פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רעג ג: הבדלים בין גרסאות בדף
(Added ben shmuel book.) |
(Added ben shmuel book.) |
||
| (2 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
== סעיף ג | קידש ולא טעם == | == סעיף ג | קידש ולא טעם == | ||
<blockquote>אביי מספר (שם) שכשהם עשו קידוש אצל רבה אמר להם רבה שיאכלו משהו, כי אחרת לא יצאו ידי חובה | <blockquote>אביי מספר (שם) שכשהם עשו קידוש אצל רבה אמר להם רבה שיאכלו משהו, כי אחרת לא יצאו ידי חובה, כיוון שלא אכלו כלום, (ובביתם לא יעשו קידוש שנית שמא יכבה הנר בביתם) (ע"פ הרשב"ם שם). | ||
</blockquote> | </blockquote> | ||
בית יוסף: מוכח שאם עשה קידוש ולא טעם כלום לא יצא ידי חובה. | |||
<blockquote>☜ וכך פוסק | <blockquote>☜ וכך פוסק שו"ע. | ||
</blockquote> | </blockquote> | ||
מהר"י מולין: אם לא חשב לאכול לאלתר לא נחשב לקידוש במקום סעודה גם אם יאכל שם אחר כך. | |||
<blockquote>☜ | <blockquote>☜ רמ"א: צריך לאכול לאלתר, או שיהא בדעתו לאכול שם מיד, (ואז גם אם ארע אונס ושהה - יצא (מג"א)). אבל אם לא חשב לאכול מיד, (ואכן יצא שעשה הפסק, אפילו באונס (משנ"ב)), גם אם אכל במקום קידוש - לא יצא. אבל אם יצא שבסוף אכל במקומו (ולא עשה הפסק) - יצא. | ||
⤶ מדברי הרמ"א נראה שאם חשב לאכול ויצא שלא אכל מיד לא צריך לחזור ולקדש, ( | ⤶ מדברי '''הרמ"א''' נראה שאם חשב לאכול ויצא שלא אכל מיד לא צריך לחזור ולקדש, (אך אם יצא ממקומו, דעת כמה אחרונים שצריך לקדש שוב (משנ"ב)). | ||
</blockquote> | </blockquote> | ||
א. לא יפסיק אפילו זמן קצר אחרי הקידוש אלא יאכל לאלתר (מג"א). | |||
ב. אם לא הייתה דעתו לאכול לאלתר, והפסיק לא יצא (כנאמר לעיל ברמ"א). אבל אם הפסיק מחמת דברים הבאים בסעודה, יצא (משנ"ב). | |||
ג. אם קידש על מנת לאכול בחדר אחר (שבאותו בית), או בבית כדי לאכול בגג, ועל ידי ההליכה נשתהה זמן רב, אין בזה הפסק (משנ"ב). | |||
=== ❖ אם יצא מיד אחרי הקידוש וחזר === | === ❖ אם יצא מיד אחרי הקידוש וחזר === | ||
'''◄ שכנה"ג ויד מלאכי: | '''''◄''''' שכנה"ג ויד מלאכי: היוצא ממקום הקידוש וחזר לסעוד, לא צריך לחזור ולקדש. | ||
◄ '''נחלת צבי: | '''''◄''''' נחלת צבי: צריך לחזור ולקדש. | ||
<blockquote>☜ בדיעבד אין להחמיר בזה, כיוון שקידוש במקום סעודה מדרבנן, אלא שיש להזהר בזה מאוד לכתחילה | <blockquote>☜ בדיעבד אין להחמיר בזה, כיוון שקידוש במקום סעודה מדרבנן, אלא שיש להזהר בזה מאוד לכתחילה (משנ"ב וביה"ל). | ||
</blockquote> | </blockquote> | ||
◄ '''למג"א (ואחרונים שהביאו דבריו כפשטם): | '''''◄''''' למג"א (ואחרונים שהביאו דבריו כפשטם): אם שהה אחרי הקידוש, ויצא ממקומו, צריך לחזור ולקדש (הסבר הביה"ל במג"א<ref>לדינא כתב '''בשער הציון''' שלא ברור דין זה כל כך.</ref>). | ||
| שורה 36: | שורה 36: | ||
[[קטגוריה:בן שמואל]] | [[קטגוריה:בן שמואל]] | ||
גרסה אחרונה מ־20:13, 22 בדצמבר 2020
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג | קידש ולא טעם[עריכה]
אביי מספר (שם) שכשהם עשו קידוש אצל רבה אמר להם רבה שיאכלו משהו, כי אחרת לא יצאו ידי חובה, כיוון שלא אכלו כלום, (ובביתם לא יעשו קידוש שנית שמא יכבה הנר בביתם) (ע"פ הרשב"ם שם).
בית יוסף: מוכח שאם עשה קידוש ולא טעם כלום לא יצא ידי חובה.
☜ וכך פוסק שו"ע.
מהר"י מולין: אם לא חשב לאכול לאלתר לא נחשב לקידוש במקום סעודה גם אם יאכל שם אחר כך.
☜ רמ"א: צריך לאכול לאלתר, או שיהא בדעתו לאכול שם מיד, (ואז גם אם ארע אונס ושהה - יצא (מג"א)). אבל אם לא חשב לאכול מיד, (ואכן יצא שעשה הפסק, אפילו באונס (משנ"ב)), גם אם אכל במקום קידוש - לא יצא. אבל אם יצא שבסוף אכל במקומו (ולא עשה הפסק) - יצא.
⤶ מדברי הרמ"א נראה שאם חשב לאכול ויצא שלא אכל מיד לא צריך לחזור ולקדש, (אך אם יצא ממקומו, דעת כמה אחרונים שצריך לקדש שוב (משנ"ב)).
א. לא יפסיק אפילו זמן קצר אחרי הקידוש אלא יאכל לאלתר (מג"א).
ב. אם לא הייתה דעתו לאכול לאלתר, והפסיק לא יצא (כנאמר לעיל ברמ"א). אבל אם הפסיק מחמת דברים הבאים בסעודה, יצא (משנ"ב).
ג. אם קידש על מנת לאכול בחדר אחר (שבאותו בית), או בבית כדי לאכול בגג, ועל ידי ההליכה נשתהה זמן רב, אין בזה הפסק (משנ"ב).
❖ אם יצא מיד אחרי הקידוש וחזר[עריכה]
◄ שכנה"ג ויד מלאכי: היוצא ממקום הקידוש וחזר לסעוד, לא צריך לחזור ולקדש.
◄ נחלת צבי: צריך לחזור ולקדש.
☜ בדיעבד אין להחמיר בזה, כיוון שקידוש במקום סעודה מדרבנן, אלא שיש להזהר בזה מאוד לכתחילה (משנ"ב וביה"ל).
◄ למג"א (ואחרונים שהביאו דבריו כפשטם): אם שהה אחרי הקידוש, ויצא ממקומו, צריך לחזור ולקדש (הסבר הביה"ל במג"א[1]).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ לדינא כתב בשער הציון שלא ברור דין זה כל כך.