגוי עושה עבור עצמו ולכן התיר השו"ע. ואילו הרמ"א אסר כיוון שבסופו של דבר המלאכה נעשתה בשביל היהודי<ref><p>ולכאורה אף כאן הגוי עושה בשביל עצמו שהרי קצצו לו דמים! ולע"ד יש לחלק בין כשהגוי עושה את עצם הפעולה בשביל היהודי אלא שהגוי מקבל כסף על זה וממילא אינו נחשב שליח היהודי כיוון שיש לגוי אינטרס ועסוק בשלו, לבין כשהגוי כלל לא עושה את הפעולה בשביל היהודי שמותר להנות דרך אגב מזה.</p></ref> (משנ"ב). ובאמת אם הגוי אמר ליהודי שהוא עושה עבורו, שו"ע אוסר (פרי מגדים).</p></blockquote></li> | ||
<li><blockquote><p>הרמ"א מחמיר רק אם הגוי עשה מלאכות שאסורות מהתורה | <li><blockquote><p>הרמ"א מחמיר רק אם הגוי עשה מלאכות שאסורות מהתורה (ביה"ל).</p></blockquote></li> | ||
<li><blockquote><p>אין הבדל בין אותו יהודי ליהודים אחרים | <li><blockquote><p>לדעת הרמ"א אין הבדל בין אותו יהודי שעשו עבורו את המאלכה, ליהודים אחרים. '''ובאליה רבה''' הקל לאחרים אם קצץ (משנ"ב).</p></blockquote></li></ol> | ||
=== ❖ להביא כלים מבית הגוי === | === ❖ להביא כלים מבית הגוי === | ||
כנזכר לעיל, הגמרא | כנזכר לעיל, הגמרא אוסרת להביא כלים מבית האומן בחול המועד. הראשונים מביאים כמה טעמים לטעם האיסור: 1. מראית עין. 2. טירחא. 3. עובדין דחול. | ||
◄ '''ר"ן: | '''''◄''''' ר"ן: מותר להביא כלים מבית הגוי בשבת עצמה כי האיסור במועד הוא משום טרחה ולא אסרו טרחה לכבוד שבת<ref>כך מבארו '''הבית יוסף'''. וצריך בירור, שכן '''הביה"ל''' מביא שהר"ן סובר שטעם האיסור משום מראית עין!</ref>. | ||
◄ '''מרדכי, הגהות מימוניות, אור זרוע, הגהות אשר"י: | '''''◄''''' מרדכי, הגהות מימוניות, אור זרוע, הגהות אשר"י: אסור להביא כלים מבית הגוי בשבת משום מראית עין או טרחא. | ||
<blockquote>☜ וכך פוסק | <blockquote>☜ וכך פוסק רמ"א<ref>יש לעיין אם השו"ע מסכים לדברי הרמ"א.</ref>. | ||
</blockquote> | </blockquote> | ||
<ol> | <ol> | ||
<li><blockquote><p>אסור להביא כלים גם אם יודע שגמר אותם לפני שבת | <li><blockquote><p>אסור להביא כלים גם אם יודע שגמר אותם לפני שבת (אחרונים). ואפילו לצורך השבת (ב"י ומג"א).</p></blockquote></li> | ||
<li><blockquote><p>אסור להביא כלים מבית אומן, בין אם האומן יהודי ובין האומן גוי | <li><blockquote><p>אסור להביא כלים מבית אומן, בין אם האומן יהודי ובין האומן גוי (משנ"ב).</p></blockquote></li> | ||
<li><blockquote><p>גם אם ילבש את הבגד עליו אסור | <li><blockquote><p>גם אם ילבש את הבגד עליו אסור (לבוש), וגם אם הגוי יביאם אסור (מג"א).</p></blockquote></li> | ||
<li><blockquote><p>יש להסתפק אם מותר לקחת כלים מאומן '''יהודי''' לצורך שבת, כיוון שאין לחשוש מפני מראית עין באומן יהודי, וכן מצד טרחה אין איסור לצורך שבת. אלא שמצד עובדין דחול יש צד לאסור, וצ"ע | <li><blockquote><p>יש להסתפק אם מותר לקחת כלים מאומן '''יהודי''' לצורך שבת, כיוון שאין לחשוש מפני מראית עין באומן יהודי, וכן מצד טרחה אין איסור לצורך שבת. אלא שמצד עובדין דחול יש צד לאסור, וצ"ע (ביה"ל).</p></blockquote></li></ol> | ||
