פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רסו ט: הבדלים בין גרסאות בדף
(Added ben shmuel book.) |
(Added ben shmuel book.) |
||
| (2 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
<blockquote>המשנה אומרת (קנג.) שכשמגיע לחצר הראשונה שמשתמרת נוטל מהחמור כלים הניטלים, וכלים שאינם ניטלים יתיר את השקים ויפלו מאליהם. | <blockquote>המשנה אומרת (קנג.) שכשמגיע לחצר הראשונה שמשתמרת נוטל מהחמור כלים הניטלים, וכלים שאינם ניטלים יתיר את השקים ויפלו מאליהם. | ||
</blockquote> | |||
☜ כך פוסקים טור ושו"ע. | |||
א. האחרונים מתקשים איך מותר לבהמה להיכנס לרשות היחיד: '''המג"א''' מבאר שלא החמירו בבהמה כל כך (הפרי מגדים מתקשה בזה מאוד). '''שו"ע הרב''' סובר שיטול את הכלים לפני שתכנס לחצר. '''והמהרש"א''' מבאר שיטול אותם כשעומדת להיכנס, ויכול להניח שוב אחרי שעקרה רגל להיכנס ואז נמצא שעשתה רק הנחה (וכל שבחבירו פטור בבהמתו מותר). | |||
ב. בסימן שלג (ס"ג) מבואר שאסור לפנות חמש עשרה סאים מהאוצר מפני שזו טרחה יתירה. וכאן מותר מפני צער בעלי חיים (מג"א). | |||
=== ❖ פריקת כלים שנשברים === | === ❖ פריקת כלים שנשברים === | ||
<blockquote> | <blockquote>רב הונא אומר (קנד:) שאם הבהמה טעונה כלי זכוכית [שאינם ראויים לשימוש], יכול להביא כרים וכסתות ולהניח תחתם כדי שלא ישברו. ומותר רק בשקים קטנים שיכול לשומטם מעל הכרים כדי שלא יבטל כלי מהיכנו, אבל לא בשקים גדולים [ובהמשך הגמרא מבואר שיכול לסלק את השקים שיניח ראשו מתחת לבהמה וכך יסיר אותם בטלטול מהצד]. | ||
</blockquote> | |||
☜ כך פוסקים טור ושו"ע (ובשקים גדולים פסקו שיכול לפרוק אותם ממנה בנחת ולא ישאירם עליה מפני צער בעלי חיים<ref>עיין בסימן שה, יח. ולמרות שזה טלטול מהצד, כתב '''הר"ן''' שמפני צער בעלי חיים התירו ('''מטה יהודה''' ס"ק ד, '''כה"ח''' מו).</ref>). | |||
<ol> | <ol> | ||
<li><blockquote><p>הגם שבשקים קטנים יש ביטול כלי מהיכנו למעט זמן, התירו זאת חכמים משום הפסד מרובה שיש בזה, אבל אם אין הפסד בשבירת הכלים (כגון בחתיכות זכוכית רחבות), אין היתר להניח כרים תחת השקים, אפילו לזמן מועט | <li><blockquote><p>הגם שבשקים קטנים יש ביטול כלי מהיכנו למעט זמן, התירו זאת חכמים משום הפסד מרובה שיש בזה, אבל אם אין הפסד בשבירת הכלים (כגון בחתיכות זכוכית רחבות), אין היתר להניח כרים תחת השקים, אפילו לזמן מועט (משנ"ב).</p></blockquote></li> | ||
<li><blockquote><p>כשפורק בנחת יזהר שלא ישתמש בבהמה | <li><blockquote><p>כשפורק בנחת יזהר שלא ישתמש בבהמה (ביה"ל).</p></blockquote></li> | ||
<li><blockquote><p> | <li><blockquote><p>ביטול כלי מהיכנו לזמן מרובה במקום הפסד מרובה:</p></blockquote></li></ol> | ||
<blockquote>◄ '''מג"א וגר"א | <blockquote>'''''◄''''' מג"א וגר"א<ref>ומה שאסר '''השו"ע''' להניח כרים וכסתות תחת שקים גדולים היינו דווקא כשיכול לפרוק בנחת, אבל אם לא יכול לפרוק בנחת, מותר.</ref> (על פי רש"י, או"ז ומגיד משנה): מותר<ref>בפשטות הטעם הוא משום שהתירו ביטול כלי מהיכנו במקום הפסד גדול, וכך עולה מדברי '''המשנ"ב'''. אמנם '''החזו"א''' (מח, ז) סובר שאין מי שמתיר בזה. ולדעתו טעם ההתר הוא משום שאין חובה על האדם להפסיד הרבה כדי למנוע צער בעלי חיים, ואם כך כדי למנוע מהבהמה צער בעלי חיים התירו לבטל כלי מהכנו (כלומר התירו ביטול כלי מהיכנו משום צער בעלי חיים ולא משום הפסד ממונו).</ref>. | ||
◄ '''קרבן נתנאל, אליה רבה, אבן העוזר וביה"ל (על פי רמב"ם, רמב"ן, רשב"א, ר"ן וטור): | '''''◄''''' קרבן נתנאל, אליה רבה, אבן העוזר וביה"ל (על פי רמב"ם, רמב"ן, רשב"א, ר"ן וטור): אסור. | ||
</blockquote> | </blockquote> | ||
<ol start="4"> | <ol start="4"> | ||
<li><blockquote><p>אם אינו יכול לפרוק בנחת | <li><blockquote><p>אם אינו יכול לפרוק בנחת:</p></blockquote></li></ol> | ||
<blockquote>'''◄''' לרש"י וגר"א: יכול לבטל כלי מהיכנו. | |||
◄ לרמב"ם ועוד ראשונים: לא יניח שקים מתחתם אלא יתירם וישברו (ביה"ל). | |||
</blockquote> | |||
'''לסיכום''' | '''לסיכום''' | ||
'''''◄''''' כשמבטל כלי לזמן קצר (שקים קטנים)''':''' במקום הפסד גדול כמו כלי זכוכית התירו, ובמקום הפסד מועט כמו לוחות זכוכית שמיועדים לשבירה, לא התירו (מג"א ומשנ"ב). | |||
'''''◄''''' כשמבטל כלי לכל השבת (שקים גדולים)''':''' | |||
מג"א מתיר במקום הפסד גדול. קרבן נתנאל ואבן העוזר אוסרים. ונראה שהביה"ל הסכים להחמיר. | |||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
[[קטגוריה:בן שמואל]] | [[קטגוריה:בן שמואל]] | ||
גרסה אחרונה מ־20:10, 22 בדצמבר 2020
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ט | דרך הפריקה מהחמור[עריכה]
המשנה אומרת (קנג.) שכשמגיע לחצר הראשונה שמשתמרת נוטל מהחמור כלים הניטלים, וכלים שאינם ניטלים יתיר את השקים ויפלו מאליהם.
