פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רנט ב: הבדלים בין גרסאות בדף
(Added ben shmuel book.) |
(Added ben shmuel book.) |
||
| (2 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
== סעיף ב | אבנים שטמן בהם == | == סעיף ב | אבנים שטמן בהם == | ||
רשב"א, ר"ן וטור: אם מניח אבנים סביב הקדירה צריך לייחדם לעולם<ref>'''שבלי הלקט''' כותב שאשה שטמנה קדירה באבנים מותר לטלטלם, ואין כוונתו שלא צריך ייחוד, אלא מעשה ההטמנה נחשב כייחוד '''(בית יוסף)'''.</ref> שהרי זורקם לאחר השימוש בלי ייחוד (והגם שלעניין טלטול אבנים בשבת כתב הר"ן שמספיק ייחוד לשבת אחת כדאיתא בסימן שח, שאני הכא שלא רגילים בכך והוי כמו אבן שעל פי החבית שגם הר"ן מודה בה (בית יוסף)). | |||
<blockquote>☜ כך פוסק | <blockquote>☜ כך פוסק שו"ע. | ||
</blockquote> | </blockquote> | ||
<ol> | <ol> | ||
<li><blockquote><p>הוא הדין בעצים | <li><blockquote><p>הוא הדין בעצים העומדים להסקה, יזהר לסתום בהם פי התנור מערב שבת, שאם לא כן אסור לטלטלם למחרת שהרי הם מוקצה (משנ"ב).</p></blockquote></li> | ||
<li><blockquote><p> | <li><blockquote><p>ב"ח: צריך ייחוד ממש, ולא מועיל זה שהשתמש בהם מבעוד יום (דגרע ממוכין) (ביה"ל).</p></blockquote></li></ol> | ||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
[[קטגוריה:בן שמואל]] | [[קטגוריה:בן שמואל]] | ||
גרסה אחרונה מ־20:06, 22 בדצמבר 2020
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב | אבנים שטמן בהם[עריכה]
רשב"א, ר"ן וטור: אם מניח אבנים סביב הקדירה צריך לייחדם לעולם[1] שהרי זורקם לאחר השימוש בלי ייחוד (והגם שלעניין טלטול אבנים בשבת כתב הר"ן שמספיק ייחוד לשבת אחת כדאיתא בסימן שח, שאני הכא שלא רגילים בכך והוי כמו אבן שעל פי החבית שגם הר"ן מודה בה (בית יוסף)).
☜ כך פוסק שו"ע.
הוא הדין בעצים העומדים להסקה, יזהר לסתום בהם פי התנור מערב שבת, שאם לא כן אסור לטלטלם למחרת שהרי הם מוקצה (משנ"ב).
ב"ח: צריך ייחוד ממש, ולא מועיל זה שהשתמש בהם מבעוד יום (דגרע ממוכין) (ביה"ל).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ שבלי הלקט כותב שאשה שטמנה קדירה באבנים מותר לטלטלם, ואין כוונתו שלא צריך ייחוד, אלא מעשה ההטמנה נחשב כייחוד (בית יוסף).