=== ❖ היתרים לדעת הרמ"א === | === ❖ היתרים לדעת הרמ"א === | ||
הראשונים מביאים מקרים בהם אפשר להקל להשתמש בכלים שהגוי גמר בשבת (גם למחמירים): | הראשונים מביאים מקרים בהם אפשר להקל להשתמש בכלים שהגוי גמר בשבת (גם למחמירים): | ||
<ol style="list-style-type: decimal;"> | <ol style="list-style-type: decimal;"> | ||
<li><blockquote><p> | <li><blockquote><p>גוי שעשה נעליים בחנותו</p></blockquote></li></ol> | ||
'''''◄''''' רי"ט: גוי שעשה נעליים בשבת כדי למוכרם, אסורים משום מוקצה. | |||
◄ '' | '''''◄''''' רבינו אליהו: אינם מוקצה כיוון שגמרו בידי אדם. | ||
בית יוסף: ואינם אסורים מצד מעשה הגוי כיוון שהגוי לא עשה בשביל היהודי אלא טרח בשביל עצמו. | |||
<blockquote>☜ כך פוסק רמ"א. והוסיף שלא יקצוץ איתו על תשלום. | |||
<blockquote>☜ כך פוסק | |||
</blockquote> | </blockquote> | ||
<ol> | <ol> | ||
<li><blockquote><p>לרמ"א מותר ללכת לחנות ואין בזה איסור של מביא כלים מבית האומן כיוון שכולם יודעים שלא עשה אותם בשביל היהודי. אך לשאר האחרונים הדבר נשאר באיסורו. אלא שאם הביא לבית היהודי מותר להשתמש בהם. (ואם הוא חנווני אפשר להקל יותר, ולעולת שבת ופרמ"ג אסור גם בזה משום עובדין דחול) | <li><blockquote><p>לרמ"א מותר ללכת לחנות ואין בזה איסור של מביא כלים מבית האומן כיוון שכולם יודעים שלא עשה אותם בשביל היהודי. אך לשאר האחרונים הדבר נשאר באיסורו. אלא שאם הביא לבית היהודי מותר להשתמש בהם. (ואם הוא חנווני אפשר להקל יותר, ולעולת שבת ופרמ"ג אסור גם בזה משום עובדין דחול) (משנ"ב).</p></blockquote> | ||
<ol start="2" style="list-style-type: decimal;"> | <ol start="2" style="list-style-type: decimal;"> | ||
<li><blockquote><p> | <li><blockquote><p>צריך את הכלים לשבת</p></blockquote></li></ol> | ||
</li></ol> | </li></ol> | ||
<blockquote> | ☜ רמ"א: אם הכלים לצורך השבת, מותר להביאם מבית הגוי. | ||
<blockquote>⤶ ביה"ל: הרמ"א סמך בשעת הצורך על הר"ן, שהתיר להנות אם קצץ<ref>ולמרות שבסימן רעו סתם '''הרמ"א''' שאסור להנות ממלאכת הגוי, כתב '''המג"א''' ששם הגוי עושה בשביל היהודי ואצלנו יש סברא להקל כיוון שהגוי עובד בשביל הכסף שקצצו לו. אלא שבסימן שכה הרמ"א אסר ליהודי להנות מכבש שהגוי עשה בשביל עצמו, למרות שמדובר שם שקצץ. ומיישב '''הביה"ל ע"פ הפרמ"ג''' שכיוון שניכר שם לכל שעושה בשביל היהודי יש לאסור גם אם קצץ.</ref>. | |||
</blockquote> | </blockquote> | ||
<ol> | <ol> | ||
<li><blockquote><p>'שעת צורך' זה רק אם אין לו בגד לשבת (ביה"ל).</p></blockquote> | |||
<li><blockquote><p>'שעת צורך' זה רק אם אין לו בגד לשבת | |||