☜ כך פוסקים טור ושו"ע.
א. האחרונים מתקשים איך מותר לבהמה להיכנס לרשות היחיד: המג"א מבאר שלא החמירו בבהמה כל כך (הפרי מגדים מתקשה בזה מאוד). שו"ע הרב סובר שיטול את הכלים לפני שתכנס לחצר. והמהרש"א מבאר שיטול אותם כשעומדת להיכנס, ויכול להניח שוב אחרי שעקרה רגל להיכנס ואז נמצא שעשתה רק הנחה (וכל שבחבירו פטור בבהמתו מותר).
ב. בסימן שלג (ס"ג) מבואר שאסור לפנות חמש עשרה סאים מהאוצר מפני שזו טרחה יתירה. וכאן מותר מפני צער בעלי חיים (מג"א).
❖ פריקת כלים שנשברים[עריכה]
רב הונא אומר (קנד:) שאם הבהמה טעונה כלי זכוכית [שאינם ראויים לשימוש], יכול להביא כרים וכסתות ולהניח תחתם כדי שלא ישברו. ומותר רק בשקים קטנים שיכול לשומטם מעל הכרים כדי שלא יבטל כלי מהיכנו, אבל לא בשקים גדולים [ובהמשך הגמרא מבואר שיכול לסלק את השקים שיניח ראשו מתחת לבהמה וכך יסיר אותם בטלטול מהצד].
☜ כך פוסקים טור ושו"ע (ובשקים גדולים פסקו שיכול לפרוק אותם ממנה בנחת ולא ישאירם עליה מפני צער בעלי חיים[1]).
הגם שבשקים קטנים יש ביטול כלי מהיכנו למעט זמן, התירו זאת חכמים משום הפסד מרובה שיש בזה, אבל אם אין הפסד בשבירת הכלים (כגון בחתיכות זכוכית רחבות), אין היתר להניח כרים תחת השקים, אפילו לזמן מועט (משנ"ב).
כשפורק בנחת יזהר שלא ישתמש בבהמה (ביה"ל).
ביטול כלי מהיכנו לזמן מרובה במקום הפסד מרובה:
◄ מג"א וגר"א[2] (על פי רש"י, או"ז ומגיד משנה): מותר[3].
◄ קרבן נתנאל, אליה רבה, אבן העוזר וביה"ל (על פי רמב"ם, רמב"ן, רשב"א, ר"ן וטור): אסור.
אם אינו יכול לפרוק בנחת:
◄ לרש"י וגר"א: יכול לבטל כלי מהיכנו.
◄ לרמב"ם ועוד ראשונים: לא יניח שקים מתחתם אלא יתירם וישברו (ביה"ל).
לסיכום
◄ כשמבטל כלי לזמן קצר (שקים קטנים): במקום הפסד גדול כמו כלי זכוכית התירו, ובמקום הפסד מועט כמו לוחות זכוכית שמיועדים לשבירה, לא התירו (מג"א ומשנ"ב).
◄ כשמבטל כלי לכל השבת (שקים גדולים):
מג"א מתיר במקום הפסד גדול. קרבן נתנאל ואבן העוזר אוסרים. ונראה שהביה"ל הסכים להחמיר.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ עיין בסימן שה, יח. ולמרות שזה טלטול מהצד, כתב הר"ן שמפני צער בעלי חיים התירו (מטה יהודה ס"ק ד, כה"ח מו).
- ↑ ומה שאסר השו"ע להניח כרים וכסתות תחת שקים גדולים היינו דווקא כשיכול לפרוק בנחת, אבל אם לא יכול לפרוק בנחת, מותר.
- ↑ בפשטות הטעם הוא משום שהתירו ביטול כלי מהיכנו במקום הפסד גדול, וכך עולה מדברי המשנ"ב. אמנם החזו"א (מח, ז) סובר שאין מי שמתיר בזה. ולדעתו טעם ההתר הוא משום שאין חובה על האדם להפסיד הרבה כדי למנוע צער בעלי חיים, ואם כך כדי למנוע מהבהמה צער בעלי חיים התירו לבטל כלי מהכנו (כלומר התירו ביטול כלי מהיכנו משום צער בעלי חיים ולא משום הפסד ממונו).