<ol start="3" style="list-style-type: decimal;"> | <ol start="3" style="list-style-type: decimal;"> | ||
<li><blockquote><p> | <li><blockquote><p>אם אפשר לתלות שלא עשה אותם בשבת</p></blockquote></li></ol> | ||
</li></ol> | </li></ol> | ||
<blockquote> | <blockquote>הגהות אלפסי: אם אפשר לתלות שהגוי עשה את הכלי בערב שבת, מותר לקבל אותו בשבת. | ||
</blockquote> | </blockquote> | ||
☜ וכך פוסק | ☜ וכך פוסק רמ"א. | ||
<ol> | <ol> | ||
<li><blockquote><p>אם הכלי היה גמור בערב שבת, והגוי החליק אותו בשבת עצמה, מותר להשתמש בו שהרי הכלי היה ראוי לשימוש לפני שבת | <li><blockquote><p>אם הכלי היה גמור בערב שבת, והגוי החליק אותו בשבת עצמה, מותר להשתמש בו שהרי הכלי היה ראוי לשימוש לפני שבת (מג"א).</p></blockquote></li></ol> | ||
| שורה 78: | שורה 77: | ||
[[קטגוריה:בן שמואל]] | [[קטגוריה:בן שמואל]] | ||
גרסה אחרונה מ־20:03, 22 בדצמבר 2020
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד | איסור הנאה בשבת ממלאכת הגוי[עריכה]
הגמרא בפסחים (נה:) אומרת שאסור להביא כלים בחול המועד אם הגוי גמר לעשותם בחול המועד. אבל לצורך המועד התירו (מו"ק יג:).
◄ ר"ן, רבו של שבלי הלקט, מהר"ם: מותר להשתמש בשבת בכלי שגוי גמר בשבת כאשר עשה אותו בהיתר. (הגמרא אסרה בחול המועד רק משום הטרחה בהבאתם, ולכן לצורך המועד מותר, והוא הדין שיהיה מותר לצורך השבת[1]).
☜ כך פוסק שו"ע.
◄ הגהות אשר"י, מהרי"ל, רב צמח גאון, הגהות מימוניות: אסור להשתמש בו אם גמרו הגוי בשבת. (הגמרא אסרה בחול המועד משום ההנאה ממעשה חול המועד וכ"ש בשבת ויו"ט. ורק בחוה"מ התירו לצורך המועד כיוון שמותר לקנות ולמכור בשוק, ובשבת דבר זה אינו שייך). וצריך לחכות במוצאי שבת בכדי שיעשו (אור זרוע)).
☜ כך פוסק רמ"א לנהוג לכתחילה (ועיין לקמן שגם הרמ"א מתיר במקרים מסוימים).
הסבר הסברות: מה שנאסר להנות מנר שגוי הדליק לצורך ישראל (בסימן רעו, א) שונה מהדין אצלנו, כיוון ששם הגוי עושה עבור היהודי, ואילו כאן הגוי עושה עבור עצמו ולכן התיר השו"ע. ואילו הרמ"א אסר כיוון שבסופו של דבר המלאכה נעשתה בשביל היהודי[2] (משנ"ב). ובאמת אם הגוי אמר ליהודי שהוא עושה עבורו, שו"ע אוסר (פרי מגדים).
הרמ"א מחמיר רק אם הגוי עשה מלאכות שאסורות מהתורה (ביה"ל).
לדעת הרמ"א אין הבדל בין אותו יהודי שעשו עבורו את המאלכה, ליהודים אחרים. ובאליה רבה הקל לאחרים אם קצץ (משנ"ב).
❖ להביא כלים מבית הגוי[עריכה]
כנזכר לעיל, הגמרא אוסרת להביא כלים מבית האומן בחול המועד. הראשונים מביאים כמה טעמים לטעם האיסור: 1. מראית עין. 2. טירחא. 3. עובדין דחול.
◄ ר"ן: מותר להביא כלים מבית הגוי בשבת עצמה כי האיסור במועד הוא משום טרחה ולא אסרו טרחה לכבוד שבת[3].
◄ מרדכי, הגהות מימוניות, אור זרוע, הגהות אשר"י: אסור להביא כלים מבית הגוי בשבת משום מראית עין או טרחא.
☜ וכך פוסק רמ"א[4].
אסור להביא כלים גם אם יודע שגמר אותם לפני שבת (אחרונים). ואפילו לצורך השבת (ב"י ומג"א).
אסור להביא כלים מבית אומן, בין אם האומן יהודי ובין האומן גוי (משנ"ב).
גם אם ילבש את הבגד עליו אסור (לבוש), וגם אם הגוי יביאם אסור (מג"א).
יש להסתפק אם מותר לקחת כלים מאומן יהודי לצורך שבת, כיוון שאין לחשוש מפני מראית עין באומן יהודי, וכן מצד טרחה אין איסור לצורך שבת. אלא שמצד עובדין דחול יש צד לאסור, וצ"ע (ביה"ל).
❖ היתרים לדעת הרמ"א[עריכה]
הראשונים מביאים מקרים בהם אפשר להקל להשתמש בכלים שהגוי גמר בשבת (גם למחמירים):
גוי שעשה נעליים בחנותו
◄ רי"ט: גוי שעשה נעליים בשבת כדי למוכרם, אסורים משום מוקצה.
◄ רבינו אליהו: אינם מוקצה כיוון שגמרו בידי אדם.
בית יוסף: ואינם אסורים מצד מעשה הגוי כיוון שהגוי לא עשה בשביל היהודי אלא טרח בשביל עצמו.
☜ כך פוסק רמ"א. והוסיף שלא יקצוץ איתו על תשלום.
לרמ"א מותר ללכת לחנות ואין בזה איסור של מביא כלים מבית האומן כיוון שכולם יודעים שלא עשה אותם בשביל היהודי. אך לשאר האחרונים הדבר נשאר באיסורו. אלא שאם הביא לבית היהודי מותר להשתמש בהם. (ואם הוא חנווני אפשר להקל יותר, ולעולת שבת ופרמ"ג אסור גם בזה משום עובדין דחול) (משנ"ב).
צריך את הכלים לשבת
☜ רמ"א: אם הכלים לצורך השבת, מותר להביאם מבית הגוי.
⤶ ביה"ל: הרמ"א סמך בשעת הצורך על הר"ן, שהתיר להנות אם קצץ[5].
'שעת צורך' זה רק אם אין לו בגד לשבת (ביה"ל).
אם אפשר לתלות שלא עשה אותם בשבת
הגהות אלפסי: אם אפשר לתלות שהגוי עשה את הכלי בערב שבת, מותר לקבל אותו בשבת.
☜ וכך פוסק רמ"א.
אם הכלי היה גמור בערב שבת, והגוי החליק אותו בשבת עצמה, מותר להשתמש בו שהרי הכלי היה ראוי לשימוש לפני שבת (מג"א).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ ואין חשש של מראית עין כיוון שיאמרו שאתמול גמר אותם או שיאמרו שהיהודי קצץ לגוי דמים.
- ↑
ולכאורה אף כאן הגוי עושה בשביל עצמו שהרי קצצו לו דמים! ולע"ד יש לחלק בין כשהגוי עושה את עצם הפעולה בשביל היהודי אלא שהגוי מקבל כסף על זה וממילא אינו נחשב שליח היהודי כיוון שיש לגוי אינטרס ועסוק בשלו, לבין כשהגוי כלל לא עושה את הפעולה בשביל היהודי שמותר להנות דרך אגב מזה.
- ↑ כך מבארו הבית יוסף. וצריך בירור, שכן הביה"ל מביא שהר"ן סובר שטעם האיסור משום מראית עין!
- ↑ יש לעיין אם השו"ע מסכים לדברי הרמ"א.
- ↑ ולמרות שבסימן רעו סתם הרמ"א שאסור להנות ממלאכת הגוי, כתב המג"א ששם הגוי עושה בשביל היהודי ואצלנו יש סברא להקל כיוון שהגוי עובד בשביל הכסף שקצצו לו. אלא שבסימן שכה הרמ"א אסר ליהודי להנות מכבש שהגוי עשה בשביל עצמו, למרות שמדובר שם שקצץ. ומיישב הביה"ל ע"פ הפרמ"ג שכיוון שניכר שם לכל שעושה בשביל היהודי יש לאסור גם אם קצץ.